בלי כוחות

ענתד

New member
בלי כוחות../images/Emo7.gif

בוקר טוב לפורום המקסים, כבר הרבה זמן שלא כתבתי אבל לא עבר יום שלא נכנסתי לראות מה שלומכם. נגמרו לי הכוחות להתמודד יום יום עם הלחץ והמתח שהתמקמו אצלי בבית כדרך קבע, ביום חמישי חבר של אור היה צריך לבוא לישון אצלו וכרגיל היה "פיצוץ" בן אור לביני ולא הסכמתי שהחבר יגיע , אילו הייתי יודעת מה יקרה לאחר ההחלטה שלי אולי הייתי מותרת אור התחיל לדחוף אותי וצעק שהעזוב את הבית, ניסה לחנוק אותי ממש כך פשוט לחנוק וצעק שהוא מקווה שאני אמות ושהוא שונא אותי מה עשיתי? ניסיתי להסביר לו ניסיתי להרגיע אותו ולא הצלחתי, רק לאחר שבעלי דיבר איתו בטלפון (בעלי במילואים) הוא "נרגע" יותר נכון מבעלי הוא נרתע לבעלי הוא לא היה עושה דבר כזה הוא פשוט לא מעיז. אני לא יודעת מה לעשות האם לשייך את ההתפרצות לתסמונת האם הבעיה היא התנהגותית בלבד , לאחר המקרה אור בכה וביקש סליחה ואמר לי שרק לאחר מעשה הוא הבין מה הוא עשה ועד כמה פגע בי אבל גם הבן הקטן ראה את ההתפרצות. וזה מפחיד אותי האם במהלך הזמן תיתכן החמרה בהתנהגות, אבל חוץ מזה הוא באמת ילד מקסים ואוהב עד להתפרצויות שבאות מבלי שניהיה מוכנים. זהו כמו שאמרתי בהתחלה אני מרגישה מתוסכלת ובלי כוחות, אבל צריך להמשיך כי זה מה שיש, אוהבת את כולכם , ענת.
 
ענת ...

האמת שאין לי כל כך מה להגיד, רק רציתי שתראי שקראתי את מה שכתבת ואני מזדהה איתך, יש ימים קשים, אז קבלי
חזק ואני בטוח שמהר מאוד הכל ירגע בעצם קחי גם
גיל.
 

השגיא

New member
גילוש לענת שלחתי מסר.

לגבי המסר שלך עוד לא עניתי אני שוקלת איפה לרוץ בכאוכב-אבו-אל-היג'א? בכפר מנדא? בשפרעם? או אולי באעבלין? אלו השכנים שלי.... גלית
 

ענתד

New member
איש החידות שלי../images/Emo24.gif

תודה על מה שכתבת, אני מחזיקה מעמד בגללכם ורק בגללכם , אני מצטערת שאני לא מתכתבת יותר אתכם פשוט שאני מגיעה הביתה הילדים במחשב ומאבקי הכוחות מתחילים עד שהם נרדמים ואני נופלת שדודה היום אני כותבת מהעבודה. יום מקסים איש חידות
 

o g

New member
ענת

קבלי
גדול וירטואלי אמנם אבל באמת מה-
כל מילה מיותרת, את כל התאוריות אנחנו מכירות המציאות לפעמים פשוט מחורבנת עד שמגיע יום חדש והוא מגיע אז בואי עכשיו נהיה שקטות אני מעבירה לך אנרגיות חיוביות תנשמי יקירה מזל שיש לנו את הפורום הזה אורית
 

הלנה

New member
הי ענת

שמחה שחזרת אלינו, שמתי לב שבמפגש הלכתם מוקדם, אחרי כל המאמצים שעשית כדי להגיע מירושלים ומאד הצטערתי. אני מכירה טוב מאד את ההתפרצויות האלה, גם לנו יש אותם לפעמים (הוא עוד לא ניסה לחנוק אותי, אבל יש דברים אחרים). אני מאד מבינה את התסכול שלך, לצערי אין לי פתרון, חוץ מבאמת לחכות להרגעה (שתמיד יש אותה), להתנצלות (שלפעמים קורעת לב), לתת חיבוק חזק ולהזכיר לילד שוב שאנחנו אוהבים אותו ללא שום קשר להתנהגות שלו, ושאנחנו יודעים שהוא אוהב אותנו גם כשהוא מקלל. וכמו שאורית כתבה לחכות למחר..... קבלי
 

