בלילה בלילה

[ענווה ונכנעת]

בלילה בלילה

בלילה הזה הייתי בובה ממוכנת
ופניתי ימינה ושמאלה, לכל העברים,
ונפלתי אפיים ארצה ונישברתי לשברים
וניסו לאחות את שברי ביד מאומנת.

ואחר כך שבתי להיות בובה מתוקנת
וכל מנהגי היה שקול וצייתני,
אולם אז כבר הייתי בובה מסוג שני
כמו זמורה חבולה שהיא עוד אחוזה בקנוקנת.

-דליה רביקוביץ'-

לפעמים אני שונאת את עצמי ביום עוד יותר ממה שאני שונאת את עצמי בלילה
כל היום אני הבובה הצייתנית מתפקדת ומעמידה פנים
בלילה אני לפחות על אמת, מפורקת ושבורה כמו הדבר היחיד שאפשר להיות
(ולפעמים אני שונאת את עצמי גם בלילה וגם ביום באותה המידה, אני מחליטה להוסיף)

 

[jellybelly1]

מתחברת

זה קשור לזה שהביקורת הכי קשה שלי על על עצמי זה שאני מזויפת ולא אותנטית וגם שאני שחצנית \ מנסה להרשים (מחשבות שאחי הכניס לי לראש בשטיפת מוח בגיל צעיר) אז כשאני יורדת על עצמי או נמצאת במצב "מושפל" שאני מרגישה שראוי לי והוא מקומי הטבעי אני מרגישה שאני יותר בסדר. (לא מנצלת את ההזדמנות לדבר על עצמי פשוט רוצה שתדעי שבאמת הבנתי אותך) זה די אבסורד אבל מצב סובל ומבייש כמו מצב של בולמוס והקאה שאני נתפסת בחולשות שלי ובכל מה שאני רואה "מכוער" בי, הוא מצב שאני גם מוצאת סוג של שלווה מההרגשה שאני מזייפת ומשקרת לעולם.

 

[רגישה1855]

מזדהה...

איתך גם בלי הרבה מילים

 

[זהב אופיר]

קראתי את ההודעה שלך כבר לפני כמה ימים

ולא מצאתי כח להגיב,
דווקא כי אני מכירה היטב את התחושה המפוצלת והשסועה הזו.
הצורך לרצות את הסביבה ולהציג חזות מתפקדת ובובתית קשור לא פעם לעצם הפגיעה ולמה שהיא טבעה בנו, אבל אצלי מצאתי שהוא גם דרך להגן על עצמי מפני חשיפה לא נעימה נוספת. היכולת לתפקד הייתה ועדיין בשבילי דבר שמגן עלי מפני חטטנות של אחרים בפצעים שלי או בכלל ידיעה עליהם.
זה משאיר לבד אבל גם שומר עלי.
אולי זו עוד דרך להרגיש לגבי זה...