melancholy man
New member
בלאדות מתגלגלות
הסיפור הגדול של הקיץ, או הסתיו שיבוא עלינו לטובה, יהיה כנראה בואם של הסטונס לארץ הקודש (גם אם לא יבואו בסוף, זה עדיין סיבה לסוג של מסיבה) לכבוד בואם, אני אנסה פעם בכמה זמן (אני מקווה שפעם בשבוע, אבל לפעמים זה יהיה יותר ולפעמים פחות, לפתוח שרשור חדש על הסטונס, האמת, אגב, שאם יש להקה מלבד הביטלס ופינק פלויד שראויה לפורום משלה, זה כנראה הסטונס, אבל בהעדר פורום כזה, ננסה (בהנחה שהנהלה לא מתנגדת) לתת להם מקום מכובד כאן. אפשר להתחיל את הסיפור של הסטונס בהרבה מקומות, במהפכנות שלהם, שהפכה אותם, ללהקה החשובה בהיסטוריה של הרוק (טוב אולי הביטלס משתווים להם בזה, אבל אני לא מצליח למצוא עוד מתחרים) אפשר להתמקד בכישרון האדיר שהוביל אותם ליצור 15 מתוך עשרת האלבומים הגדולים בהיסטוריה, אבל גם להתמקד בחיים הסוערים והשערוריתיים שלהם, שהיו חלק מהעניין לא פחות מהמוסיקה, אבל לשרשור הראשון, אני רוצה להתחיל דווקא עם הצד הרגיש של החברה. הסטונס אולי זכו להילת עולם בגלל השילוב הכוחני של בלוז ורוק אנד רול וחיים סוערים במיוחד, אבל מה שמפתיע ומרגש אותי במיוחד, זה דווקא הבלאדות שלהם, מוזר לחשוב, שמיק ג'אגר, אדם שיש לו יותר ילדים בראזיליים מכל אוכלוסיית סאלוודור באהייה והוריד שמלות של פראדה מיותר דוגמניות על מאשר דולצ'ה וגבנה, הוא בעצם בחור רגיש ומתוסבך, ההתמחות האישית שלו, בלאדות אי אהבה הם מהרגשות והיפות שיצאו מעולם הרוק. מה הם בלאדות הסטונס האהובות עליכם? הנה רשימה ראשונה בהחלט משלי, תרגישו חופשי להוסיף כאהבת.. Play With Fire בלי קשר לבלאדות, זה אולי השיר שראוי להתחיל איתו מסע בעולם הסטונס, קודם כל, כי זה שיר עד כדי כך טוב, חוץ מזה, זה לא פחות משיר מהפכני, זו אחת הפעמים הראשונה שבה חבורה של בחורים בריטיים צעירים כותבים על החיים שלהם ולא מנסה למלא את התבנית המוכנה מראש של הבלוז והפופ לאומנות שלהם, מעבר לזה, יש כאן, אומנם בסב טקסט, אבל עדיין, את מאבק המעמדות הבריטי, בעצם, השיר מדבר על בחורה ממעמד גבוהה, עם יהלומים ונהג, שמיק, הערס הלונדוני אומר לה, אל תתעסקי איתי מותק, כי את משחק באש. מבחינת המוסיקה, קל מאוד לראות כאן, איך הסטונס מתרחקים קלות מתבנית הבלוז ועוברים למשהו הרבה פולקי, בריטי, גם האיזכורים למקומות מאוד ספצייפים בלונדון הם לא מקריים, מיק וקית' (במקור הקרדיט ניתן ל Nanker-Phelge שם הפסבדונים של הלהקה שנועד לחלק את התמלוגים בין כולם, אבל קשה לטעות בזהות הכותב כאן) מפסיקים לחקות אחרים ומתחילים לעשות את הדבר שלהם והם עושים את זה כל כך טוב שזה כואב. She is a rainbow השיר הזה (כאן בקליפ שמוקדש למריאן פייט'פול שעוד תוזכר בהמשך) הוא מעיין יציאה חד פעמית בתולדות הסטונס,ראשית, מדובר בהתנסות ראשונה וגם דיי אחרונה של הלהקה בפופ פסיכדלי, מה שאומר שסגנונית (שימו לב לליווי הקלאסי שמזכיר מאוד יצירות מאותה תקופה של הביטלס) מדובר ביציאה דיי חד פעמית של הסטונס, אבל מה שיותר מעניין, אולי בהשפעת שינוי בהרכב הסמים, אולי בעקבות דרישת "הקהל", ואולי סתם כי הם הרגישו טוב, מדובר בשיר אופטימי, שנורא מתאים ללונדון של 67 והרבה פחות לסטונס, אני רוצה לחשוב שמדובר סתם בהתרגשות הקסומה של ההתאהבות, מעיין מקבילה של הסטונס