בירקנאו
קטע קטן מהיומן שלי על בירקנאו, היום השביעי למסע- 18.10.04: "מה שהיה צפוי להיות היום החשוב ביותר, העמוס ביותר וה"עצוב" ביותר, או בעצם- שיא המסע, החל בבוקר די אופייני לשבוע האחרון. חוששים, לא יודעים למה לצפות, נסענו למחנה ההשמדה בירקנאו (אוושויץ II). אותו שער מפורסם שמהווה אחד מסמלי השואה הגיח בפתאומיות ומהר מדי מבלי שנהיה מוכנים לזה. זה היה די מוזר. שמונה מסילות שהתמזגו לאחת נכנסו לפי הגהנום הזה והתפצלו מחדש לשלוש מסילות. הסיור החל מהרמפות עליהן נעשתה הסלקציה ע"י מנגלה. אח"כ פנינו לאיזור מחנה הנשים ונכנסנו למספר ביתנים. בביתן הראשון, שהיה ביתן השירותים, שמענו את סיפורו המדהים של איש העדות שלנו, שמוליק. לאחר סיור בין צריפי וביתני המחנה הגענו למקום שנקרא "הסאונה", בה בעצם היה פס ייצור של הדה- הומניזציה. למקום הזה היו נכנסים אנשים עם שם, עם רכוש, עם ערך של אדם, והיו יוצאים ממנו כצללים ממוספרים. אותה סאונה נמצאת מטרים ספורים מהגדר שמפרידה בין המחנה לשאר העולם. בעומדי ליד הגדר הזו, חשבתי כמה דק יכול להיות הגבול שבין גן עדן לגהנום. כמה שזה מדהים ונוראי כשאדם שיודע שהוא יוצא להורג, רואה את החופש ארבעה מטרים ממנו. זה היה נראה כאילו הטבע בעצמו מנסה להסתיר את המחנה הזה, והשלכת אותה הוא שולח נתלית על גדר התיל שמקיפה את המחנה. לאחר הסאונה הגענו בעצם לשלב הסופי של האסיר בבירקנאו- הקרמטוריום עם חדרי הגזים. בבירקנאו היו ארבעה קומפלקסים שהכילו בתוכם קרמטוריום וחדר גזים. שלושה מהם פוצצו ע"י הגרמנים בעת הריסת המחנה עם התקרבות הרוסים, והרביעי פוצץ עוד קודם לכן ע"י המחתרת היהודית."
קטע קטן מהיומן שלי על בירקנאו, היום השביעי למסע- 18.10.04: "מה שהיה צפוי להיות היום החשוב ביותר, העמוס ביותר וה"עצוב" ביותר, או בעצם- שיא המסע, החל בבוקר די אופייני לשבוע האחרון. חוששים, לא יודעים למה לצפות, נסענו למחנה ההשמדה בירקנאו (אוושויץ II). אותו שער מפורסם שמהווה אחד מסמלי השואה הגיח בפתאומיות ומהר מדי מבלי שנהיה מוכנים לזה. זה היה די מוזר. שמונה מסילות שהתמזגו לאחת נכנסו לפי הגהנום הזה והתפצלו מחדש לשלוש מסילות. הסיור החל מהרמפות עליהן נעשתה הסלקציה ע"י מנגלה. אח"כ פנינו לאיזור מחנה הנשים ונכנסנו למספר ביתנים. בביתן הראשון, שהיה ביתן השירותים, שמענו את סיפורו המדהים של איש העדות שלנו, שמוליק. לאחר סיור בין צריפי וביתני המחנה הגענו למקום שנקרא "הסאונה", בה בעצם היה פס ייצור של הדה- הומניזציה. למקום הזה היו נכנסים אנשים עם שם, עם רכוש, עם ערך של אדם, והיו יוצאים ממנו כצללים ממוספרים. אותה סאונה נמצאת מטרים ספורים מהגדר שמפרידה בין המחנה לשאר העולם. בעומדי ליד הגדר הזו, חשבתי כמה דק יכול להיות הגבול שבין גן עדן לגהנום. כמה שזה מדהים ונוראי כשאדם שיודע שהוא יוצא להורג, רואה את החופש ארבעה מטרים ממנו. זה היה נראה כאילו הטבע בעצמו מנסה להסתיר את המחנה הזה, והשלכת אותה הוא שולח נתלית על גדר התיל שמקיפה את המחנה. לאחר הסאונה הגענו בעצם לשלב הסופי של האסיר בבירקנאו- הקרמטוריום עם חדרי הגזים. בבירקנאו היו ארבעה קומפלקסים שהכילו בתוכם קרמטוריום וחדר גזים. שלושה מהם פוצצו ע"י הגרמנים בעת הריסת המחנה עם התקרבות הרוסים, והרביעי פוצץ עוד קודם לכן ע"י המחתרת היהודית."
