יש לי בת בת 8 שנים אחרי שני בנים
הבנים בגילאי 19 16 ולהם לבנים היתה אמא קשה, קשוחה, יציבה, רס"ר במלוא מובן המילה, כל חופש היה להם דף מטלות לעבודות הבית או הלימודים. הילדה נולדה לאמא קרייריסטית שעבדה על שעות הלילה ומן הסתם הבנים שהיו בני 11 8 גידלו אותה כמעט על כל המשתמע מכך כולל האבא שלהם שבזמנו היה בבית. היום אני שומעת מהבנים את המשפט " את בטוחה שאת אמא שלה"? "למה את מוותרת לה"? כן, אני אמא שלה, אני אוהבת אותה כמו הבנים ואני רוצה להקנות לה ערכים כמו שהם קיבלו, אלא מה הדרך שבה הם קיבלו ממני את אופן חייהם העכשווי לא בהחלט מתאים לי או לילדה כיום. אני יותר רכה יותר מבינה יותר סלחנית. להם לבנים שכל השנים חשבתי שאני רעה בטירוף מסתבר שזה עוגן החיים. ולא שאין להם על מה להתלונן בחינוך הנוקשה שקיבלו ממני. הם טוענים שכך הם ידעו בדיוק מה מתי כמה למה ועמדו (ניסו לעמוד)בגבולות שהצבתי. ובהחלט כועסים מלבד היד הרכה בבית ב"חוסר חינוך" לדעתם. למרות הנוקשות בעבר והרכות כיום, אני אומרת ועומדת על כך שאני כאם הסמכות המוחלטת בבית, הבוס הגדול, אני אומרת קובעת מחליטה, ותוך כדי לעיתים שואלת ומתייעצת. אלה החוקים שלי בבית. זה נשמע נורא למי שחי את חייו על פי חופש הפרט או חינוך חופשי. אך העוגן היציב הזה מתבקש לנו כבוגרים ולהם לילדים כמסגרת ידועה ולא מפרש מתנוף ברוח. עשי לך חושבין מה חשוב, מה פחות חשוב, על מה תתעקשי על מה לא.ולפי זה בני לך את הגבולות והחופשים המתאימים לבית שלך. כי רק מה שמתאים לך ולבית שלך יכול להיות תקף עם כל החלטה, ולא מה שמתאים לי או למישהו אחר. בהצלחה שבת שלום