ל somthing של הביטלס, שיר הקסמות טוטאלי ממושא אהבתך. בעיני יש בשיר הזה הוכחה אולטימטיבית לזה שמי שיודע לכתוב שירים יכול לעשות את בכל סגנון שיבחר, הסטונס נכנסים לעולם הפופ פסייח ויוצאים עם הגד הכי שמן בסביבה. Wild Horses מתקדמים קצת בזמן, ועוברים לתוך הפצעים הפתוחים של הנפש של כולנו, על אהבה שהלכה לה, על מה שנראה כמו ייעוד וגורל ונלקח באכזריות בילתי מובנת, על לב שבור ואובדן, קל להתיחס למיק שנערת מסיבות שבשבילו התקף פסיכוטי פראנואידי זה בונוס נחמד מהדילר השכונתי ושהרעיון לגבי אובדן זה אם הוא לא זוכר עם מי שכב אתמול, אבל מתחת לפני השטח הכאב חשוף והרגשות מאיימים להכריע את הנפש העדינה (כן כן). הקלים אגב, מאמצע שנות השיבעים, הסטונס נראים עם לוק כללי של "אני שונא את כולכם, מתי כבר אפשר לרדת מאוחרי הבמה לעוד מנה ומי הדליק כל כך הרבה אורות שמכאיבים בעיינים", אבל הביצוע נפלא והרגשות החשופים מרגשים במיוחד. sister morphine משחק החתול והעכבר של עולם הרוק עם הסמים, הוציא מתוכו הרבה שירים גדולים, ג'ון לנון, ניל יאנג ולו רייד כולם התקרבו, אבל רק מיק הלך עם זה עד הסוף, עם זעקות האמבולנס, האימה, חוסר האונים ופחד המוות במובן הכי מילולי שלו. בשביל הדוגמא, הנה שני הבתים האחרונים: Well it just goes to show Things are not what they seem Please, sister morphine, turn my nightmares into dreams Oh, cant you see Im fading fast? And that this shot will be my last טוב, זה רק בא להראות, שדברים אינם כפי שהם נראים. בבקשה, האחות מורפיום. אה, את לא רואה שאני נמוג במהירות? והזריקה הזאת, תיהיה האחרונה שלי Sweet cousin cocaine, lay your cool cool hand on my head Ah, come on, sister morphine, you better make up my bed cause you know and I know in the morning Ill be dead Yeah, and you can sit around, yeah and you can watch all the Clean white sheets stained red. אחייינת מורפיום, הנחי את ידך הקרה קרה על ראשי. קדימה, אחות מורפיום, הציעי את מיטתי. את יודעת, שבבוקר כבר אמות. כן, את יכולה לשבת, כן את יכולה לראות. איך הסדנים הלבנים הופכים לאדומים. http://www.youtube.com/watch?v=3mb-aDH0Og0 קליפ מחווה לקית' ריצ'רדס. http://www.youtube.com/watch?v=jN4nh4OYCr0 ביצוע מצמרר במיוחד של מריאן פייט'פול. Lady Jane אם She's a rainbow היה יציאה יוצאת דופן, כן זה כבר ביזאר לגמרי, השיר הזה כל כך שונה וכל כך מגיע משום מקום שקשה להכניס אותו לקונטקסט של מה שהסטונס עשו לפני או אחרי, החל מהשימוש הנפלא בדולצימר ועד הטקסט האוהב והלא מיזוגני באופן חשוד, הכל זועק, זה לא שיר של הסטונס אבל יחד עם זה, זה כל כך כן. בשירים של הסטונס, נשים נותת להיות כלבות מעצבנות וניורוטיות, והגבר גאה חופשי ומקפץ מפרח לפרח לוקח את הצוף (שיהיה צוף מה אכפת לי?) וממשיך הלאה, וכאן, ג'אגר מונה את רשימת הנשים להם הוא הבטיח את אהבתו עד שמצא את ליידי ג'יין שלו, ה"גבר גבר" נהפך פתאום לסוג של משורר חולמני נטול סקס, יש אפילו כאלה שיגידו שמדובר בפארודיה על בלאדות אהבה, בעיני, זה רק עוד צד בג'אגר וריצ'רדס ועוד סיבה לאהוב אותם. http://www.youtube.com/watch?v=OEW7ruO0Sk0 המשך יבוא מחר כנראה. בנתיים אתם.
