בכל אופן....

בכל אופן....

אתה חיב לי, אתה גם חיב לילדה. אחות. משפחה. אני כבר לא צעירה, ואם בזמן הקרוב לא אכנס להריון, יהיה זה סוף של חלום...חיפשתי את האחר, אלוהים יודע שחיפשתי, אהבתי בהם את החלקים שלך אף פעם לא היו,מצאתי עצמי מתגעגעת לחלקים בך, שאיש לא יכול לתת לי...אתה הכנסת אותי למילכוד הזה, אתה תוציא אותנו....אני רוצה ממך ילד, הגנטיקיה שלנו כבר הוכיחה עצמה. ואם לא אמצע לי איש אחר, לא אפסיד את החלום, הוא זה שמחזיק אותי חיה. ילד שלי, בשבילי, בשבילו...לא רוצה עוד דבר...זה אומנם נשמע מוזר, אך אמיתי עד מחריד, לקחת את ביתי....גנבת רגעים שלעולם לא יחזרו...עכשיו תורי. לא רק לקבל. אלא גם לקחת ממך...אתה חיב לי.
 

נדמה לי

New member
זה נשמע כה מפתה....

ברגע אחד להשוות את הכל...להתאזן. בסרטים ככה זה נגמר, הפי אנד לכולם. ולמרות שמנקודת הזמן הזו, אני יכול לראות גם את החיוב שבטרוף, מפחד אני...יש הבדל גדול בין להתחיב על משהו כרעיון, לבין לחיותו, ואני על עצמי לא סומך.....שאני רוצה, שאני בכלל יכול, להתנתק, לשמור מרחק, החיים כבר הוכיחו לנו שיש לנו את היכולת להיות נוראים אחד לשני, זה נמצא בנו....הנינוחות וההשלמה המלווה אותנו לאחרונה הינה דבר מדהים, רוצה רק לשמור עליה...ממש לא היתי רוצה להתגרות בה...
 
פעם....

כשאמרתי לאמא שזה בסדר, ואני כבר מבינה, שהיא צריכה ללדת בשביל שתהיה לי אחות,,,וזה לא נורא שאין לה כסף, כי אנחנו {אני ואבא} יכולים לגדל אותה...היא בכתה כל הלילה....כשסיפרתי לאבא שלמרות שלא הבנתי למה, חיבקתי אותה כל הלילה, הוא אמר...שחיבוק שווה הרבה יותר מהבנה...אני לא תמיד מבינה את אבא שלי, אבל אני תמיד מרגישה יותר טוב אחרי שהוא מדבר.
 

ophra

New member
יקירה.....

אם רק היה אפשר... שלא תראי את אמא בוכה כל הלילה שלא תרגישי צורך לחבק אותה שלא תרגישי אפילו קצה-קצה של אחריות על העצב שלה על הרצון שלה בילדה נוספת.... אם רק היה אפשר הייתי מחבקת אותך בעצמי כדי (אולי) להקל על הכאב שלך, כי הוא זה שחשוב באמת. עפ
 

ophra

New member
יש ביטוי כזה....

בשפה העברית המדוברת: "סרט" ("איך היה? וואוו... סרט" "עזוב אותה, היא בסרטים..." החיים שלו זה סרט, אני אומרת לך...") יש?
"סרט" = לא-מציאותי. לא של-החיים... וברצינות...? אתה באמת חושב שזה מה שיוביל לאיזון? לשוויון? זה מה שישמר את השלווה? ומה עם כל אותן סיבות שבגללן לחמת כל כך על משמורת? הן יעלמו פתאום? או יהפכו להיות לא רלוונטיות? הרצון שלא להפר את השלווה והססטוס-קוו היה זה שהשאיר אותי בזוגיות לא מתאימה ולא נכונה (לי) יותר מ-12 (!) שנה. האומץ להפר את השלווה הזו למען עצמי (וכפועל יוצא למען ילדי) היה הדבר הכי נכון והכי טוב שעשיתי בחיים! עפ
 
זה נראה כאילו

מישהו כאן מתכתב עם עצמו
או שרק נדמה לי
אבל זה לא משנה את הכאב שצועק בין השורות בין המילים. ואם מישהו פה זקוק למילה , לכתף , לתגובה אנחנו כאן,רק צריך להגיד.
 
