בלוז לשבת בבוקר

[psychodoodle]

בלוז לשבת בבוקר

את Duffy Power ,זמר בלוז בריטי מוכשר ביותר לדעתי שפועל כבר מתחילת שנות השישים ,זכיתי להכיר ממש בימים האחרונים . מסתבר שהבחור הספיק לעבוד עם גדולים כמו John McLaughlin (הוא מבצע שירים פרי עטו ) ,Jack Bruce והרית'ם סקשן של ה Pentangle דני ת'ומפסון וטרי קוקס ,בנוסף לקשריו עם אלקסיס קורנר . האלבום שזכיתי לשמוע נקרא במקור Innovations והוא משנת 1970 למרות שההקלטות שבו בכלל מ 1965 .ניתן אולי להשיג ב Little Boy Blue הוצאת CD של האלבום הנ"ל . מצ"ב עטיפת ה CD . אגב ,הוא כנראה אחד הראשונים שעשה קאבר לביטלס בבריטניה (לשיר I SAW HER STANDING THERE ) ב 1963 . מומלץ מאד לחובבי בלוז ו R&B בריטי שלא מכירים .

 

[psychodoodle]

עטיפת האלבום המקורית

יצא בחברת TRANSATLANTIC .

 

[psychodoodle]

ועוד אחד

למי שלא חושש להתמודד עם בלוז ובלוז רוק שלא מושר באנגלית דווקא ,אני מאד ממליץ על PAPPO'S BLUES מארגנטינה . מנהיג ההרכב המכונה PAPPO (שם אמיתי Noberto Napolitano ) הוא גיטריסט בלוז מעולה ,והיה אחד מהבכירים שבמוסיקאי הרוק הארגנטינים . יש סקירה נרחבת שערך בעבר הברמלי ידידנו בנושא (שלא מצליח לאתר כרגע ).

 

[psychodoodle]

ונעבור לשיקגו

שם פועל החל משנות השישים הרכב הבלוז הלבן Siegel Schwall Band ,שנקראת על שם 2 מחבריה Corky Siegel (מפוחית ,קלידים ושירה) ו Jim Schwall (גיטרה ושירה) . אלבומם הראשון (עטיפה מצ"ב) יצא ב 1966 , ולמרות שאני יותר ממליץ על Paul Butterfield כאמן הבלוז הלבן הענק של שיקגו, גם הם שווים את תשומת לבם של חובבי הבלוז באשר הם .ההרכב הזה ממשיך לפעול ולהוציא אלבומים עד סוף שנות השמונים (כשהם מוצאים אלבום חדש רק בשנת 2005 ) .

 

[Barmelai]

PAPPO'S BLUES

פפו היה גיטריסט על. לו היה נולד בבריטניה או ארה"ב היה שמו נישא בפי כל. אבל הוא היה ארגנטינאי, אחד הכוכבים הגדולים ביותר ברוק של אמריקה הלטינית ובשנה שעברה לא היה חובב בלוז רוק דובר ספרדית שלא הזיל דמעה על מותה הטראגי של אגדה חיה. PAPPO'S BLUES על קצה המזלג

 

[melancholy man]

פאפוס ארחנטינוס

שמעתי את זה היום, זה אכן ממכר ברמות קשות, רק דבר אחד לא הבנתי בארמלי, אני שומע שוב ושוב, ולא מצליח להבין מתי בדיוק הספיק רוי ביוקנאן ללמוד ספרדית? (או שזה בכלל הנדריקס

) אחלה דבר הפאפוס הזה!!!

 

[Barmelai]

צחוק צחוק

פפו הושפע מהנדריקס ולא הסתיר את זה בנגינה שלו. היה לו גם פרק של גלות בבריטניה שם הוא ניגן עם רורי גלאגר ועם קלפטון. כשחזר לארגנטינה כבר אפשר היה לשמוע גלאגריזם וקלפטוניזם בגיטרה שלו. חלק מאויביו של פפו האשימו אותו גם בגניבת אקורדים. עד כמה היה מקורי/מושפע/חדשן/מעתיקן ישפוט כל אחד לעצמו. BB KING למשל ראה בו גיטריסט נפלא ומקורי, והשניים ניגנו יחד על במות בארה"ב במשך שנים.

 

[melancholy man]

כולם הושפעו מכולם האמת

המחשבה הבסיסית שלי, היא שגיטריסט טוב באמת, זה אחד שאתה מזהה את הגיטרה שלו בכל שיר, לקלפטון יש את זה, לגילמור יש את זה, להנדריקס יש את זה, לבלקמור, לפייג', לביוקנן, ל BB ואלברט קינג, יש את זה, נדמה לי, שלאומברה שלך מארגנטינה, יש את זה בענק.