הסיפור הגדול של הקיץ, או הסתיו שיבוא עלינו לטובה, יהיה כנראה בואם של הסטונס לארץ הקודש (גם אם לא יבואו בסוף, זה עדיין סיבה לסוג של מסיבה) לכבוד בואם, אני אנסה פעם בכמה זמן (אני מקווה שפעם בשבוע, אבל לפעמים זה יהיה יותר ולפעמים פחות, לפתוח שרשור חדש על הסטונס, האמת, אגב, שאם יש להקה מלבד הביטלס ופינק פלויד שראויה לפורום משלה, זה כנראה הסטונס, אבל בהעדר פורום כזה, ננסה (בהנחה שהנהלה לא מתנגדת) לתת להם מקום מכובד כאן. אפשר להתחיל את הסיפור של הסטונס בהרבה מקומות, במהפכנות שלהם, שהפכה אותם, ללהקה החשובה בהיסטוריה של הרוק (טוב אולי הביטלס משתווים להם בזה, אבל אני לא מצליח למצוא עוד מתחרים) אפשר להתמקד בכישרון האדיר שהוביל אותם ליצור 15 מתוך עשרת האלבומים הגדולים בהיסטוריה, אבל גם להתמקד בחיים הסוערים והשערוריתיים שלהם, שהיו חלק מהעניין לא פחות מהמוסיקה, אבל לשרשור הראשון, אני רוצה להתחיל דווקא עם הצד הרגיש של החברה. הסטונס אולי זכו להילת עולם בגלל השילוב הכוחני של בלוז ורוק אנד רול וחיים סוערים במיוחד, אבל מה שמפתיע ומרגש אותי במיוחד, זה דווקא הבלאדות שלהם, מוזר לחשוב, שמיק ג'אגר, אדם שיש לו יותר ילדים בראזיליים מכל אוכלוסיית סאלוודור באהייה והוריד שמלות של פראדה מיותר דוגמניות על מאשר דולצ'ה וגבנה, הוא בעצם בחור רגיש ומתוסבך, ההתמחות האישית שלו, בלאדות אי אהבה הם מהרגשות והיפות שיצאו מעולם הרוק. מה הם בלאדות הסטונס האהובות עליכם? הנה רשימה ראשונה בהחלט משלי, תרגישו חופשי להוסיף כאהבת.. Play With Fire בלי קשר לבלאדות, זה אולי השיר שראוי להתחיל איתו מסע בעולם הסטונס, קודם כל, כי זה שיר עד כדי כך טוב, חוץ מזה, זה לא פחות משיר מהפכני, זו אחת הפעמים הראשונה שבה חבורה של בחורים בריטיים צעירים כותבים על החיים שלהם ולא מנסה למלא את התבנית המוכנה מראש של הבלוז והפופ לאומנות שלהם, מעבר לזה, יש כאן, אומנם בסב טקסט, אבל עדיין, את מאבק המעמדות הבריטי, בעצם, השיר מדבר על בחורה ממעמד גבוהה, עם יהלומים ונהג, שמיק, הערס הלונדוני אומר לה, אל תתעסקי איתי מותק, כי את משחק באש. מבחינת המוסיקה, קל מאוד לראות כאן, איך הסטונס מתרחקים קלות מתבנית הבלוז ועוברים למשהו הרבה פולקי, בריטי, גם האיזכורים למקומות מאוד ספצייפים בלונדון הם לא מקריים, מיק וקית' (במקור הקרדיט ניתן ל Nanker-Phelge שם הפסבדונים של הלהקה שנועד לחלק את התמלוגים בין כולם, אבל קשה לטעות בזהות הכותב כאן) מפסיקים לחקות אחרים ומתחילים לעשות את הדבר שלהם והם עושים את זה כל כך טוב שזה כואב. She is a rainbow השיר הזה (כאן בקליפ שמוקדש למריאן פייט'פול שעוד תוזכר בהמשך) הוא מעיין יציאה חד פעמית בתולדות הסטונס,ראשית, מדובר בהתנסות ראשונה וגם דיי אחרונה של הלהקה בפופ פסיכדלי, מה שאומר שסגנונית (שימו לב לליווי הקלאסי שמזכיר מאוד יצירות מאותה תקופה של הביטלס) מדובר ביציאה דיי חד פעמית של הסטונס, אבל מה שיותר מעניין, אולי בהשפעת שינוי בהרכב הסמים, אולי בעקבות דרישת "הקהל", ואולי סתם כי הם הרגישו טוב, מדובר בשיר אופטימי, שנורא מתאים ללונדון של 67 והרבה פחות לסטונס, אני רוצה לחשוב שמדובר סתם בהתרגשות הקסומה של ההתאהבות, מעיין מקבילה של הסטונס ל somthing של