בלדה ליוצאת

בלדה ליוצאת

אני מבקש סליחה, אבל ברצוני לפרסם כאן רשומה שפרסמתי הרגע בבלוג שלי. מוקדש לכל האמיצות (שרבות מהן אינן מבקרות בבלוגי...) אבא, אני לא רוצה לביתה היא התפרצה. אמא תרדי ממני, היא ייללה בבכי אבלים וחפויי ראש מיוסרים, על פניהם גון של בוש בתם עקשנית, להינשא רוצה עצמאית אבל איך אפשר למרוד בכללים, מה יגידו כולם, מה יחשבו החברים? ואיפה הצניעות, מניין הגיעה לה כזו חושניות? אמרו, דעתה ממילא אינה רצינית, אינה חשובה נשדכה, היום כשמן הסמינר תבוא פתאום וכשבאה העלמה, יפיהפיה אבל עטופה אך פתחה את הדלת, ואליה אמא נזעקת שמעי אלינו נערונת, אהובתינו את, יפת שחרחורת ולבל בשדות זרים תרעי, להשתדך היום תאלצי והיא מה תעשה, כה קטנה, ומחוץ לביתה לאף מקום עוד לא יצאה. שפתיה נשכה, והשתדכה וכשנישאו, ציפור הדרור, עם בעל הנפש הטהור לא יכלו לדור באותה הכפיפה, כי כשהוא רצה לכסות בשמיכה, היא רצתה אהבה
 
אגב, זב הוביל אותי לקרוא את הבלוג שלך

והוא אכן מושקע מאוד, רצוף כשרון ועומק. כמעט לא יצא לי לקרוא בלוגים בעברית לאחרונה, ושמחתי לראות שיש כאילו שיודעים לכתוב על הנושאים הבוערים לעומק בלי לערב את ה"חור בסדין", מה שבטח יסביר את מיעוט הקוראים. אני אדם די שטוח ולצערי אין לי היכולת להתדיין על הנושאים שכתבת עליהם, אבל גם מהרובד השטוח שלי אני מצליח להבין את הנושאים המוצגים בטוטו"ד וברורים כשמלה. אנסה להגיב על הנןשאים שהעלית בשאר הם שם. אבל בעיקר אני ממליץ על בלוגך לחברים דכאן. חילך לבלוגייתא
 
למעלה