בכט בנובמבר 1947

[אשור]

בכט בנובמבר 1947

נכנסה דודה עליזה לבית סבא בצלאל ואמרה" כבר יש תוצאה של ההצבעה באו"ם" מה הן ? מה הן? שאלה סבתא לאה."הרוב בעד מדינה יהודית" ענתה דודה עליזה לפי הניסוח התל אביבי. "זאת אומרת שהארץ נחלקת" אמר סבא בצלאל."נהדר"אמר הדוד חנן"תהיה לנו מדינה" בצלאל הסבא הושיט ידו בתנועה דרמטית "חמור," אמר סבא בצלאל בקול עצור "הכון לקרב".

 

[אשור]

דודה עליזה לא שיערה שלאחר

54 שנים גם יהיו עימותים בין העמים,צדק סבא בצלאל ז"ל.

 

[אשור]

ועכשיו ל בנובמבר ואנשים,כבר לא

רוקדים ברחובות.

 

[אשור]

עדיין ל בנובמבר והרוקדים שרקדו

בלילה יצאו למלחמה.

 

[נתיבה]

היום כבר ל´ בנובמבר..וב-1 בדצמבר

החלו המאורעות שהיו למחלמת השחרור או העצמאות של ישראל. ז"א לערבים בכלל אין איזכור בשמות של המלחמה. שחרור ממי ? מהאנגלים. עצמאות של מי של הישראלים. ב-2 בדצמבר פרץ המון ערבים מהעיר העתיקה דרך רחוב יפו למרכז המסחרי.. ואני ממש לא יודע היכן הוא היה..

 

[נתיבה]

בנוגע למפת החלוקה..מי שלא הבין

מה הטעם של צירופה לכתוב..הרי מפה משופצת..כי רק בצבעים ניתם להבין.. את הפירוש של ההחלטה.!

 

[נתיבה]

ועכשיו לקטע הנוסטלגי..של המפה.

בס"ה מה שהוצע ליהודים..אז.. היה רצועה צרה בגודל של רצועת עזה בשפלת החוף.רצועה נוספת ליד הכנרת. וכ-ל...אבל כ...ל הנגב.! ולזה הערבים לא הסכימו.! אח"כ במלחמה, הבריטים עוד ניסו להפקיע את הנגב כדי שיהיה להם מעבר ממצרים בה שלטו אז לירדן שגם שם הם למעשה שלטו.! [רמז] שימו לב..כל הזהו, זוהי רק נוסטלגיה וללא מילה אקטואלית.!

 

[עיניים]

אתה טועה, נתיבה

זו לא נוסטלגיה, לצערי, זוהי היסטוריה - ההיסטוריה של ארץ ישראל. נוסטלגיה, למיטב הבנתי, זה אירוע מההעבר בו נטלנו חלק, חווינו את האוירה, הרחנו את הריח, אירוע מהעבר בו נטלנו חלק באופן אישי,,,, ושמא אני טועה???

עין

בוהה בנרות השבת בנוסטלגיה,,,,,

 

[אשור]

נוסטלגיה זה גם דברים שינקנו

מקודמנו,כך שגם אנו מרגישים שהיינו באירועים מסוימים.

 

[עיניים]

אתה צודק, אשור

היניקה - היא הנוסטלגיה. הזכרונות של ה"לשבת בצוותא" ולגמוע את סיפורי הורינו וסבותנו זו נוסטלגיה לשמה. אירוע שמעורר געגועים. הסיפורים עצמם - אינם נוסטלגיה עבורנו. הם אולי נוסטלגיה עבורם, שחוו את האירוע,,,, לא ככה?

 

[אשור]

אני שחייתי בבית של מספרי סיפורים

מוכשרים ,יכול רק לאשר את דבריך.תמיד התיאורים היו מפורטים וציורים,כך שיכולת לדעת,איך הסבא עזב את יפו לצפת ומה הוא לבש.

