ק ל י א ו פ ט ר ה
New member
במיוחד בשבילך.....
"הבטתי בגופו המדהים של הזר שעמד מולי. רק אותו רציתי. לבי כמו חשב להישבר אליו. הזר הזה... הלא מוכר הזה... כל כך שלי ולא שלי... ההתרגשות שאוחזת בי כל פעם מחדש... שכבנו עירומים, סביבנו עלי כותרת של שושנים אדומים... ומחשבות. מחשבות על האיש שמחכה לי בבית... האיש האמיתי שלי..." למי מבינינו, הנשואים, קרה לא פעם שרצה לזרוק הכל, לשכוח ממחויבויות להרגיש חופשי, כמו פרפר... בלי בן זוג, בלי ילדים, לחזור לרווקות לכמה שעות, בלי ייסורי מצפון, בלי מחשבות... מהי בגידה? בגידה היא מעילה, הפרת אימון. לא פעם עלו בי הרהורי מחשבה, לבגוד או לא לבגוד? לא פעם עניתי כן. לא פעם עניתי לא. חשבתי למה לא? ההתרגשות התמידית, החיים בתוך חלום, האושר הפנימי, הריגושים, הפרפרים בבטן. הכיף הזה של להיות מאוהב. להרגיש מאוהב, לאהוב את כולם, לראות את כולם מחייכים אליי גם כשהם כועסים. בעצם, למה לא? החוויה הנעימה שמוציאה מתוכי את ההבעה של הנפש, הנפש המאושרת, המתחדשת. להתאהב משמעו להוציא את הטוב שבי , לתת מתוכי לאחד מיוחד, לסביבה, לאחרים. ההילה שמסביב... ההתרגשות, ההתאהבות... וגם זה הגיע... השקר! הרמאות את ה"עצמי"... זה לא אני, לי אחר מחכה בבית. הצל של חיים כפולים. אם ידע יפגע והרי הוא כל כך יקר. הוא כל העולם. מעולם לא הבינו אותך כמו שהוא מבין, כמו שהוא סולח. כמו שרק הוא יודע לתת. בלי שאלות, בלי השמצות. הוא המתנה הגדולה שלך, יחד בניתם עולמות. למה להרוס את הקשר? את כל מה שנטעתם? מה עם האמון? מה עם ההבטחות לחיות לנצח? זה חזק ממני... אולי בכל זאת... פעם אחת ודי... הצפייה לראות את הזר. התקווה, ההמתנה בקוצר רוח לפגישה. להרגיש אותו, לנשום אותו, להריח אותו, לחבק אותו, לנשק אותו... להתלבש לכבודו. להתאפר לכבודו. לחיות בשבילו. הגעגוע המתוק... אבל זה רודף אותך... המחשבות... הייסורים (והאיסורים החברתיים) חוסר השינה בלילות... "סוף גנב לתלייה", ומה שווים הרגעים הקטנטנים, המתוקים כשהוא יידע ויחליט שאין מקום להיות יחד. נפשית החיבור יעלם... הוא לא יוכל להיות בן הזוג שלך... הרס התא המשפחתי הוא גילה וראה שאת כבר לא שלו. זה הרסני מדי, זו חבלה עצמית, לפול במלכודת של עצמך... ומה תמיד רצית? חבר טוב. מישהו שיקשיב, מישהו שיבין, מישהו שיתמוך, מישהו שיהיה לך אמיתי אשר איתו תעז להיות אתה עצמך, נשמתך תוכל להתערטל במחיצתו. רק איתו תחוש כאסיר היצא זכאי בדין. איתו תוכל לומר כל מה שתחשוב. איתו תוכל להשתטות. איתו תחוש חופשי ומאושר. איתו תוכל להתוודות על מעשי ההבל הקטנים שלך, על השנאה והקנאה על הרצינות ועל השטויות. איתו תהיה אתה עצמך. ההשוואה ההרסנית, טבע האדם הוא כזה. שנינו יחד במיטה, ובראשי מחשבות רבות... האישה השניה יותר מושכת, יותר מרגשת, יותר מעניינת, רוצה את הפרפרים.... רוצה את התשוקה... את גופה, שבוער בעצמותיי. האהבה עם האישה שלי השתנתה, מוכרת, רגילה, ישנה... רוצה את ההתפרעות, את ההשתוללות, את החשק, התאווה... ואני? נפשית לא מוכנה, לא בשלה. מרגישה כמו פרי בוסר. למדתי שהדשא שלי ירוק יותר... גם אם תיקח את כל הנימוקים בעד לבגוד עבורי תספיק סיבה אחת נגד (שאותו לא הזכרתי). אני לא שלמה עם מעשה שכזה. אז החלטתי ללכת... *********** תודה לך על ה..... אמממממ.... הכל!!!!!
