(בלי נושא)

[טורטיתת]

(בלי נושא)

"שנים כולם בורחים, שנים כולם חוזרים, רודפים אחרי השמש" הצורך בחום לפעמים מתעתע בנו. ברגעים של חולשה אני חושבת שאולי אפילו עדיפה הבדידות. הפחד, החשש מהבדידות, גורם לנו להתפשר, לוותר, לשקר לעצמנו.

 

[oshkoshi]

לפי דעתי

ברגעים של חולשה זה בדיוק לא המקום להתפשר ולוותר . גם לא מהפחד להישאר לבד. בעיניי בכל אופן זה המקום להרגיש,לחשוב עם עצמינו טוב טוב מה יעשה לנו טוב? למה עכשיו אנחנו לבד? אולי כי ויתרנו על עצמינו בתוך הקשר? מה היינו עושות שונה? חושבת שברגע שמתפשרים זה מעגל שלא נסגר כי מתישהו מתעוררים ובסופו של דבר נשארות לבד, כי לא היינו אמיתיות עם עצמינו ועם כל השאר... אותי הלבד, מחזק ,מחשל- הוא לא פשוט בכלל אבל מבודד לי בדיוק מה אני רוצה שיקרה.

 

[אתמול בכיתי]

הצורך בחום...

בהכרח מתעתע? חושבת שהצורך הוא הכי טבעי ובסיסי....וזה לא בהכרח משנה אם יש זוגיות או אין, כי הצורך לחום קיים בשני המקרים... השאלה בעיניי היא אם הצורך מתממש, ואם הוא רגעי, או מתמשך.... כי אפשר להיות לבד, לא להרגיש בדידות, ולהיות מוקפים בחום.... ואפשר להיות בתוך זוגיות ולהרגיש בדידות תהומית.... ואולי לא הכל כל כך שחור ולבן....יש גם הרבה אפור בחיים..... אני בעד לקחת את הסיכון, ללכת עם הפחד ולא להרתע ממנו... דליה רביקוביץ- גאווה אפילו סלעים נשברים, אני אומרת לך, ולא מחמת זקנה. שנים רבות הם שוכבים על גבם בחום ובקור, שנים כה רבות, כמעט נוצר רושם של שלווה. אין הם זזים ממקומם וכך נסתרים הבקיעים. מעין גאווה. שנים רבות עוברות עליהם בציפיה. מי שעתיד לשבור אותם עדיין לא בא. ואז האזוב משגשג, האצות נגרשות והים מגיח וחוזר, ודומה, הם ללא תנועה. עד שיבוא כלב ים קטן להתחכך על הסלעים יבוא וילך. ופתאם האבן פצועה. אמרתי לך, כשסלעים נשברים זה קורה בהפתעה. ומה גם אנשים.

 

[טורטיתת]

במקרה.. בעקיפין.. או לא..

במקרה.. בעקיפין.. או לא. מצאתי תגובה שכתבה חברה יקרה בפורום כתגובה לשרשור אחר. וחייה שלה, אולי הוכחה לכך שהחום לפעמים אכן מתעתע בנו - גורם לנו להתפשר..לוותר... אבל מצד שני, "אני מכה על חטא כל הזמן וכמובן.." כתבה, ז"א הרצון העז לאהבה אמיתית, בלי פשרות מסכות ושקרים קיים וישנו למרות הכל והוא מתפרץ ויוצא ומבקש לסולל דרך חדשה ללא ויתורים ופשרות. (חנה בהצלחה

)

 

[חנה לה לה]

ללא ויתור וללא פשרות

מחכה לרגע שבו אוכל לחיות כמו שאני אמורה לחיות. ברשותך אצטט אותך, טורטיטתת יקירתי : איחלת לי שבשנה הבאה אשב על המרפסת בצימר קסום עם חברה. תודה תודה חנה

 

[חנה לה לה]

הנושא צריך להיות: אומץ

בלי אומץ לא נוכל להגיע לאן שנרצה. כשהפחד מקנן בי אני נעשית באופן אוטומטי הרבה יותר חלשה, וכך אני לא יכולה לעשות שום צעד הלאה לחיים אחרים ומלאים. הפחד מקבע את הבדידות ואולי נותן את האשליה שזה המצב הנוח להיות בו. על כן אני בוחרת כמעט כל יום על היותי אמיצה. כך אני יכולה לשתף אתכן כאן בפורום. כך אני יכולה לשוטט באתרים השונים וכך אני משתתפת במסיבות (טוב לא תמיד). שוב אני קוראת כאן לנשים הלסביות הנשואות די להציץ, בואנה ושתפנה וכך נוכל להקים קהילה תומכת אחת בשניה . חנה