Acoustic 3
New member
בן דודי החרדי
יש לי בן דוד חרדי. אנחנו חברים יחסית טובים. אנחנו נשארים בקשר ומתקשרים אחד לשני.. רוב הדודות בטוחות ושמחות שהוא מנסה להחזיר בתשובה את הבן הסורר במשפחה - זה שכולם בטוחים שהוא חכם וצדיק נסתר, אבל זקוק להכוונה דתית דחופה. זה שמעז להצביע למפלגה שנוטה שמאלה, זה שמעז לצעוק בקולי קולות שאין אלוהים, וזה שאומר במצח נחושה שהחרדים הם איום על המדינה.
כל מה שאנחנו עושים זה לדבר על החיים ולשתף כל אחד במעלילותינו. כמובן, הוא לא יודע שאני הומו - אבל הוא יודע בדיוק מה אני חושב על הומואים.
הוא בחור צעיר ויפה תואר בן 24. נמצא רוב הזמן תקוע בישיבה שלו אי שם במעמקי ירושלים, לבוש שחורים, נשוי ומצפה לילדה (שבתקווה שתירש את הפנים היפות והחינניות שלו).
הוא יותר ליברלי מהרבה חרדים שאני מכיר. יש לו מוסר גבוה, הוא מקבל את השונים ממנו והוא לא שופט אף אחד.
הוא אפילו סיפר לי על בחור בישיבה שלו שכולם הקניטו אותו כי חשדו בו שהוא נמשך לגברים. באיזשהי שנה היו צריכים להתחלק בחדרים, והוא ידע שאותו בחור יתקשה מאוד למצוא שותף לחדר. אז הוא הלך לרב הישיבה וביקש ממנו להיות שותף לחדר עם אותו בחור שכולם חושדים בו. הוא אמר לי שהוא לא עשה רע לאף אחד ושאין סיבה שיתנהגו אליו ככה, אז כדי למנוע את הלבנת פניו ברבים, הוא הקדים תרופה למכה ופשוט ביקש להיות שותף איתו.
עדיין, נטיה מינית זה דבר שזר לו, אבל הוא מכיר בזה ולא מסכים שצריך להתייחס שונה להומואים.
אתמול נפגשנו כולנו באזכרה של סבי. הגעתי באיחור והוא סימן לי עם היד לבוא לשבת לידו. דברנו על הבחירות הקרובות.
מהר מאוד הדיון הפך ל"שולחני". כל מי שישב מסביב לשולחן השתתף והקשיב. כולם חובשי כיפות, כולן דתיות, כוווווולם חיים ונושמים את התורה. בניגוד לכל השאר, הוא חרדי.. הם סתם לאומיים. מסוג מצביעי בנט. אבל מצאתי לי קהל להגיד לו שהחרדים הם איום על המדינה.
.
הדיון התפתח ואימי התחילה להתעצבן. כרגיל, זה אני נגד העולם, והיא די מתביישת ש"אני מחלל שם שמיים בפרהסיה".. (היא עוד זוכרת לי את הריב עם הדוד בראש השנה - זו היתה המשפחה שלה. כעת ה"אני עושה את זה שוב" עם משפחתו של אבי)
אני לא באתי לריב עם אף אחד, ובכלל, הדיון היה איתו. אנשים פשוט הצטרפו ואני יכול להבין. אני הייתי נחרץ ועצבני שאנשים לא הצליחו להבין למה חשוב לי שתהיה מדינה יהודית וחופש לדת אבל באותה מידה חשוב לי שלאנשים יהיה חופש מהדת. הדיון סער עוד יותר כשאמרתי שש"ס הם מפלגה של שקרנים ורמאים, ושכל החרדים הם איום עלי ועל קיומי במדינה, כי מתישהו כשהם יהיו רוב אני אצטרך למצוא לעצמי מדינה אחרת.
אחרי שהדיון פסק (הוא הפסיק אותו כי התבייש לעצבן את אמא שלי, ואני מצד שני כבר התעצבנתי שהיא מתעצבנת) - לקחתי אותו לתחנת האוטובוס כי הוא היה צריך לחזור לירושלים.
יצא לנו לדבר באוטו על כל כך הרבה דברים. ופתאום הוא אמר דברים שמעולם לא שמעתי אותו אומר בעבר.
הוא אמר שאין דבר רע בהומואים ולא הבין למה לארצות הברית היתה בעייתיות לגייס הומואים לצבא שלה. ספרתי לו על עמוד בפייסבוק שניסה להקניט את ישראל במבצע צוק איתן, והשתמש בתמונה ממצעד הגאווה הישראלי שבה שני חיילים ישראליים מתנשקים. הוא אמר שהתמונה הזאת גורמת לו לגאווה ושזה דבר יפה מאוד. הוא הסכים איתי שבורות וצרות אופקים היא זו שגורמת לאנשים לסלידה מהומואים. הוא אפילו אמר שאם יהיה לו בן הומו, הוא יקבל אותו ויאהב אותי. הוא אמר שיהיה לו קשה לקבל את זה, אבל זה לא ישנה את האהבה שלו לבן שלו.