לאחר תקופת מה...

אתה לומד את ההבדל העדין,המהותי, הבלתי נראה,שבין שילוב הידים לשילוב הנשמות...ואתה לומד שהאהבה פירושה אינו להשען,ומשמעותה של החברותא איננה בהכרח בטחון...ואתה מתחיל לקבל הפסדים בסנטר מורם ובעינים פקוחות, באצילות רוח של בוגר ולא ביבבה של ילד....ואתה לומד לבנות את הדרכים שלך להווה, כי אדמת המחר חמקמקה מכדי לנטוע בה...אז שתול לעצמך את גנך, וקשט את נשמתך במו ידיך, במקום לחכות עד כלות שמישהו אחר יביא לך פרח......"מקור לא ידוע"....שבת שלום.
 

ophra

New member
כמה מוזר....

שבדיוק בימים אלו אני שומעת את אותה מנגינה (עם סיפור ורקע אחרים כמובן) מהצד השני שלה.... בעיני, לפחות במנגינה שאני שומעת יש בה, בנעימה הזו, משהו צורם... משהו לא הרמוני...לא זורם.... לא מתקדם. סוג של צעידה לאחור למקום הידוע והבטוח: "לכולם יש שריטות. את השריטות שלו אני לפחות מכירה" ובכלל, ממתי "עשיית" ילדים הפכה להיות מטרה בחיים? כאילו ללא מספר מסוים של צאצאים חיינו לריק? מה פתאום?
בעיני כל אלו (גם הצעידה לאחור אל הידוע והמוכר וגם ההיתלות ביצירת צאצאים) הם אורות אדומים מהבהבים שצועקים בקולי קולות: "הייי!!!! משהו פה לא בסדר!!!!" (או בנימה הומוריסטית מעט: "הפוך גוטה, הפוווווווווך!!") אתה לא חייב לה כלום. וגם אם כן...
לעניות דעתי, עוד לא סיימת "לשלם" את החובות שלך לעצמך אז כל חוב בעיתו... ואם שניה אזוז הצידה ואתפוס נקודת מבט חיצונית לחלוטין - סיפור כזה, שמסופר משתי נקודות המבט במקביל יכול להיות אחלה תסריט לסרט... אבל סרטים זה כבר הודעה אחרת...
רק טוב עפ
 

ophra

New member
קודם?

לפני מה? אבל כנראה שכן אני תמיד נכנסת קודם לכאן...
עפ
 
לא חייב לה כלום????

הוא לקח את בשרה, את נישמתה, את עצמה... לא חייב לה כלום????
 

ophra

New member
מ´זתומרת??????

לכל מטבע יש שני צדדים, את יודעת. ונניח והיא ויתרה.... ונניח והוא אפילו "חייב" לה... זו סיבה לעשות "לה" עוד ילד? לדעתי - לא. עפ
 

Lonely In Blue

New member
ומה עם ה-Fun שבדבר ?

אבל, אם הבנתי נכון, אז התכנון הוא שהילדה אצלו, והמתוכנן אמור להיות אצלה. אבל מה יגידו על כך בתי המשפט, שיסתמכו על חוות דעת עו"ס ? או שהיא לא כשירה, ואז המתוכנן גם אצלו, או שהיא כשירה, ואז כיון ששני הילדים צריכים להיות יחד, שניהם יהיו אצל האמא. ואז, או שהאיזון המיוחל אינו מתקיים, או שהלך המקרה הנדיר ( ואולי היחיד בפורום ? ) של האב שמחזיק במשמורת של הילד. אבל, עם רגשות כאלה נעלים, עם המוכנות להקרבה, ועם הערכה כזאת מצידה, אולי כדאי לחזור חזרה לחיי הנישואין, ואז להביא עוד ילד ולגדל את שניהם ביחד כמשפחה ?
 
למעלה