יוחאי גורן
New member
במקום "מורשת דרך"
היות ואין אני כותב כאן את אשר הייתי מפרסם לו היה "מורשת דרך" הדרכתי קבוצת אנשים ביד ושם. אני נוהג להכנס ל"היכל קרבנות הילדים" ומשם ללכת דרך כל הגן עד ל "גן הקהילות" ולהתעכב בדרך ליד כל פסל ומעשה אומנות. את התערוכה במוזיאון אני מאפשר לאורחים לראות ללא הדרכה, כמו שרוב המדרכים נוהגים לעשות. קטע מיוחד אני מדגיש ל"חורשת חסידי העולם" כאן אני מציין שזאת חורשה ולא יער כי, לו היה הרי מספר הקורבנות היה קטן יותר. רבות חשבתי, ובמיוחד כיליד גרמניה, שאומנם עוד לפני השואה נשלח במסגרת "עלית ילדים ונוער " ארצה. כרוב בני דורי קבלנו חינוך פרוסי, מאחר והורי דורי שרתו את ה "מולדת הגרמנית" במלחמת העולם הראשונה. כאמור, רבות חשבתי איך הייתי נוהג אני, לו הייתי בגהנום הזה, כילד יהודי, לו הוצא לי עבור הטבה כלשהי משמש כמלשין ? לו הוצע לי כצעיר גרמני לשמש כמנהל מחנה ריכוז ? האם הייתי עוזר לנרדף ? זה הרי רק טבעי שמדריך המבקר עשרות בשנים באתרי זכרון עם אורחים מאירופה, חושב איך להגיש את החומר. כאשר אני מדבר על אותם קדושים, חסידי העולם, אשר לא איבדו צלם אדם, אני רואה ומציין את גבורתם כך. הביטוי " סיכנו את חייהם למען להציל יהודים " הוא לדעתי קצת בנאלי, ולא מבטה ממש את גבורתם. שום אדם לא מאמין שהוא יתפס, או במלחמה יהרג, או בטיסה מטוסו ייפול, או בנהיגה יגרום לתאונה. אירופה הייתה במלחמה קשה ביותר, סבלה מהפצצות כבדות ובעיקר מרעב. המעט המצרכים שבכלל עמדו לרשות האוכלוסיה האזרחית, היו בחלוקה מצומצמת ביותר. אם אדם, לא רק הסתיר את היהודי, אלא גם חילק את אותה מנת לחם הדלה איתו, זאת גבורה של ממש. זה מעשה שהוא הרגיש אותו יום ,יום כאשר ילדיו ביקשו עוד קצת אוכל, ולא היה, כי הוא חילק לאלה שלמענם הוא סיכן את חייו, והציל את כבוד האדם. לדעתי ראוי לשים דגש לנקודה זאת. כמובן שכאן מדובר אך ורק על האזרחים שהצילו משפחה אחת, ולא על שינדלר או דומיהם שגבורתם על מישור שונה לגמרי.
היות ואין אני כותב כאן את אשר הייתי מפרסם לו היה "מורשת דרך" הדרכתי קבוצת אנשים ביד ושם. אני נוהג להכנס ל"היכל קרבנות הילדים" ומשם ללכת דרך כל הגן עד ל "גן הקהילות" ולהתעכב בדרך ליד כל פסל ומעשה אומנות. את התערוכה במוזיאון אני מאפשר לאורחים לראות ללא הדרכה, כמו שרוב המדרכים נוהגים לעשות. קטע מיוחד אני מדגיש ל"חורשת חסידי העולם" כאן אני מציין שזאת חורשה ולא יער כי, לו היה הרי מספר הקורבנות היה קטן יותר. רבות חשבתי, ובמיוחד כיליד גרמניה, שאומנם עוד לפני השואה נשלח במסגרת "עלית ילדים ונוער " ארצה. כרוב בני דורי קבלנו חינוך פרוסי, מאחר והורי דורי שרתו את ה "מולדת הגרמנית" במלחמת העולם הראשונה. כאמור, רבות חשבתי איך הייתי נוהג אני, לו הייתי בגהנום הזה, כילד יהודי, לו הוצא לי עבור הטבה כלשהי משמש כמלשין ? לו הוצע לי כצעיר גרמני לשמש כמנהל מחנה ריכוז ? האם הייתי עוזר לנרדף ? זה הרי רק טבעי שמדריך המבקר עשרות בשנים באתרי זכרון עם אורחים מאירופה, חושב איך להגיש את החומר. כאשר אני מדבר על אותם קדושים, חסידי העולם, אשר לא איבדו צלם אדם, אני רואה ומציין את גבורתם כך. הביטוי " סיכנו את חייהם למען להציל יהודים " הוא לדעתי קצת בנאלי, ולא מבטה ממש את גבורתם. שום אדם לא מאמין שהוא יתפס, או במלחמה יהרג, או בטיסה מטוסו ייפול, או בנהיגה יגרום לתאונה. אירופה הייתה במלחמה קשה ביותר, סבלה מהפצצות כבדות ובעיקר מרעב. המעט המצרכים שבכלל עמדו לרשות האוכלוסיה האזרחית, היו בחלוקה מצומצמת ביותר. אם אדם, לא רק הסתיר את היהודי, אלא גם חילק את אותה מנת לחם הדלה איתו, זאת גבורה של ממש. זה מעשה שהוא הרגיש אותו יום ,יום כאשר ילדיו ביקשו עוד קצת אוכל, ולא היה, כי הוא חילק לאלה שלמענם הוא סיכן את חייו, והציל את כבוד האדם. לדעתי ראוי לשים דגש לנקודה זאת. כמובן שכאן מדובר אך ורק על האזרחים שהצילו משפחה אחת, ולא על שינדלר או דומיהם שגבורתם על מישור שונה לגמרי.