הוא אמר שמפחיד אותו לחשוב שכולם יהיו חרדים, ושזו בעיה ממש גדולה שהם מתרבים מהר ושלא מעודדים אותם לחופש מחשבה. ככה כולם מצביעים למי שהרב שלהם אומר להם ובסופו של דבר מדינה הלכתית לא רחוקה שנות אור מאיתנו.
ואני שמחתי.. כי היה לי ברור שלא סתם נוצר קשר יפה בינינו.
הוא כן מבין את הבעיתיות. הוא כן מבין מאיפה אני בא..
ואני גם מבין מאיפה הוא בא. הוא נולד ככה. הוא גדל ככה.
ואנחנו פשוט שני בני דודים שאוהבים ומעריכים אחד את השני ומוצאים איזשהי דרך צדדית לגשר על הפערים הרבים בינינו.
אז התקשרתי אליו היום כדי להגיד לו שאני מצטער מאוד על אתמול אם הוא הרגיש מותקף מלהט הדיון ומהדברים שאמרתי. הסברתי לו שהדבר האחרון שרציתי זה לזלזל בכבודו ואני ממש מצטער אם ככה נוצר רושם.
הוא בתגובה צחק ואמר שהוא לומד ממני המון ומהדרך בה אני הולך, הוא הבין לחלוטין למה אני מתכוון והוא דווקא לא הרגיש מותקף בכלל כי הוא מכיר אותי והוא יודע מי אני, ובשורה התחתונה, הכל בסדר.
אחרי שנתקנו את השיחה קבלתי ממנו הודעה.
"דרך ארץ קדמה לתורה. אשריך שזכית".
ואני די שמח, האמת.
כי אני מאוד אוהב אותו, והכימיה בינינו תמיד היתה בריאה וטובה..
ולחשוב שלפני ארבע וחצי שנים כלל לא זיהיתי אותו, וכשהוא פנה אלי פתאום, הסתכלתי עליו לכמה שניות - ולא היה לי מושג מי מדבר איתי. ואז פציתי את פי ואמרתי: "אתה עמית?".
הוא הסתכל עלי בשוק, קצת נעלב ואמר לי: "כן, אני עמית". ומשם, הכל היה היסטוריה.
הוא עוד זוכר אותי עומד בחתונה שלו בקדמת החופה, לבוש בחולצה הסגולה שהוא התעקש שאלבש והייתי היחיד באירוע שלבש חולצה צבעונית שהיא לא שחור/לבן.
אני מקווה שיש עוד כמה כמוהו איפה שהוא נמצא.
יש לי בן דוד חרדי. אנחנו חברים יחסית טובים. אנחנו נשארים בקשר ומתקשרים אחד לשני.. רוב הדודות בטוחות ושמחות שהוא מנסה להחזיר בתשובה את הבן הסורר במשפחה - זה שכולם בטוחים שהוא חכם וצדיק נסתר, אבל זקוק להכוונה דתית דחופה. זה שמעז להצביע למפלגה שנוטה שמאלה, זה שמעז לצעוק בקולי קולות שאין אלוהים, וזה שאומר במצח נחושה שהחרדים הם איום על המדינה.
כל מה שאנחנו עושים זה לדבר על החיים ולשתף כל אחד במעלילותינו. כמובן, הוא לא יודע שאני הומו - אבל הוא יודע בדיוק מה אני חושב על הומואים.
הוא בחור צעיר ויפה תואר בן 24. נמצא רוב הזמן תקוע בישיבה שלו אי שם במעמקי ירושלים, לבוש שחורים, נשוי ומצפה לילדה (שבתקווה שתירש את הפנים היפות והחינניות שלו).
הוא יותר ליברלי מהרבה חרדים שאני מכיר. יש לו מוסר גבוה, הוא מקבל את השונים ממנו והוא לא שופט אף אחד.
הוא אפילו סיפר לי על בחור בישיבה שלו שכולם הקניטו אותו כי חשדו בו שהוא נמשך לגברים. באיזשהי שנה היו צריכים להתחלק בחדרים, והוא ידע שאותו בחור יתקשה מאוד למצוא שותף לחדר. אז הוא הלך לרב הישיבה וביקש ממנו להיות שותף לחדר עם אותו בחור שכולם חושדים בו. הוא אמר לי שהוא לא עשה רע לאף אחד ושאין סיבה שיתנהגו אליו ככה, אז כדי למנוע את הלבנת פניו ברבים, הוא הקדים תרופה למכה ופשוט ביקש להיות שותף איתו.
עדיין, נטיה מינית זה דבר שזר לו, אבל הוא מכיר בזה ולא מסכים שצריך להתייחס שונה להומואים.
אתמול נפגשנו כולנו באזכרה של סבי. הגעתי באיחור והוא סימן לי עם היד לבוא לשבת לידו. דברנו על הבחירות הקרובות.
