בכי בלתי פוסק

[אורלי376]

בכי בלתי פוסק

שלום לעינת ולמשתתפי הפורום לאחרונה, ביתי בת השנתיים וחצי מגיבה בבכי צווחני על כל דבר ודבר למשל אם נגיד לה שהיא עושה משהו שאסור היא שוכבת על הרצפה ומתחיל לצרוח למשך דקות ארוכות גם אם אנחנו מנסים להרגיע אותה ולדבר בשקט ולהבין מה קרה לה, זה לא עוזר. היא כבר מגיעה למצב שהיא מזיעה מרוב שהיא מוציאה אנרגיה וזאת למרות שהיא כבר לא זוכרת למה בכלל התחילה לבכות.. היא גם מוציאה את "העצבים"שלה בעזרת מכות- מרביצה לנו ההורים ולאחותה הגדולה נא עצתכם מה לעשות?? האם לתת לה לבכות ולהתעלם כאילו לא קורה דבר? או שעלינו לנסות בכל דרך אפשרית להרגיע אותה? רצוי להדגיש גם שהיא עברה גמילנ מטיטולים (בוקר+לילה) לפני 3 חודשים אך עד היום לא עושה קקי בשירותים - רק בתחתונים. נראה שההתנהגות הקיצונית הזו התחילה מאז תודה

 

[עינת גבע]

הכל קשור להכול,מה שקורה בבוקר משפיע על אח"הצ

אורלי שלום רב, כפי שאת רומזת ואני אומרת: הכל קשור להכל. אנחנו בני אדם וחיים בהווה על רצף. עם עבר של חוויות שמשליך על הווה ועם מטרוות לעתיד. כל אלה משפיעים על ההווייה שלנו. תשובה מקצועית לשאלתך תוכל להינתן כאשר אדע תמונה רחבה יותר של התהליכים שעברו עליכם עד עתה. כלומר, למשל, איך אתם מגיבים כאשר היא עושה קקי בתחתונים? מהם האיסורים שמתסכלים אותה עד שהיא "שובתת" בצרחות ארוכות? ואיך אתם מגיבים כאשר היא צורחת? מרביצה? בברכה, עינת.

 

[אורלי376]

בהמשך לתשובתך

עינת שלום כשהילדה עושה קקי בתחתונים אנחנו לא כועסים עליה, אלא מסבירים לה שזה לא נעים בכלל ושכדאי לה יותר ללכת לשירותים, אפילו מנסים לתמרץ אותה עם כל מיני הפתעות. רב ההתפרצויות זעם שלה נובעות ממצב שבו אנחנו מעירים לה על דברים כמו - אסור לזרוק אוכל על הרצפה, או אסור להרביץ לאחותך כי זה לא נעים לה- דברים שממש לא סובלים דיחוי. אנחנ משתדלים להבליג על פעולות שלא מסכנות אותה או מפריעות לסובבים אותה.. חשבנו שהיא מקנאה באחותה הגדולה (למרות שרב תשומת הלב מופנית אליה ולא לאחותה) ואפילו ניסינו להפריד בינהן ליומיים אך זה לא עזר-גילינו את אותו דפוס התנהגות. כשהיא בוכה, אנחנו משתדלים להרגיע אותה בשקט ומנסים לדרבן אותה לדבר ולהסביר מה קרה , אך היא מקשתת את הגב ומקשיחה עמדות לאחרונה היא בוכה המון בלילה ומתעוררת לפחות פעמיים בצרחות. לוקח לנו בערך 10 ד' להרגיע אותה וזה המון זמן כשמדובר באמצע הלילה הסבלנות כבר עומדת להסתיים.... וזה מתסכל....

 

[עינת גבע]

התנהגות היא שפה...

שלום רב, התנהגות היא שפה. הילדה מדברת אליכם בהתנהגות. נשאלת השאלה איזה צורך היא מבטאת? הילדה רוצה להרגיש שייכת, היא אינה רוצה להפריע לכם. היא רוצה להיות אתכם ולקבל התיחסות. זה טבעי שאתם עומדים על הקצה. וכמו שאת אומרת סבלנותכם מתחילה לפקוע. הילדה חשה בדבר ומגיבה לכך. ראשית חוכמה לרתום אוקיינוס של סבלנות ולגלות אמפאטיה לתסכול של הילדה. מה אני מציעה? א. לנסח את הלאווים שלכם באופן חיובי. למשל, במקום לא להרביץ לאחותך. "אצלנו בבית פותרים בעיות בדיבורים" ב. רצוי לא להתערב במריבות שלהם. אנחנו לעולם איננו יודעים מי התחיל? ג. במקום אסור לזרוק אוכל על הרצפה ( הילדה אינטליגנטית, היא הבינה שאסור ובכל זאת עושה זאת) תוכלו לומר לה :"אני מבינה שאינך רוצה לאכול" ובלי מילים, ובלי כעסים ובלי איסורים להוריד אותה בכבוד רב מהכיסא ולאפשר לה ללכת לדרכה. ד. בכי- יש שני סוגי בכי . בכי שמדבר צורך : כמו: כאב, רעב וכיו"ב. ויש בכי שמכוון להפעיל אותנו, בכי שמזמין תשומת לב מיותרת. עליכם להבחין בין השניים. להיענות לצרכים ולא לקפריזות. תוכלו להודיע לילדה ברגע שקט שאינכם מבינים אותה כשהיא בוכה, לכן לא תוכלו לעזור לה. ומכאן והלאה, אל תתיחסו לבכי תובעני. נחישות, רגישות ועקביות הם המפתחות להצלחה. במקביל, הרעיפו על הילדה תשומת לב נדיבה ברגעים שהיא שקטה. עודדו אותה, דברו איתה, התפעלו ממנה, הביעו את גאוותכם. כך תשרטטו לה תמונת מפה איך לתפקד באופן בונה ומצמיח קשר בביתכם. סוגיה זו נלמדת לעומק בקבוצות הורים. ממליצה בחום לנצטרף לאחת כזו. מע דעתך? עינת.

 

[אורלי376]

תודה על עצתך

אני אשמח להצטרף לקבוצת הורים, אצור קשר עם המכון תודה רבה

 

[עינת גבע]

ו... המשיכי לעדכן ולשאול... להשתמע