הביטלס, שיר הקסמות טוטאלי ממושא אהבתך. בעיני יש בשיר הזה הוכחה אולטימטיבית לזה שמי שיודע לכתוב שירים יכול לעשות את בכל סגנון שיבחר, הסטונס נכנסים לעולם הפופ פסייח ויוצאים עם הגד הכי שמן בסביבה. Wild Horses מתקדמים קצת בזמן, ועוברים לתוך הפצעים הפתוחים של הנפש של כולנו, על אהבה שהלכה לה, על מה שנראה כמו ייעוד וגורל ונלקח באכזריות בילתי מובנת, על לב שבור ואובדן, קל להתיחס למיק שנערת מסיבות שבשבילו התקף פסיכוטי פראנואידי זה בונוס נחמד מהדילר השכונתי ושהרעיון לגבי אובדן זה אם הוא לא זוכר עם מי שכב אתמול, אבל מתחת לפני השטח הכאב חשוף והרגשות מאיימים להכריע את הנפש העדינה (כן כן). הקלים אגב, מאמצע שנות השיבעים, הסטונס נראים עם לוק כללי של "אני שונא את כולכם, מתי כבר אפשר לרדת מאוחרי הבמה לעוד מנה ומי הדליק כל כך הרבה אורות שמכאיבים בעיינים", אבל הביצוע נפלא והרגשות החשופים מרגשים במיוחד. sister morphine משחק החתול והעכבר של עולם הרוק עם הסמים, הוציא מתוכו הרבה שירים גדולים, ג'ון לנון, ניל יאנג ולו רייד כולם התקרבו, אבל רק מיק הלך עם זה עד הסוף, עם זעקות האמבולנס, האימה, חוסר האונים ופחד המוות במובן הכי מילולי שלו. בשביל הדוגמא, הנה שני הבתים האחרונים: Well it just goes to show Things are not what they seem Please, sister morphine, turn my nightmares into dreams Oh, cant you see Im fading fast? And that this shot will be my last טוב, זה רק בא להראות, שדברים אינם כפי שהם נראים. בבקשה, האחות מורפיום. אה, את לא רואה שאני נמוג במהירות? והזריקה הזאת, תיהיה האחרונה שלי Sweet cousin cocaine, lay your cool cool hand on my head Ah, come on, sister morphine, you better make up my bed cause you know and I know in the morning Ill be dead Yeah, and you can sit around, yeah and you can watch all the Clean white sheets stained red. אחייינת מורפיום, הנחי את ידך הקרה קרה על ראשי. קדימה, אחות מורפיום, הציעי את מיטתי. את יודעת, שבבוקר כבר אמות. כן, את יכולה לשבת, כן את יכולה לראות. איך הסדנים הלבנים הופכים לאדומים. http://www.youtube.com/watch?v=3mb-aDH0Og0 קליפ מחווה לקית' ריצ'רדס. http://www.youtube.com/watch?v=jN4nh4OYCr0 ביצוע מצמרר במיוחד של מריאן פייט'פול. Lady Jane אם She's a rainbow היה יציאה יוצאת דופן, כן זה כבר ביזאר לגמרי, השיר הזה כל כך שונה וכל כך מגיע משום מקום שקשה להכניס אותו לקונטקסט של מה שהסטונס עשו לפני או אחרי, החל מהשימוש הנפלא בדולצימר ועד הטקסט האוהב והלא מיזוגני באופן חשוד, הכל זועק, זה לא שיר של הסטונס אבל יחד עם זה, זה כל כך כן. בשירים של הסטונס, נשים נותת להיות כלבות מעצבנות וניורוטיות, והגבר גאה חופשי ומקפץ מפרח לפרח לוקח את הצוף (שיהיה צוף מה אכפת לי?) וממשיך הלאה, וכאן, ג'אגר מונה את רשימת הנשים להם הוא הבטיח את אהבתו עד שמצא את ליידי ג'יין שלו, ה"גבר גבר" נהפך פתאום לסוג של משורר חולמני נטול סקס, יש אפילו כאלה שיגידו שמדובר בפארודיה על בלאדות אהבה, בעיני, זה רק עוד צד בג'אגר וריצ'רדס ועוד סיבה לאהוב אותם. http://www.youtube.com/watch?v=OEW7ruO0Sk0 המשך יבוא מחר כנראה. בנתיים אתם.
