בלי סיבה...

[טול8]

בלי סיבה...

אין סיבה, אין הסבר.. והדמעות יוצאות מעצמן מכל הימים האלה שהם נשארו בפנים, מאז הפעם האחרונה שנתתי להן לצאת.. לפעמים אפילו אין שליטה עליהן הכאב כל כך חזק שהן יוצאות מעצמן, הגרון נחנק והלב כואב הגעגועים האלה... כל בוקר, לקום עם הצביטה הזאת בלב, שהוא לא פה איתנו , כל פעם מחדש, כמה שזה כואב, כבר שנתיים ו7 חודשים בערך.. שכל יום הוא יום לא קל שצריך להתמודד איתו, הלוואי וכולנו נזכה לכמות הכוח הדרושה שאי אפשר לתאר את הכמות העצומה שלה...

 

[alonhu]

מזדהה עם כל מילה...

הכאב,הדמעות,החוסר אונים והכי כואב אלו הם הגעגועים שקורעים אותי מבפנים... ה"נפילות" שבאות לעיתים קרובות ודורשות מאיתנו כוח רב על מנת שנעבור אותם שפויים.טול,נכון שרק לאחר אסונות אנו מגלים כוח שהיה נסתר מעיננו ועדיין ממשיכים לחיות.אבל אין ספק שתמיכה ונוכחות של נמשפחה ,החברים דרושה ונחוצה למלחמה שלנו על החיים הנורמליים.ומהם אנו יכולים לשאוב כוחות שיעזרו לנו.

 

[alonhu]

מזדהה עם כל מילה...

הכאב,הדמעות,החוסר אונים והכי כואב אלו הם הגעגועים שקורעים אותי מבפנים... ה"נפילות" שבאות לעיתים קרובות ודורשות מאיתנו כוח רב על מנת שנעבור אותם שפויים.טול,נכון שרק לאחר אסונות אנו מגלים כוח שהיה נסתר מעיננו ועדיין ממשיכים לחיות.אבל אין ספק שתמיכה ונוכחות של נמשפחה ,החברים דרושה ונחוצה למלחמה שלנו על החיים הנורמליים.ומהם אנו יכולים לשאוב כוחות שיעזרו לנו.

 

[טול8]

כן...

בהחלט צודק, אצלי החברים בעיקר הם מקור הכוח שלי, שמרים אותי בנפילות, ונותן לי כוח להמשיך... שנזכה כולנו לימים קלים יותר .. כי הכאב בלתי נסבל ..

 

[My Dragonfly]

../images/Emo24.gif מחבקת

ושותפה לכאבך... העיקר שיש לך מקור כוח שמחזק אותך ונמצא איתך גם בימים הפחות קלים זה לא דבר ברור מאליו וזה כן מנחם במובן מסויים... מאחלת לך ימים קלים יותר וחברויות שיעזרו לך להתרומם מעלה.

 

[טול8]

המון תודה ../images/Emo24.gif

 

[משתדלת לשמוח ולשמח]

מזדהה...

ממש מזדהה, תגידי תודה שיש דמעות כי לי יש תקופות שגם את זה אין ואין איך לפרוק... חוצמזה שהתאריכים של אח שלי ושל אח שלך קרובים גם לנו עברו שנתיים ושבעה חודשים...

 

[טול8]

היי..

כן את צודקת, אבל מצד שני קשה להגיד תודה על זה, הרגעים האלה, המשברים האלה, שכל כך קשה לקום מהם.. סיוט :/ באמת ? ומה קרה אצלכם ? אם זה בסדר שאני שואלת... ודרך אגב התאריך של אח שלי זה 12.1.03

 

[משתדלת לשמוח ולשמח]

היי..

אממממממממממממ נכון באמת קשה להגיד על זה תודה במיוחד בלילות שאתה נחנק מבכי... ומה שאתה רק רוצה זה להירדם.... אח שלי נרצח בפיגוע והתאריך שלו קצת שונה אבל ממש קרוב אני פשוט מעדיפה לא להיכנס לפרטים כי נורא כיף לי שלא מכירים אותי כי אני ילדה נורא סגורה מטבעי... אז אני ממש לא רוצה שיזהו אותי... מה קרה אצלכם? שאלה בנלית אבל תסתכלו על העומק שלה איך ההורים שלכם? גם אתם לא יכולים לפעמים להישאר בבית?

 

[טול8]

אז ככה..

כן, הגרון שלי התחיל לצערי להתרגל למצבים כאלה שהוא יבש ונחנק, והראש מתרגל לכאבים אחרי ימים מלאי דמעות.. :/ אין בעיה, מבינה אותך ומסכימה איתך אח שלי נהרג מ"טעות" בצבא, איך להגיד לך את זה, טעויות שטויות , פליטת כדור, משהו כזה, פרטים זה באמת לא הקטע גם שלי, זה לא שהפרטים יעזרו לנו במשהו אה ? ממ , האמת שנשארנו אני וההורים , הוא היה האח היחיד שלי.. וזה קושי נפרד בעצמו, להיות היחידה בבית, זה כל כך כואב, וכל כך ריקני בלעדיו... :/ אבל גם אני באמת לא יכולה לפעמים להישאר בבית והכאב הכי גדול הוא לראות את אמא או אבא בוכים ואז ישר אני עפה לחברים או דברים כאלה... מזדהה כל כך , טל

 

[משתדלת לשמוח ולשמח]

כן...

גם לי הכי קשה זה לראות את ההורים שלי בוכים.... במיוחד אבא... אחד הדברים שזכורים לי מההלויה והכי קשה זה היה לראות את אבא שלי רועד כולו מבכי...