בית על החוף

[Theoretical Fool]

בית על החוף

סתם רציתי להגיד שאני כבר איזה שבועיים עם שני הדיסקים האחרונים של Beach House בריפיט (Teen Dream מ-2010 ו-Bloom מהשנה), ושכדאי גם לכם. אני זוכר שהזכירו אותם פה, אם אני לא טועה דיברו על האלבום שבא לפני השניים הללו (Devotion). זה אומנם אינדי, אך לא שמינדי. הם עושים שירים מצויינים, הם ממוקדים ולא מורחים את השירים והם לא מנסים "להפתיע" את המאזין עם סאונדים יענו חדשניים ומעצבנים כמו שרבות מלהקות הז'אנר חוטאות לא פעם ולא פעמיים. זה בעיקרון צמד של זמרת צרפתייה שגם כותבת את המוזיקה ומנגנת (Victoria Legrand) ואיזה ברנש מבולטימור. בכל מקרה, שווה לכם.

 

[Celluloid Hero]

teen dream מעולה

(למרות שאין לי בעיה שיציקו לי עם סאונדים מוזרים, אני מאוד בקטע של זה. רק שלא יציקו לי עם רוק סטדנרטי וגנרי. ודיסקו מעפן.)

ברמאלי קרא לסגנון הזה Dream pop. זה לופ מוזיקלי אינסופי שהדרך הנכונה להקשיב לו הוא בלופ אינסופי . הייתה לי בהתחלה טיפ טיפה בעיה לספוג את הרגרסיה האייטיזית שלהם לסינטסייזרים, אבל ברגע שעוברים את הנקודה הזאת, המלודיות כובשות אותך. זהו, ותודה שהזכרתי לי להקשיב לאלבום החדש שלהם.

 

[Barmelai]

אני עדיין קורא לזה דרים פופ

ביץ' האוס היו מועמדים עם כמה שירים להכנס למיקס שלי אבל נפלו בעריכה כדי לא להפוך את המיקסטייפ לממש טוב. זה לא משנה את דעתי, שהלהקה עם השם המטופש במיוחד, היא הרכב הדרים פופ הטוב ביותר שצמח לז'אנר מאז מאזי סטאר.
הצמד שנקרא ביץ' האוס מקפיד שלא לסטות ולו בפסיק מספר החוקים של הז'אנר: בחור אחד ובחורה אחת שגם מזמרת בקול מלאכי, קלידים (היא), גיטרות (הוא), תופים (סינתי) ולעולם, אבל לעולם, אל תצא מהאוירה.

מומלצים - כל ארבעת האלבומים, אני אוהב קצת יותר את הראשון האפל ואת Teen Dream. האחרון, Bloom, שהוא ממש חדש, הוא הראשון שאשכרה חיכיתי לו אחרי שהכרתי את קודמיו. קצת איכזב אותי בגלל הצליל המבריק והגדול אבל אני אתגבר. החצי הנשי והיצירתי של הצמד, ויקטוריה לגרנד היא אחייניתו של מישל לגרנד, הפסקולר הנודע (מטריות שרבורג).

מתוך הסלף-טייטלד

אסטרונאוט, Devotion

 

[Theoretical Fool]

אכן

רציתי להזכיר שהיא אחייניתו אבל אמרתי נו מילא, אתם יודעים לפתוח ויקיפדיה. בכל מקרה, דרים פופ זה אכן, אך יש להם משהו אחר שלדרים פופיסטים אין בדרך כלל וזה מין מיקוד ופוקוס כזה במלודיות ואפילו בהפקה באופן יחסית. כלומר הם פשוט להקת פופ-רוק אדירה עם שירים ולחנים מחודדים, ונמנעים מלהסתמך רק על האווירה והסינתים שיעשו את העבודה. בגלל זה אני גם לא מסכים איתך שהם נופלים בדיוק במגירת הז'אנר, לפחות לא זו המסורתית.

 

[Barmelai]

בול על הז'אנר

בכל מגירה יש סכינים חדות יותר וחדות פחות, הסכין הזו היא מהמושחזות, אבל זה לא עושה אותה משהו אחר מדרים פופ. המוזיקה שהם עושים כל כך בקטע, שאפילו הסאונד נשמע אייטיז, גנרי עד העצם. ההרכבים הטובים ביותר של הדרים פופ, כתבו שירים מצויינים שעומדים בזכות עצמם גם בלי הערפל של הסאונד. הפחות טובים, הסתמכו על האווירה שתושיע.