 

[fenriz]

דאפי פאוור

מוכר גם לכל אלה שמתעניינים בסצנת הרוקנ'רול של בריטניה לפני הביטלס. דאפי היה בין החברים הבולטים בסצנה הזו יחד עם זמרים כמו ג'וני ג'נטל, ביל פיורי ואחרים שמוכרים גם דרך האמרגן שלהם לארי פרנס (שגם הביטלס הצעירים נבחנו אצלו), בחור ממולח שהיה די מוכר בסצנת מוזיקת השוליים הבריטית באותה תקופה. באותם ימים היו לדאפי גם שורת סינגלים, קאברים של להיטי רוקנ'רול אמריקאים שהוציאה חברת פונטנה, ולמי שמתעניין בסצנה הזו הם די מומלצים. ד"א הקאבר שלו לשיר של הביטלס הוא באמת בין הראשונים, אבל הראשון שייך אם אני זוכר נכון לקני לינץ' שעשה קאבר למיזרי. גם באנתולוגיה של הביטלס פול מקרטני מזכיר את דאפי פאוור ועוד כמה בתור דוגמא לזמרים עם שמות מומצאים-מצחיקים ששלטו אז בסצנת הרוקנרול, מה שגם לביטלס עצמם גם לשנות את השמות שלהם בסיבוב הופעות המוקדם בסקוטלנד.

 

[Welsh]

נחמד לפתוח ככה את הבוקר../images/Emo13.gif

לא הכרתי אומן אחד מבין ה3 שהזכרת, אבל נשמע מעניין מאוד. דאפי נראה מבטיח.

 

[psychodoodle]

תודה

בקשר לדאפי ,בדיקה קצרה מראה שהדיסק הכי זמין שלו כרגע, הוא Vampers And Champers , מעין אנתולוגיה כפולה שיצאה בחברת CHERRY RED הבריטית (אז אולי קצת אחרת והאוזן מחזיקים או יכולים להביא ,אבל גם יש ברשת ) .

 

[melancholy man]

אחלה דבר, תודה דודל

כמה המלצות ממה שרץ אצלי בסופ"ש הזה. About Time!- The Attack באופן מוזר ולמרות שהיו בעצם להקת פופ מצעדים מהסיקסטיס, The Attack כנראה זוכים היום ליותר מאזינים משהיה להם בלונדון הסוערת, לא שזו בעיה גדולה, כי כלהקת מצעדים הם היו כישלון מוחלט, מה שכן, המוסיקה היא כל מה שלונדון הסוערת יכלה להציע, המון קצב, המון גיטרות, המון אנרגיה והקסם הלונדוני הנפלא הזה. האוסף הזה שיצא השנה הוא סה"כ הדברים שהם הקליטו ולא יצא באלבום The Five Day Week Straw People שיצא כאלבום ST של "להקה" בשם זה (נדמה שעליו כתבתי כבר כאן) אבל בעצם הוא עד אחד מהפנים הרבות שהיו לג'ו דוקאן מנהיג ההרכב שבין 66 ל68 הספיק לשנות את ההרכב 4 פעמים וגם ניסה לשנות שם, הכל ללא הצלחה. The Easybeats- Friday on My Mind יום שישי את יודעת, יש בעיר מסיבה... האיזיבטיס הם להקה עם היסטוריה מאוד מעניינת, החברים עצמם, בריטים והולנדים, נפגשו והתחילו להופיע בסידני אוסטרליה, אבל הם היו כל כך מוכשרים שלא לקח להם הרבה זמן לצוף מעל הסצנה המקומית ולחזור מנצחים לאנגליה, שם הם כבשו פעם אחר פעם את המצעדים עם להיטי מצעדים מדליקים (דוגמת שיר הנושא שהוא בעיני אחד השירים הכי מדליקים שיש) האלבום הזה מ 67, שכמו כל אלבומיהם מכיל המון להיטים נפלאים, הוא גם אלבום האולפן הטוב שלהם, המון אנרגיה, המון כיף ופופ במובן הכי חיובי של המילה, תענוג אמיתי. The Orient Express- The Orient Express ועכשיו למשהו אחר לגמרי.. הרבה הרכבים פסיכדליים נסעו להודו לקבל את הסאונד ההודי והרוחניות והצבעוניות של המדינה הזאת, כמה פסיכים בודדים נסעו למצרים ואירן (אז חלק אינטגרלי ממסלול הטראקים של צעירים אירופאים משועממים שחסכו קצת מדמי האבטלה שלהם), האורינט אקספרסס שייכים לקבוצה השניה, הקטנה יותר, המוסיקה של החברה האלה (צרפתי, בלגי ואחד שלפי השם שלו נשמע לי איראני, אבל אני לא סגור על זה) היא פשוט רוק אוריאנטלי עם מאפיינים פסיכדליים, אני עדיין מנסה לעכל את כל האלבום, אבל הוא מקסים ומלא כיפיות פראחית ואווירת חפלה מדליקה, אם קלידוסקופ האמריקאים או devil's anvil דיברו אליכם, זה הדבר הבא, גם אם סתם שילוב של עוד, מקצבים ערביים ורוק אנד רול, לא עושים לכם רע, זה בהחלט הדבר בשבילכם.

 

[Welsh]

אתה עושה צחוק? תודה לך

הזכרת לי שכמה שחשבתי שאני מכיר, זה רק חלקיק . ד"א שחיפשתי בתוכנות הקבצים את האומנים , בדאפי פאואר זה לא מצא לי כלום ואת הארגנטינאים והחבר'ה משיקגו זה כן מצא ועוד עם מקורות.