 

[נתיבה]

מה הקשר=היסטוריה ונוסטלגיה ההבדל

הוא שאם לא נטלת חלק..אז זה לא נוסטלגי. היום של החלטת החחלוקה בו רקדנו ובו הצביע האו"ם על הקמת שתי מדינות בא"י, לא חזר. להיפך האו"ם כצעט תמיד מחליט נגד מדינת ישראל. כל העולם כמעט נגדנו להזכירך והרגע שבו כולם היו בעדנו כמעט..הוא נוסטלגיה. הוא לא יחזור..וזה לבדו כבר נוסטלגיה. זה שזה חלק מההיסטוריה, אגב גם זה לא נכון כי זה גם חלק מהאקטואליה.. אקוה שהבנת..ואם לא אנחנו כאן על המפה..האחרת..רק לא יודעים איך ומה לעשות כדי שהעסק לא יקרוס. [אבל יש לי הצעה קצת צינית אולי שיתחילו ל´תאבד בכיתות ולא ביחידים..]

 

[נתיבה]

ועוד בקשר להגדרת נוסטלגיה

למשל פעולותיו של גוש שלום, המודעות ההחרמות, ההפגנות, הם נזכרים איך היחסים בין העמים צעדו מה זה צעדו, רצו..לקראת ימות המשיח..הנה בא הסכם היסטורי..אוסלו זוכרים..פרס נובל על הדשא..!!! ועתה? הם אלה שאינם מוכנים להשלים עם העובדות בשטח וכלל לא חשוב ולא משנה מי הוא ומהם הגורמים למציאות הנוכחית. להם נראה שזה יחזור כל זה וישוב...ויעשה שלום במרומיו..! לכן מה שהיה כמעט תמיד הוא הוא הנושא של הנוסטלגיה. וזו הדוגמא שמראה שכנראה יש לנו ותהיה לנו אי-הסכמה בקשר להגדרת הנוסטלגיה.

 

[עיניים]

המושג "נוסטלגיה"

נגזר מהמילה היוונית NOSTOS שפירושה: חזרה הביתה. ואכן - פעולותיו של גוש שלום, הן נוסטלגיה עבור אנשי גוש שלום,,,, אלה הזכרונות שלהם ש"מחזירים" אותם הביתה,,,,, עבורנו - הפעולות שלהם - הם היסטוריה,,,,

 

[נתיבה]

מקור המילה חשוב כידע כללי אבל...

כיום יש למושג פירושים שונים. למשל אם החלטת החלוקה ב-47 היא חלק מההיסטוריה של הקמת מדינת ישראל הרי לאור המצב היום..בכבישים למשל ליד מחנה 80...ובתוך תל אביב..ובירושלים..ז"א טרור ישיר בתוך הישובים במדינה העברית..אנחנו עוד נתגעגע לימים שבהם המלחמה היתה רחוקה..בתעלה..ברמה.. בלבנון..לא שזה היה אז פחות כואב..רק שצה"ל אינו מצליח להעביר את הקרב לשטח האוייב. עכשיו ברור.! מה י נוסטלגיה בעיני. אז מה זה משנה הפירוש מיוונית. בדיוק כמו מה זה פוסטוס.. ! וממחנה 80 יש לי באמת קטע נוסטלגי למרות הכל. כרב"ט צעיר במחנה דורה של פיקוד הדרכה..לאחר שהעבירו אותי ועוד שניים מהנח"ל וממחנה 80, ולאחר שנעלבנו ולא הורדנו את תג הנח"ל עד שלא היתה ברירה..במחנה דורה..של פיקוד ההדרכה..עם תג הינשוף.. נסעתי לחפש את ב. המכי"ת והיא התחמקה..כי אז בא לה על ירושלמי אחד.. [אח"כ היתה לנו עדנה..אבל כיון שלא רציתי לעזוב את הקיבוץ והיא לא הסכימה לבוא לקיבוץ..נפרדנו כך. והיתר כתוב בסיפור שהתפרסם בעיתון ´מחנה נח"ל´. וגם בספר אחד שכבר הזכרתי כאן..בעמ´ 91. אז מחנה 80 והנוסטלגיה.. גם זה לא מה שהיה.

 

[עיניים]

קשה ללכת

ראש בראש עם מישהו שבטוח שהוא תמיד צודק

מצטערת, נתיבה, עם כל הכבוד שאני רוכשת לך - לא שיכנעת

אתה מתעקש שלא בצדק להכליל היסטוריה תחת כותרת הנוסטלגיה. אתה פשוט מבלבל בין המושגים (וזה פשוט ויכוח עקרוני,,,) למשל: הדוגמא שהבאת על המצב בארץ היום, לעומת המלחמות מהעבר - זה שייך לאקטואליה ביחס להיסטוריה. ה"געגועים" למלחמות ההן, עליהם אתה מדבר- זו נוסטלגיה ! הסיפור שלך על מחנה דורה, ועל חברתך שסירבה לעבור לקיבוצך - זו נוסטלגיה ! ונכון שלכל אחד יש את האמת שלו, ואם תתעקש שהאמת שלך היא שהיסטוריה היא נוסטלגיה - מי אני שאגע באמת שלך??? למה מי אני? אבא של איתמר?

