פורץ מאה שערים
New member
במוצאי יום מנוחה
יום כיפור תשע"א 12:47 אני יושב במטבח, יושב וחושב. דבר לא נשמע מלבד תקתוק השעון המפלח את הדממה. "ונתנה תוקף קדושת היום" מרעים בקולו החזן מבית הכנסת הסמוך. ואני מה? בליל של רגשות ותחושות מעורבות מציף את כל כולי. אני לא מרגיש כלום, וזה אולי הדבר שהכי מציק לי. אני רוצה להרגיש אבל אני קר כקרח. אדיש בצורה מטורפת ועל כך אני בוכה. רבבות יהודים ברחבי העולם בוכים צמים מתפללים מתחננים, ואני מה? אדיש למה? איך הגעתי למצב הזה. למה אני לא מרגיש כלום? אתמול בערב הלכתי לבית הכנסת לשמוע את החזן אומר "כל נדרי" בנוסח שאני כל כך אוהב. אחרי זה מיד לאחר תפילת הלחש של ערבית הרגשתי כיצד האלרגיה מתחילה להכות בי ויצאתי מבית הכנסת לשאוף אוויר ולתת למוח שלי דרור למחשבות ...................................................................... מוצאי היום, סעודה, אני מסתכל על הנרות המרצדים שאימא שלי הדליקה, מהרדיו בוקע קולו של אברהם פריד "ונשתה לחיים אוי בירושלים". "נו תשתה לחיים" כך אימא שלי, "לא בא לי עכשיו" אני עונה. "מה יש לך?" היא שואלת. "ברוך השם עברנו את הצום, התקבלו התפילות, אז מה אתה עם פרצוף תשעה באב" ואני כל כך רוצה לענות לה אך שותק. מה אענה לה? אני חושב לעצמי. שעבר עלי יום מהגיהנום? שכל היום הסתובבתי כמו ארי בסוגר עם רגשות מעורבים. אם היה אפשר לחבר את המוח שלי לאלקטרודות במהלך היום אני בטוח שהאלקטרודות היו מתפוצצות. ............................................................................. 00:26 אני במיטה מנסה להירדם ללא הצלחה. נסער מהיום שעבר עלי. נראה כאילו הכול חזר לשיגרה אבל בתוך תוכי אני יודע שזה ממש לא ככה. נכון, מחר בבוקר אני אקום ואחזור ללופ של החיים. עבודה, שרות לאומי, לימודים, מכון כושר. ברגע אחד אחזור להיות פעיל ומלא מרץ אבל אני יודע שזאת בריחה, בריחה מהמחשבות שמציפות אותי, בריחה מההתעסקות וליבון הדברים היותר חשובים בחיים. אז מה בעצם מעיק עלי ומציק לי ??? ההרגשה שלעולם לא אמצא את המקום הטבעי שלי. אני לא מרגיש משוייך לשום חברה, לא חילונית ולא חרדית. חרדים וחילונים רואים בי כבחור שיודע לשלב בין שני העולמות אבל בתוך תוכי אני ממש רחוק מהתדמית הזאת. אני לא יודע במה אני כן מאמין ובמה לא ואם לומר את האמת אני שונא להתפלסף יותר מדי עם שאלות על אמונה. כל מה שאני רוצה בסך הכול זה להרגיש טוב עם עצמי אבל זה קשה. אני מסתכל במחזור וקשה לי למלמל מילים שאני לא מתחבר אליהן. על חטא שחטאנו לפניך בעבירה כזאת ועל חטא שחטאנו לפניך בעבירה כזאת. אני לא מרגיש חוטא ולא מרגיש שעשיתי משהו לא בסדר. אולי קרוב המשפחה שלי שהיה באומן בראש השנה ולאחר מכן נסע לקייב שבאוקריינה וצלצל לבקש ממני שאזמין לו ולחברים שלו 4 נערות ליווי מהאינטרנט, אולי הוא צריך לעשות חשבון נפש. אני בטוח שהוא היה בבית הכנסת היום כאשר הוא לבוש