בלתי אפשרי אבל...
הבחור שלי מהולנד. הוא נוצרי קתולי. אני רק בת 18 בעצם, הוא בן 23. הכרנו באייסיקיו לפני שנה והיתה בינינו כימיה מדהימה. לפעמים דיברנו על מה יקרה אם אי פעם ניפגש. לפני כחודשיים דברים השתנו בינינו כשהשיחות שלנו הפכו להיות כלכך הרבה יותר מסתם צ´יטוט והחלטנו לנסות את הטלפון. הוא התקשר. יש לו קול מקסים. דיברנו כל הלילה. ככה יצא שדיברנו כמה פעמים והחלטנו להפגש. אבל הגיוס שלי קרוב, והוא מתחיל לעבוד ומפה לשם- הוא בא לבקר אותי לפני 10 ימים. בגלל החגים ויום כיפור, ובכלל כי ככה היה עדיף, הוא התאכסן בהתחלה במלון ליד הבית שלי. אבא שלי נסע להביא אותו מנמל התעופה והתרשם ממנו מאוד מה שהיה מצחיק כי הוא היה נגד הרעיון כל הזמן. יומיים לפני זה לא יכולתי לישון. כשהגעתי למלון הלב שלי דפק כמו משוגע, בכל זאת כמה בחורות יכולות לומר שהבחור שלהן הפך את העולם בשבילן? ותאמינו לי, התאריכים המסובכים, העבודה שלו, העיתוי הקצר... הוא בהחלט הפך את העולם בשבילי. דפקתי על דלת החדר שלו והחזקתי חזק חזק את הידית כדי לא ליפול... הוא פתח את הדלת. מולי עמד אחד הבחורים הכי יפים שראיתי. התחבקנו חזק חזק... לא האמנתי שכל זה קורה לי. בילינו עשרה ימים מדהימים, חרשנו את הארץ, עשינו חיים ובעיקר למדנו להכיר אחד את השני, את הבעות הפנים, תנועות הגוף... כלכך פחדתי שמשהו ישתבש אבל להפך... ואתמול באחת בלילה הוא נסע. ולא יכולתי להפסיק לבכות. שום דבר לא יכול לצאת מהקשר הזה... אבל אף פעם לא ידעתי שאפשר להרגיש ככה כלפי מישהו, והוא מרגיש אותו הדבר.. המרחק בינינו, ההבדלים של דת ותרבות ואולי אפילו גיל, זה פשוט בלתי אפשרי... אבל אני חושבת שאני מאוהבת.
הבחור שלי מהולנד. הוא נוצרי קתולי. אני רק בת 18 בעצם, הוא בן 23. הכרנו באייסיקיו לפני שנה והיתה בינינו כימיה מדהימה. לפעמים דיברנו על מה יקרה אם אי פעם ניפגש. לפני כחודשיים דברים השתנו בינינו כשהשיחות שלנו הפכו להיות כלכך הרבה יותר מסתם צ´יטוט והחלטנו לנסות את הטלפון. הוא התקשר. יש לו קול מקסים. דיברנו כל הלילה. ככה יצא שדיברנו כמה פעמים והחלטנו להפגש. אבל הגיוס שלי קרוב, והוא מתחיל לעבוד ומפה לשם- הוא בא לבקר אותי לפני 10 ימים. בגלל החגים ויום כיפור, ובכלל כי ככה היה עדיף, הוא התאכסן בהתחלה במלון ליד הבית שלי. אבא שלי נסע להביא אותו מנמל התעופה והתרשם ממנו מאוד מה שהיה מצחיק כי הוא היה נגד הרעיון כל הזמן. יומיים לפני זה לא יכולתי לישון. כשהגעתי למלון הלב שלי דפק כמו משוגע, בכל זאת כמה בחורות יכולות לומר שהבחור שלהן הפך את העולם בשבילן? ותאמינו לי, התאריכים המסובכים, העבודה שלו, העיתוי הקצר... הוא בהחלט הפך את העולם בשבילי. דפקתי על דלת החדר שלו והחזקתי חזק חזק את הידית כדי לא ליפול... הוא פתח את הדלת. מולי עמד אחד הבחורים הכי יפים שראיתי. התחבקנו חזק חזק... לא האמנתי שכל זה קורה לי. בילינו עשרה ימים מדהימים, חרשנו את הארץ, עשינו חיים ובעיקר למדנו להכיר אחד את השני, את הבעות הפנים, תנועות הגוף... כלכך פחדתי שמשהו ישתבש אבל להפך... ואתמול באחת בלילה הוא נסע. ולא יכולתי להפסיק לבכות. שום דבר לא יכול לצאת מהקשר הזה... אבל אף פעם לא ידעתי שאפשר להרגיש ככה כלפי מישהו, והוא מרגיש אותו הדבר.. המרחק בינינו, ההבדלים של דת ותרבות ואולי אפילו גיל, זה פשוט בלתי אפשרי... אבל אני חושבת שאני מאוהבת.
אם וכאשר,,, ועכשיו לתשובה יותר רצינית ומנומקת: אם זו אהבה הדדית - ואם הוא בא עד פה, אני לא חושב שתהיה לו בעיה לחכות! זאת ועוד, צבא אחרי הכל זה לא כל כך הרבה זמן, ואם האהבה הזאת כל כך חשובה לך, אז, אל תעשי צבא! גם זו אפשרות! אני מכיר בחורה שהצהירה משהו ברבנות - (אי שירות מטעמי דת?) אבל בדרך לחתונה שלה - היא לא ממש עברה דרך הרבנות,,, אז דבר ראשון אל תתייאשי שאת הולכת לאבד אותו! כי זה בוודאי רק משתק אותך! אם הוא יצא מפה מאוהב ולא מאוכזב, זה הזמן שלך לעבוד על ביקור גומלים, שיעזור לך להכיר אותו טוב יותר, בסביבתו הטבעית, ולא ליד ההורים המלחיצים שלך,,,