במסגרת עבודתי (ספריה עירונית, למי

[אור חבצלות]

במסגרת עבודתי (ספריה עירונית, למי

שלא זוכר), אני נתקלת פעמים רבות באנשים הבודדים ואחרים הנזקקים לאוזן קשבת לספר על בעיות, חוליים וכד'.למשתמשים נוספים שפגשו אבל הרבה באוזני הספרניות. הן שם תמיד ולומדות להכיר את קהלן הקבוע. מצד אחד נעים להקל על הזולת ולו בשמיעה, אבל לחזור הביתה במחשבה על בעיות של מישהו אחר לא כל כך נעים. ולדעת לנטרל את עצמינו וללכת הביתה עם ראש נקי - רצוי אבל קשה.

 

[חייםלוי]

אני מניח שאלה אותם אנשים שמספרים

לספר ולנהג המונית על הבעיות שלהם. הפיתרון הוא אולי לשמוע בחצי אוזן להנהן וזהו.

 

[אלינקה]

גם אצלנו זה קורה

האמת כאשר נותנים שרות כל כך הרבה שנים אנשים מרגישים בבית שואלים אותי איך הילד אני שואלת איך המשפחה אני חושבת שזה נותן מין משפחתיות ונותן לאנשים רצון לחזור שוב לספריה אני לא אגיד שהשפתים שלי לא כואבות לאחר יום עבודה בו אני משתדלת לחיך לאנשים גם כאלה שמעצבנים כי זה חלק מהשרות

 

[חייםלוי]

../images/Emo13.gif 5ין ספק שאנשים יכולים לעצבן

יש לנו בספריה כמה שמסרבים בכל תוקף ללמוד להשתמש במחשב והם משגעים את מי שיושב ביעץ שיחפש להם כל ספר שהם רוצים בקטלוג. אז אם זה ספר אחד או שלשה עוד מילא אבל כשזה מגיע לחיפושים מסובכים זה משגע. מוציא כל חשק לעזור להם. שלפחות יתאמצו קצת בעצמם.

 

[חייםלוי]

5ין צ"ל אין

 

[נועהנועה1]

טוב לא חכמה חיים....

חיים הוא אלוף החיפושים אצלנו... הידען הראשי במחשב... ובאתרים... ולכן כל היום אפשר לשמוע: חיים, חיים, עזרה, חיים עזרה, אין משהו שהוא מסובך שהוא לא יכול לפתור, ובשניה. סתם שתדעו: שנינו אוהבים בורקסים חמים, עוגות גבינה, וסחלב. טוב נו, שעובדים שנים יחד בחדר, אוהבים בסופו של דבר אותו אוכל.

 

[חוטהשני]

אפרופו עזרה במחשבים.. לפני אי אלו שנים, כשעוד היתי סטודנטית לתואר ראשון(בלי שום קשר ללימודי מידע/ספרנות ../images/Emo3.gif) נכנסה תוכנת אל"ף לאוניברסיטה (פרה-היסטוריה ../images/Emo3.gif ../images/Emo153.gif) ולא יודעת איך, אחרי פעמים של ניסוי וטעייה למדתי אותה יחסית טוב והתחלתי לחפש בה בצורה חכמה.. כך שיצא שעזרתי לחברות שלמדו איתי ונתקעו עם החיפוש, הראתי להן טריקים חכמים שהיו בתוכנה ועוד.. באיזה פעם, אחרי שעזרתי למשהי באה אלי איזה סטודנטית ובקשה עזרה, אני כבר היתי צריכה לשבת עם הנושא שלי ועניתי לה שאני לא יכולה.. אז היא פנתה אלי בפליאה 'אבל זאת לא העבודה שלך..' ../images/Emo11.gif ../images/Emo3.gif לא יודעת למה היא היתה בטוחה שאני עובדת שם.. (ביחוד שבאותה תק' בכלל לא עבדתי באף ספריה באוניברסיטה ../images/Emo3.gif)

 

[Sapientia]

../images/Emo45.gifאוי, חיים, זה כ"כ מוכר...../images/Emo178.gif

המעצבנים האלה הרבה יותר מעיקים מ"שופכי הצרות" למיניהם (שאגב- ברוב המקרים גם אני פשוןט מהנהנת...).