באותו הלבוש כמוני עם המגבעת והקאפטן והיכה על חטא בזמן שהמילים יצאו אצלו מן השפה ולחוץ. אבל אני לא גנבתי אף אחד, לא אנסתי אף אחד ובוודאי שלא רצחתי אף אחד. אני בסך הכול בן אדם שמשתדל לעשות טוב ככל יכולתי. לעומת זאת מנגד אני מרגיש נורא עם עצם הרגשת האי שייכות. אני נמצא בבית הכנסת מוקף כל כך הרבה אנשים, דומים יותר ודומים פחות אבל בתוך תוכי השקפת העולם שלי כל כך שונה מהם. ואם לא די בזאת אני לא רואה כל דרך שבה אוכל למצוא פרטנרית לחיים. אני לא יודע איפה אוכל למצוא "עוף מוזר" כמוני. בשידוכים ??? בטח. לפני שבוע שדכנית צלצלה לשאול אותי אם אהיה מוכן ללבוש שטריימל, עניתי לה שכן אבל רק בפורים. בפאבים, בארים, מועדונים ??? אני לא ממש הטיפוס של מקומות כאלה. בערבי פנויים פנויות ??? כיפה שחורה לא ממש עושה את זה לבחורות דתיות לאומיות באינטרנט ??? כבר התייאשתי אני משווע אנושות לאהבה, למגע, לליטוף, למילה טובה, לאחת שתרצה לקבל ממני את כל הטוב שאני רוצה להעניק ולהרעיף עליה, ובעיקר ליום שבו אפסיק להיות בודד. אני רוצה להתחיל לעשות כל דבר "בשניים", נמאס לי לחיות את חיי כשכל דבר מסתיים בזה שאני מסתגר בחדר שלי, שומע מוסיקה ושומר את הכול בבטן. נמאס לי מלילי שבתות קבועים שבהם אני מרגיש שיורד מסף אפור שכזה ואני עוטה על עצמי מסיכה כמו גנב באפילה. נמאס לי ממחשבות שמציפות אותי ואין לי את מי לשתף פרט לאפלקציית הוורד של ה Office 2010 שברשותי. המשך בהודעה הבאה.......
יום כיפור תשע"א 12:47 אני יושב במטבח, יושב וחושב. דבר לא נשמע מלבד תקתוק השעון המפלח את הדממה. "ונתנה תוקף קדושת היום" מרעים בקולו החזן מבית הכנסת הסמוך. ואני מה? בליל של רגשות ותחושות מעורבות מציף את כל כולי. אני לא מרגיש כלום, וזה אולי הדבר שהכי מציק לי. אני רוצה להרגיש אבל אני קר כקרח. אדיש בצורה מטורפת ועל כך אני בוכה. רבבות יהודים ברחבי העולם בוכים צמים מתפללים מתחננים, ואני מה? אדיש למה? איך הגעתי למצב הזה. למה אני לא מרגיש כלום? אתמול בערב הלכתי לבית הכנסת לשמוע את החזן אומר "כל נדרי" בנוסח שאני כל כך אוהב. אחרי זה מיד לאחר תפילת הלחש של ערבית הרגשתי כיצד האלרגיה מתחילה להכות בי ויצאתי מבית הכנסת לשאוף אוויר ולתת למוח שלי דרור למחשבות ...................................................................... מוצאי היום, סעודה, אני מסתכל על הנרות המרצדים שאימא שלי הדליקה, מהרדיו בוקע קולו של אברהם פריד "ונשתה לחיים אוי בירושלים". "נו תשתה לחיים" כך אימא שלי, "לא בא לי עכשיו" אני עונה. "מה יש לך?" היא שואלת. "ברוך השם עברנו את הצום, התקבלו התפילות, אז מה אתה עם פרצוף תשעה באב" ואני כל כך רוצה לענות לה אך שותק. מה אענה לה? אני חושב לעצמי. שעבר עלי יום מהגיהנום? שכל היום הסתובבתי כמו ארי בסוגר עם רגשות מעורבים. אם היה אפשר לחבר את המוח שלי לאלקטרודות במהלך היום אני בטוח שהאלקטרודות היו מתפוצצות. ............................................................................. 