מהר מאוד הדיון הפך ל"שולחני". כל מי שישב מסביב לשולחן השתתף והקשיב. כולם חובשי כיפות, כולן דתיות, כוווווולם חיים ונושמים את התורה. בניגוד לכל השאר, הוא חרדי.. הם סתם לאומיים. מסוג מצביעי בנט. אבל מצאתי לי קהל להגיד לו שהחרדים הם איום על המדינה.
הדיון התפתח ואימי התחילה להתעצבן. כרגיל, זה אני נגד העולם, והיא די מתביישת ש"אני מחלל שם שמיים בפרהסיה".. (היא עוד זוכרת לי את הריב עם הדוד בראש השנה - זו היתה המשפחה שלה. כעת ה"אני עושה את זה שוב" עם משפחתו של אבי)
אני לא באתי לריב עם אף אחד, ובכלל, הדיון היה איתו. אנשים פשוט הצטרפו ואני יכול להבין. אני הייתי נחרץ ועצבני שאנשים לא הצליחו להבין למה חשוב לי שתהיה מדינה יהודית וחופש לדת אבל באותה מידה חשוב לי שלאנשים יהיה חופש מהדת. הדיון סער עוד יותר כשאמרתי שש"ס הם מפלגה של שקרנים ורמאים, ושכל החרדים הם איום עלי ועל קיומי במדינה, כי מתישהו כשהם יהיו רוב אני אצטרך למצוא לעצמי מדינה אחרת.
אחרי שהדיון פסק (הוא הפסיק אותו כי התבייש לעצבן את אמא שלי, ואני מצד שני כבר התעצבנתי שהיא מתעצבנת) - לקחתי אותו לתחנת האוטובוס כי הוא היה צריך לחזור לירושלים.
יצא לנו לדבר באוטו על כל כך הרבה דברים. ופתאום הוא אמר דברים שמעולם לא שמעתי אותו אומר בעבר.
הוא אמר שאין דבר רע בהומואים ולא הבין למה לארצות הברית היתה בעייתיות לגייס הומואים לצבא שלה. ספרתי לו על עמוד בפייסבוק שניסה להקניט את ישראל במבצע צוק איתן, והשתמש בתמונה ממצעד הגאווה הישראלי שבה שני חיילים ישראליים מתנשקים. הוא אמר שהתמונה הזאת גורמת לו לגאווה ושזה דבר יפה מאוד. הוא הסכים איתי שבורות וצרות אופקים היא זו שגורמת לאנשים לסלידה מהומואים. הוא אפילו אמר שאם יהיה לו בן הומו, הוא יקבל אותו ויאהב אותי. הוא אמר שיהיה לו קשה לקבל את זה, אבל זה לא ישנה את האהבה שלו לבן שלו.
הוא אמר שמפחיד אותו לחשוב שכולם יהיו חרדים, ושזו בעיה ממש גדולה שהם מתרבים מהר ושלא מעודדים אותם לחופש מחשבה. ככה כולם מצביעים למי שהרב שלהם אומר להם ובסופו של דבר מדינה הלכתית לא רחוקה שנות אור מאיתנו.
ואני שמחתי.. כי היה לי ברור שלא סתם נוצר קשר יפה בינינו.
הוא כן מבין את הבעיתיות. הוא כן מבין מאיפה אני בא..
ואני גם מבין מאיפה הוא בא. הוא נולד ככה. הוא גדל ככה.
ואנחנו פשוט שני בני דודים שאוהבים ומעריכים אחד את השני ומוצאים איזשהי דרך צדדית לגשר על הפערים הרבים בינינו.
אז התקשרתי אליו היום כדי להגיד לו שאני מצטער מאוד על אתמול אם הוא הרגיש מותקף מלהט הדיון ומהדברים שאמרתי. הסברתי לו שהדבר האחרון שרציתי זה לזלזל בכבודו ואני ממש מצטער אם ככה נוצר רושם.
הוא בתגובה צחק ואמר שהוא לומד ממני המון ומהדרך בה אני הולך, הוא הבין לחלוטין למה אני מתכוון והוא דווקא לא הרגיש מותקף בכלל כי הוא מכיר אותי והוא יודע מי אני, ובשורה התחתונה, הכל בסדר.
אחרי שנתקנו את השיחה קבלתי ממנו הודעה.
"דרך ארץ קדמה לתורה. אשריך שזכית".
ואני די שמח, האמת.
כי אני מאוד אוהב אותו, והכימיה בינינו תמיד היתה בריאה וטובה..
ולחשוב שלפני ארבע וחצי שנים כלל לא זיהיתי אותו, וכשהוא פנה אלי פתאום, הסתכלתי עליו לכמה שניות - ולא היה לי מושג מי מדבר איתי. ואז פציתי את פי ואמרתי: "אתה עמית?".
הוא הסתכל עלי בשוק, קצת נעלב ואמר לי: "כן, אני עמית". ומשם, הכל היה היסטוריה.
הוא עוד זוכר אותי עומד בחתונה שלו בקדמת החופה, לבוש בחולצה הסגולה שהוא התעקש שאלבש והייתי היחיד באירוע שלבש חולצה צבעונית שהיא לא שחור/לבן.
אני מקווה שיש עוד כמה כמוהו איפה שהוא נמצא.