 

[אור חבצלות]

../images/Emo45.gifנוצרים יחסים מיוחדים עם הקהל

הקבוע. וברור שלא רק על צרות אנחנו שומעות יש גם פלירטוטים....

 

[Sapientia]

אוווווו...../images/Emo8.gif

 

[נועהנועה1]

לנו יש אנשים מיוחדים במינם....

אצלנו בספריה יש אנשים שממש גרים בספריה, הם מתייצבים כל יום, אבל כל יום עם פתיחת הספריה, ויוצאים ממנה עם הסגירה. יש להם מקום מיוחד במקרר, הם מביאים אוכל לכל היום... הם "יודעים" הכל, ולפעמים קשה להבדיל בינם לבין עובדי הספריה. אחד מהם, שמחמת הפרטיות לא אגיד את שמו, שנמצא כבר שנים רבות יום יום בספריה, אפילו אמר לי פעם: אני נחשב עובד בספריה יותר ממך.... הם נכנסים לחדרים, למחסנים, ולדעתי, אפילו פעם יטעו וישלמו להם משכורת.

 

[Sapientia]

גם לנו יש אחד כזה...../images/Emo6.gif

הוא מגיע לפני כולנו והולך אחרי כולנו, כל יום בכל השנה, ואפילו שקלו פעם להוציא צו להרחיק אותו מהספריה מכל מיני סיבות טורדניות. ערן- אתה יודע על מי מדובר

 

[אור חבצלות]

../images/Emo8.gifגם לנו יש אחד כזה - הוא המאבטח..

 

[Sapientia]

אצלנו אולי נזדקק למאבטח שיעיף אותו

 

[erango2]

בהחלט

יחד עם זאת יש לזכור שהספרייה היא מעין מקום של הגנה וביטחון שבב אנשים רביים מוצאים מקלט לבעיותיהם.

 

[חוטהשני]

וואלה.. מה יש לו לחפש במחסנים ../images/Emo2.gif

 

[2004נטע]

מה זאת אומרת? הוא מחפש ספרים../images/Emo3.gif

 

[חייםלוי]

רוב הספרים בספריה הלאומית נמצאים

בבמחסן. 3 קומות שיש בהן רק מדפים. הקוראים מזמינים את הספר ועובדי המחסן מביאים אותו. זה לוקח בין חצי שעה לשעה מהרגע שהקורא מזמין.

 

[חוטהשני]

אבל בשביל זה אתם נמצאים ../images/Emo3.gif אולי כמו שסמדר הציעה תנו לו תפקיד התנדבותי או משהו כדי שהוא ירגיש טוב עם זה..

 

[smadarlav]

אולי תתנו להם תפקיד התנדבותי רשמי?

במקום לכעוס עליהם ולקטר ולזלזל בהם, אולי כדאי להעריך את הרצון שלהם, ולהפוך אותם באופן רשמי למתנדבים של הספריה. אולי זה נותן להם סיבה לקום בבוקר? יש אנשים שהגדרה ותפקיד מעניקים להם כבוד ואף אולי רצון לחיות. אי אפשר לדעת מה הסיפור האישי של כל אדם כזה, וגם אין לצפות מכל הספרנים שיהיו אוזן קשבת, במיוחד כאלה שאין להם גישה סוציאלית או סבלנות. אבל זה יכול להיות אקט אנושי וחינוכי או סתם לעזור לאנשים שאולי נאחזים במשהו כדי לא ללכת לאיבוד. אפילו תגית פלסטיק סמלית על הבגד יכולה להספיק.. אני לא מדברת ספציפית לנועה אלא לכולנו.