00:26 אני במיטה מנסה להירדם ללא הצלחה. נסער מהיום שעבר עלי. נראה כאילו הכול חזר לשיגרה אבל בתוך תוכי אני יודע שזה ממש לא ככה. נכון, מחר בבוקר אני אקום ואחזור ללופ של החיים. עבודה, שרות לאומי, לימודים, מכון כושר. ברגע אחד אחזור להיות פעיל ומלא מרץ אבל אני יודע שזאת בריחה, בריחה מהמחשבות שמציפות אותי, בריחה מההתעסקות וליבון הדברים היותר חשובים בחיים. אז מה בעצם מעיק עלי ומציק לי ??? ההרגשה שלעולם לא אמצא את המקום הטבעי שלי. אני לא מרגיש משוייך לשום חברה, לא חילונית ולא חרדית. חרדים וחילונים רואים בי כבחור שיודע לשלב בין שני העולמות אבל בתוך תוכי אני ממש רחוק מהתדמית הזאת. אני לא יודע במה אני כן מאמין ובמה לא ואם לומר את האמת אני שונא להתפלסף יותר מדי עם שאלות על אמונה. כל מה שאני רוצה בסך הכול זה להרגיש טוב עם עצמי אבל זה קשה. אני מסתכל במחזור וקשה לי למלמל מילים שאני לא מתחבר אליהן. על חטא שחטאנו לפניך בעבירה כזאת ועל חטא שחטאנו לפניך בעבירה כזאת. אני לא מרגיש חוטא ולא מרגיש שעשיתי משהו לא בסדר. אולי קרוב המשפחה שלי שהיה באומן בראש השנה ולאחר מכן נסע לקייב שבאוקריינה וצלצל לבקש ממני שאזמין לו ולחברים שלו 4 נערות ליווי מהאינטרנט, אולי הוא צריך לעשות חשבון נפש. אני בטוח שהוא היה בבית הכנסת היום כאשר הוא לבוש באותו הלבוש כמוני עם המגבעת והקאפטן והיכה על חטא בזמן שהמילים יצאו אצלו מן השפה ולחוץ. אבל אני לא גנבתי אף אחד, לא אנסתי אף אחד ובוודאי שלא רצחתי אף אחד. אני בסך הכול בן אדם שמשתדל לעשות טוב ככל יכולתי. לעומת זאת מנגד אני מרגיש נורא עם עצם הרגשת האי שייכות. אני נמצא בבית הכנסת מוקף כל כך הרבה אנשים, דומים יותר ודומים פחות אבל בתוך תוכי השקפת העולם שלי כל כך שונה מהם. ואם לא די בזאת אני לא רואה כל דרך שבה אוכל למצוא פרטנרית לחיים. אני לא יודע איפה אוכל למצוא "עוף מוזר" כמוני. בשידוכים ??? בטח. לפני שבוע שדכנית צלצלה לשאול אותי אם אהיה מוכן ללבוש שטריימל, עניתי לה שכן אבל רק בפורים. בפאבים, בארים, מועדונים ??? אני לא ממש הטיפוס של מקומות כאלה. בערבי פנויים פנויות ??? כיפה שחורה לא ממש עושה את זה לבחורות דתיות לאומיות באינטרנט ??? כבר התייאשתי אני משווע אנושות לאהבה, למגע, לליטוף, למילה טובה, לאחת שתרצה לקבל ממני את כל הטוב שאני רוצה להעניק ולהרעיף עליה, ובעיקר ליום שבו אפסיק להיות בודד. אני רוצה להתחיל לעשות כל דבר "בשניים", נמאס לי לחיות את חיי כשכל דבר מסתיים בזה שאני מסתגר בחדר שלי, שומע מוסיקה ושומר את הכול בבטן. נמאס לי מלילי שבתות קבועים שבהם אני מרגיש שיורד מסף אפור שכזה ואני עוטה על עצמי מסיכה כמו גנב באפילה. נמאס לי ממחשבות שמציפות אותי ואין לי את מי לשתף פרט לאפלקציית הוורד של ה Office 2010 שברשותי. המשך בהודעה הבאה.......