"הבטתי בגופו המדהים של הזר שעמד מולי. רק אותו רציתי. לבי כמו חשב להישבר אליו. הזר הזה... הלא מוכר הזה... כל כך שלי ולא שלי... ההתרגשות שאוחזת בי כל פעם מחדש... שכבנו עירומים, סביבנו עלי כותרת של שושנים אדומים... ומחשבות. מחשבות על האיש שמחכה לי בבית... האיש האמיתי שלי..." למי מבינינו, הנשואים, קרה לא פעם שרצה לזרוק הכל, לשכוח ממחויבויות להרגיש חופשי, כמו פרפר... בלי בן זוג, בלי ילדים, לחזור לרווקות לכמה שעות, בלי ייסורי מצפון, בלי מחשבות... מהי בגידה? בגידה היא מעילה, הפרת אימון. לא פעם עלו בי הרהורי מחשבה, לבגוד או לא לבגוד? לא פעם עניתי כן. לא פעם עניתי לא. חשבתי למה לא? ההתרגשות התמידית, החיים בתוך חלום, האושר הפנימי, הריגושים, הפרפרים בבטן. הכיף הזה של להיות מאוהב. להרגיש מאוהב, לאהוב את כולם, לראות את כולם מחייכים אליי גם כשהם כועסים. בעצם, למה לא? החוויה הנעימה שמוציאה מתוכי את ההבעה של הנפש, הנפש המאושרת, המתחדשת. להתאהב משמעו להוציא את הטוב שבי , לתת מתוכי לאחד מיוחד, לסביבה, לאחרים. ההילה שמסביב... ההתרגשות, ההתאהבות... וגם זה הגיע... השקר! הרמאות את ה"עצמי"... זה לא אני, לי אחר מחכה בבית. הצל של חיים כפולים. אם ידע יפגע והרי הוא כל כך יקר. הוא כל העולם. מעולם לא הבינו אותך כמו שהוא מבין, כמו שהוא סולח. כמו שרק הוא יודע לתת. בלי שאלות, בלי השמצות. הוא המתנה הגדולה שלך, יחד בניתם עולמות. למה להרוס את הקשר? את כל מה שנטעתם? מה עם האמון? מה עם ההבטחות לחיות לנצח? זה חזק ממני... אולי בכל זאת... פעם אחת ודי... הצפייה לראות את הזר. התקווה, ההמתנה בקוצר רוח לפגישה. להרגיש אותו, לנשום אותו, להריח אותו, לחבק אותו, לנשק אותו... להתלבש לכבודו. להתאפר לכבודו. לחיות בשבילו. הגעגוע המתוק... אבל זה רודף אותך... המחשבות... הייסורים (והאיסורים החברתיים) חוסר השינה בלילות... "סוף גנב לתלייה", ומה שווים הרגעים הקטנטנים, המתוקים כשהוא יידע ויחליט שאין מקום להיות יחד. נפשית החיבור יעלם... הוא לא יוכל להיות בן הזוג שלך... הרס התא המשפחתי הוא גילה וראה שאת כבר לא שלו. זה הרסני מדי, זו חבלה עצמית, לפול במלכודת של עצמך... ומה תמיד רצית? חבר טוב. מישהו שיקשיב, מישהו שיבין, מישהו שיתמוך, מישהו שיהיה לך אמיתי אשר איתו תעז להיות אתה עצמך, נשמתך תוכל להתערטל במחיצתו. רק איתו תחוש כאסיר היצא זכאי בדין. איתו תוכל לומר כל מה שתחשוב. איתו תוכל להשתטות. איתו תחוש חופשי ומאושר. איתו תוכל להתוודות על מעשי ההבל הקטנים שלך, על השנאה והקנאה על הרצינות ועל השטויות. איתו תהיה אתה עצמך. ההשוואה ההרסנית, טבע האדם הוא כזה. שנינו יחד במיטה, ובראשי מחשבות רבות... האישה השניה יותר מושכת, יותר מרגשת, יותר מעניינת, רוצה את הפרפרים.... רוצה את התשוקה... את גופה, שבוער בעצמותיי. האהבה עם האישה שלי השתנתה, מוכרת, רגילה, ישנה... רוצה את ההתפרעות, את ההשתוללות, את החשק, התאווה... ואני? נפשית לא מוכנה, לא בשלה. מרגישה כמו פרי בוסר. למדתי שהדשא שלי ירוק יותר... גם אם תיקח את כל הנימוקים בעד לבגוד עבורי תספיק סיבה אחת נגד (שאותו לא הזכרתי). אני לא שלמה עם מעשה שכזה. אז החלטתי ללכת... *********** תודה לך על ה..... אמממממ.... הכל!!!!!
כתבת יפה,יפה.
