במקרה הגעתי לכאן

so be it

New member
במקרה הגעתי לכאן

חינוך זה נושא שמאוד מעניין אותי, ואף על פי שאני עדיין נחשבת נוער, החלטתי לקרוא כאן קצת. ראיתי אנשים שמציגים בפני חברי הפורום בעיות באמת קשות ואמיתיות שמשפיעות על כל החיים, הן של הילד, והן שלכם, כהורים. האמת היא שלרוב השאלות לא היו לי תשובות, ואני שמחה שלא צריכות להיות לי תשובות בינתיים. אבל יש דבר אחד שקצת הציק לי ברוב ההודעות, התיחסות לילד כאילו הוא לא מסוגל להבין את הבעיות שעומדות בפניו, כאילו לא מדובר בחייו. רוב הבעיות נראות לי כל כך קשות לפתירה למבוגר, אבל קלות לפתירה עבור הילד. למה לא להציג בפני הילד את הבעייה, את כל הגומרים מסביב, והוא יגיע לבד לפיתרון?! גם אם הוא בן ארבע וגם אם הוא בן 16. ואם רואים שזה לא עובד, אז לנסות לפתור בדרך אחרת.
 

פלגיה

New member
ברוכה הבאה

הרעיון שלך נשמע טוב, והרבה פעמים הוא אפילו פועל בצורה טובה. אם יודעים להציג את הבעיה בצורה הנכונה, ואם יש נכונות לשינוי ולפיתרון. הבעיה שהרבה פעמים כשמציגים "בעיה של ילד" הבעיה היא לא רק של הילד אלא גם של ההורה, ולכן גם ההורה צריך לעבוד על עצמו בדרך לפיתרון.
 
לפעמים שואלים ילד:"מדוע עשית X?"

והוא פשוט מושך בכתפיו, ולא נותן שום תשובה שאפשר להפיק ממנה לקחים אופרטיבים. לעיתים הוא נותן תשובה, אבל ברור שזו לא התשובה האמיתית. דרך אגב, הדבר נכון גם לגבי מבוגרים. וחוץ מזה, לא תמיד אנחנו רוצים שהילדים יראו שאנחנו לא יודעים... אנחנו רוצים להראות כאילו אנחנו יודעים הכל
 

פלגיה

New member
אבל לשאול "איך לדעתך אפשר לפתור"

זאת שאלה עדיפה, והיא יכולה לתת תוצאות מפתיעות (אם כי כמובן לא תמיד) אנחנו כאן גם כדי להתייעץ מה לשאול את הילד ואיך ונ\מתי לעשות זאת.
 
לפעמים אנחנו צריכים עזרה

בהגדרת הבעיה - ואז אפשר לחשוב יחד על פתרון. ההכרה בכך שיש בעיה אינה פשוטה, ולפעמים משהו פעוט נראה לנו ענק - ולהיפך. אפשר לקבל רעיונות מאחרים במצבים דומים ולבחור איך להתמודד. אין כל סתירה בין כל אלה ובין שיתוף הילדים בפתרון בעיה משפחתית.
 
למעלה