 

[נתיבה]

ידעתי..איך ידעתי..שלא תביני/ן

כוונתי היא שלעומת למשל..הורדת מגדלי התאומים..שהיא כמובן תכנס להיסטוריה כמו פרל הרבור..האמריקאים עוד יתגעגעו...למשל ל...נניח רק נניח, למלחמות נגד האינדיאנים..שזה היסטוריה אבל לעומת הפגיעה בלב ניו יורק..במרכז התפוח הגדול...זו ממש רומנטיקה אם כי הגנרל קסטר בטח מתהפך כרגע..ומי שראה את ´הלוחש לסוסים´ עם המיתולוגי רוברט אסקורט..ואני שלא הייתי בארה"ב..הברית..מסתפק לכן בסרטים. שם קבור גדוד שלם אמריקאי. וזה במיניסוטה.. ואגב ´גששים´ זו כנראה הנוסטלגיה שאת/ה מחפש..שיערב לך..כמו שתי הביצים עין שכרגע סיימתי. רק מה שכחתי לאכול מהזיתים שכבשתי..שנת שלום, חג אורים שמח, ואם שקדי יביא עוד שירים ´מולבשים´ אני אביא מעוללות הגששים, משלשת הדיסקים שברשותי. ..מותר מנהלת.?

 

[עיניים]

מסתבר, שאחרי הכל

אתה זה שלא הבנת,,,, הויכוח נסב אך ורק על פירוש המילה "נוסטלגיה", ולא אם מה שאתה מכנה "נוסטלגיה" שייך או לא שייך לפורום !!! הרי רק אתמול עפו פה כמה הודעות בנושא הזה, ואם תתעמק בהן קצת מתחת לכותרת, תגלה להפתעתך שכולנו מגנים כאן על החופש לכתוב על כל מה שעולה על דעתנו, וזה כולל את הנוסטלגיה שלי לטעם של הביצים שהיה פעם (ולא לאלה שסיימת כרגע לטרוף...

), וכולל גם את הסיפורים שאתה מביא שהם סיפורי ההיסטוריה של ארץ ישראל (והודיתי לא אחת- שמהם השכלתי),,,,, ושתהיה לך שבת - שבת .

 

[שקדי]

אז לשם שינוי שיר מקורי אף חביב וידו

את ראשו של הגלבוע מישהו צבע אדום מן הלול מודיע גבר כי האיר היום בת שישים פוקחת עין ונועלת נעלה יום גדול עומד בפתח זה היום שלה יום גדול עומד בפתח יום צעיר וחדשני מנער הוא את קמטיה ומוחק שנים כי אמיתית היא ולא סמל ולא דגל ולא אות העבר מאחוריה היא צופה אל הבאות דידי מנוסי

 

[נתיבה]

השיר הזה על הגלבוע מזכיר לי באמת

משהו...נוסטלגי..קצת.! בכיתה ג´[במלעיל כן] ש. מחפצי בה שהיה אז בכיתה ז´..והמשך שמו הוא חג ידוע..ויותר לא אכתוב כי לא נעים לעשות אאוטינג..לקח אותי תחת הזרוע.. בזמן שהחלה הפגזת מרגמות..מהגלבוע. ראינו את היורים רצים על ´הסלע הגדול´ ככה קראנו לו..מעל חפצי בה.ורצנו למקלט שבס"ה היתה הכיתה בקומת קרקע שמתחת לחדרי המגורים בגלל השיפוע של הגבעה. את החברה האלה רצים על הסלע ממש אני רואה כאילו היום. מה שמראה אגב שאפילו הנשק לא השתנה..בעצם כלום..אז לזה אני לא מתגעגע וזה גם לא היסטוריה סתם זכרונות ילדות. לקבומת הגיל הזו של ש. לצערי יש קשר אחר לחלוטין טרגי למדי- זה של התאונה בכביש התענכ"ים. לכן לפעמים נדמה לי שמישהו שומר עלי.! כמו בשיר של יודית..שחיברו אהוד ומתי.