בית ללא צער
אשה אחת במחוז צ´אן איבדה את בנה היחיד שנפטר ממחלה קשה. בצערה הרב, חיפשה כל דרך, הגיונית ולא הגיונית, כדי להשיבו לחיים. הלכה אל כהן הדת ושאלה אותו: "אילו תפילות אני צריכה להתפלל, ואילו מעשים עלי לעשות, איזה נס בכוחך לבצע, רק תגיד לי, איך אני יכולה לקבל חזרה את בני אהובי חי?" כהן הדת החליט שבמקום לשלחה מעל פניו, או במקום לנסות להסביר לה בדרך השכל שהדבר בלתי אפשרי, הוא יתן לה תרגיל קטן: "לכי והביאי לי זרעים של צמח החרדל, מבית שאף פעם לא ידע צער. אנחנו נשתמש בזרעים האלה כדי לגרש את הצער מביתך ולהשיב את השמחה אל חייך." חיש קל יצאה משם האשה כדי למלא את המשימה. הבית הראשון אליו הגיעה היה חוילה מפוארת. היא דפקה על הדלת ואמרה: "אני מחפשת בית שצער לא פקד אותו. האם זה המקום המתאים?" ענו לה: "באת למקום הכי פחות מתאים, גברת. " והתחילו לגולל בפניה את כל הטרגדיות שפקדו אותם לאחרונה. אמרה האשה לעצמה: "מי מתאים יותר לעזור לאנשים המסכנים האלה אם לא אני, שידעתי צער גדול כל כך ומכירה את הכאב" נשארה אתם כדי לנחמם ולעזור להם. וכשלא יכלה להועיל להם עוד, יצאה שוב לדרך, להמשיך בחיפושיה אחר בית שצער לא פקד אותו. חיפשה וחיפשה ימים רבים, אבל לכל בית אליו הגיעה היה את הצער הפרטי שלו. סיפור עצוב אחד רדף סיפור עצוב אחר, ואירועים שוברי לב נגללו בפניה בזה אחר זה. עד מהרה היא הפכה מעורבת בכל כך הרבה מקרי צער, ובכל מקום הרגישה כי היא יכולה לעזור ולתרום שהרי מי מכיר צער גדול משלה? כאן נשארה לסעוד אנשים חולים, ושם טיפלה בילדים שהתייתמו. פה עזרה לאנשים שנותרו ללא פת לחם, ושם ניחמה זוגות חשוכי ילדים. רבות הימים יצא לה שם של מלאך מושיע, ואנשים החלו מחפשים אצלה נחמה. כל כך עסוקה היתה בהקלת הצער של אחרים, עד שצערה שלה החויר, והיא שכחה את מסע חיפושיה אחרי זרעי החרדל. בדיעבד הסתבר כי המשימה שהטיל עליה כהן הדת אכן הצליחה: החיפושים אחר זרעי החרדל מבית שאין בו צער, גירשו את הצער שלה מלבה והשיבו לחייה תוכן ומטרה ושמחה שנובעת מהיכולת להיות לאחרים לעזר..." (סיפור עממי מסין - תורגם על ידי חמדה גלעד)
אשה אחת במחוז צ´אן איבדה את בנה היחיד שנפטר ממחלה קשה. בצערה הרב, חיפשה כל דרך, הגיונית ולא הגיונית, כדי להשיבו לחיים. הלכה אל כהן הדת ושאלה אותו: "אילו תפילות אני צריכה להתפלל, ואילו מעשים עלי לעשות, איזה נס בכוחך לבצע, רק תגיד לי, איך אני יכולה לקבל חזרה את בני אהובי חי?" כהן הדת החליט שבמקום לשלחה מעל פניו, או במקום לנסות להסביר לה בדרך השכל שהדבר בלתי אפשרי, הוא יתן לה תרגיל קטן: "לכי והביאי לי זרעים של צמח החרדל, מבית שאף פעם לא ידע צער. אנחנו נשתמש בזרעים האלה כדי לגרש את הצער מביתך ולהשיב את השמחה אל חייך." חיש קל יצאה משם האשה כדי למלא את המשימה. הבית הראשון אליו הגיעה היה חוילה מפוארת. היא דפקה על הדלת ואמרה: "אני מחפשת בית שצער לא פקד אותו. האם זה המקום המתאים?" ענו לה: "באת למקום הכי פחות מתאים, גברת. " והתחילו לגולל בפניה את כל הטרגדיות שפקדו אותם לאחרונה. אמרה האשה לעצמה: "מי מתאים יותר לעזור לאנשים המסכנים האלה אם לא אני, שידעתי צער גדול כל כך ומכירה את הכאב" נשארה אתם כדי לנחמם ולעזור להם. וכשלא יכלה להועיל להם עוד, יצאה שוב לדרך, להמשיך בחיפושיה אחר בית שצער לא פקד אותו. חיפשה וחיפשה ימים רבים, אבל לכל בית אליו הגיעה היה את הצער הפרטי שלו. סיפור עצוב אחד רדף סיפור עצוב אחר, ואירועים שוברי לב נגללו בפניה בזה אחר זה. עד מהרה היא הפכה מעורבת בכל כך הרבה מקרי צער, ובכל מקום הרגישה כי היא יכולה לעזור ולתרום שהרי מי מכיר צער גדול משלה? כאן נשארה לסעוד אנשים חולים, ושם טיפלה בילדים שהתייתמו. פה עזרה לאנשים שנותרו ללא פת לחם, ושם ניחמה זוגות חשוכי ילדים. רבות הימים יצא לה שם של מלאך מושיע, ואנשים החלו מחפשים אצלה נחמה. כל כך עסוקה היתה בהקלת הצער של אחרים, עד שצערה שלה החויר, והיא שכחה את מסע חיפושיה אחרי זרעי החרדל. בדיעבד הסתבר כי המשימה שהטיל עליה כהן הדת אכן הצליחה: החיפושים אחר זרעי החרדל מבית שאין בו צער, גירשו את הצער שלה מלבה והשיבו לחייה תוכן ומטרה ושמחה שנובעת מהיכולת להיות לאחרים לעזר..." (סיפור עממי מסין - תורגם על ידי חמדה גלעד)