ענתד

New member
הלנה יקרה ../images/Emo39.gif

ביום המפגש הלכנו מוקדם כי אור לא הסכים להישאר ובנוסף הוא לא הרגיש טוב, ואני כל-כך רציתי להישאר אבל לא נורא אני מקווה שהיה נחמד. לאור תמיד יש התפרצויות כמעט על כל דבר האחים מרגיזים אותו , יש רעש ועוד בתקופה האחרונה הכעסים שלו מופנים אלי בצורה של: אני שונא אותך, שתמותי, מכוערת וכו' זאת היתה הפעם הראשונה שהוא ניסה לחנוק אותי ואני בטוחה שהוא לא התכוון וגם אמרתי לו את זה ושנינו ישבנו ובכינו ובאמת נקרעתי כי ידעתי עד כמה גדול התסכול שלו וחוסר השליטה שהוא מרגיש וכאב לי עליו, ויום לאחר מכן הוא רק נישק וחיבק ואמא אני אוהב אותך ואני אוהבת אותו וחוסר האפשרות לעזור קורעת אותי אבל כמו שאורית כתבה צריך לחכות ולהמשיך. הלנה תודה.
 
ענתד שלום לך

אני איתך בכל המצב אני מבינה אותך גם אנחנו עוברים ימים קשים אבל צריך להבליג לאוהב מפני שיש יום אחד טוב ויום אחד לא טוב צריך לדבר איתם הרבה אני יודעת שזה קשה אבל צריך להמשיך הלה צריך לתת להם המון אהבה.
 

שביק

New member
לענת יקירתי שלום רב,

המצב שתיארת אותו מוכר מאד בקרב הצעירים הלוקים בטוראט עם התפרצויות הזעם. אמנם אין לי פתרון של "שלוף מהכובע", אך חשוב מאד לאהוב למרות, להראות בחיבוק, או במלים מרגיעות, בטון הכי נמוך ומרגיע, גם אין חשק עכשיו להיות רגועה. אני יודעת, אחרי התפרצות יש את מצב הבקשת סליחה, אני מצטער, אני אוהב אותך אמא וכו'. זה תמיד יהיה כלפי האדם ש"נוח" יותר להציק לו, כמו אמא למשל, ולא לאבא שהוא סמכותי יותר. צריך להיות מצד אחד מבין ואוהב ומצד שני לתת טיפול התנהגותי בזמן. כלומר לא לתת לגיטימציה לתוקפנות קשה וחניקה ומכות למי שהילד חושב שיהיה מוכן לספוג, כמו אמא למשל או אח/ות צעיר/ה יותר. מאחלת אורך-רוח וסבלנות ובהצלחה!
 
היי ענת../images/Emo24.gif

אני זוכרת אותך מהמפגש הראשון שהיית בו עם אימא שלך. שמתי לב עליך - אישה נאה, חייכנית ושלווה ... שמעתי גם את סיפורך - ואני רוצה להגיד לך, שאני פשוט מעריצה אותך , את ההתמודדות שלך, את הכוח שלך להמשיך ... זה בכלל לא קל ולעתים מאוד מתסכל - להיות הורה טוב לילדי טוראט, אבל את - ואנחנו איתך - לא נוותר , ונעשה הכל שביכולתנו (ולפעמים מעבר לה...) כדי להקל על ילדנו, לתמוך בהם ולהרגיע ... קבלי ממני
, תנסי לנוח קצת (איזו מין המלצה כשבעלך במילוים ...), אבל בכול זאת - מגיע לך ... מחר יום חדש - ויחד עם אור השמש
תקבלי כוחות חדשים בשביל אור שלך ושני ילדיך נוספים ... מאחלת לך כול טוב שבעולם - אנחנו תמיד כאן בשבילך !
ליז
 
ענת ה י ק ר ה שלנו

אני רוצה שתדעי שכל כך כאב לי עליך ואני מזדהה עם כל מה שכתבת. אני עוברת לצערי את אותם החוויות למעט החניקה וזה מאוד מתסכל הסבל הגדול שהילדים שלנו חווים ולא פחות הסבל שלנו. ההרגשה הנוראית שלהם לאחר המעשה קשה לא פחות מהמעשה ומהמילים הקשות. תמיד כשגיא כועס ואומר לי מילים כל כך קשות אני בשלב של לעבוד על עצמי על ההבנה שלי שזה נאמר ברגעי זעם ולא בכוונה. הוא תמיד כועס על עצמו, מתנצל ובוכה. פעם הוא אמר לי שהוא מרגיש אדיוט והוא לא מבין למה הוא לא חושב לפני אלה תמיד אחרי. אני מאחלת לך ימים קלים יותר ורגועים. אני
אותך ושולחת לך
והרבה כח שלך אלונה
 
למעלה