ביקור בכורה ב- NG
כבר הוזכרה כאן אנג'י, שממוקמת במקומה של תמוז, בנווה צדק. אז מסתבר שזה בכלל NG (ניר וגיורא, הבעלים) ושהם עכשיו בהרצה וביקרתי שם אתמול בערב. העיצוב: שילוב בין בר דומיננטי + ריצוף תל אביב הקטנה + סממנים של עיצוב משנות ה- 30 (לא בטוחה שאני מדייקת בתקופה), המבוסס על טפטים בצבעים נייטרליים ומנורות סבתאיות. הבלחות הצבע היחידות הן בתמונות, פרי מכחולה של אחות של גיורא. הקהל: בינתיים קהל של חברים/מכרים וכמה פסיכים שמצליחים לזהות בין השורות בעיתון שהמסעדה כבר פועלת. בקיצור: בינתיים די ריק (רק בינתיים). לא מזמינים שולחן מראש, פשוט מגיעים. הקונספט: תפריט קטן וממוקד, אוכל טוב ומחירים נמוכים יחסית. בינתיים הם לא עומדים בזה, אבל חייבים לתת להם צ'אנס כי הם בכיוון. התפריט: נכון לאתמול יש כמה מנות ראשונות, שנשמעות נחמד, למרות שלא ניסינו אף אחת מהן וכמה קינוחים. במגרש המנות העיקריות יש בינתיים אנטריקוט ופילה, שנחשף אתמול להצגת הבכורה. לקחנו מזה ומזה. המנות כוללות פתיח של פרוסות עגבניות תמר, עליהן עלים ירוקים וקונפי של ירקות שורש, מוגש עם מיונז מתובל ומנת לחם קטנה. המנה מגיעה על צלחת לבנה ענקית וחבל שלא על צלחת עם שולי זהב ופרחים קטנים בשוליים, שהיתה הולמת הרבה יותר את העיצוב במקום. המנה היתה סתם: עגבניות קצת קרות מדי ופחות מדי דובשיות, כיאה למרכז העניינים של המנה, עלים ירוקים שכבר שבענו מהם (לפחות היו רק כמה ולא הר) ולירקות השורש היה סתם טעם של בצל מלוח. הלחם (שתי פרוסות לכל אחד) היה שגרתי והמיונז העסיק רק את בעלי, שלא אוהב עגבניות. קיבלנו את שתי המרגריטות שהזמנו באיחור ניכר וגם בהפרש זמנים זו מזו. זה לא היה מפתיע כי ראינו את הברמנית נאבקת עם הבלנדר בשביל להפיק לנו את המיץ המוקפץ, חסר הגוף, שקיבלנו. הברמנית באופן כללי נראתה הרבה יותר עסוקה בלסדר את השיער, לשים גלוס ולגלגל סיגריות מאשר בבר שסביבה. זה היה יכול להיות מצחיק אלמלא שילמנו 35 (!!!) שקלים לכל מרגריטה. כתוספת לעיקריות מקבלים צלחת קטנה עם פירה תפו"א וקרם בטטה (פירה בטטה), שהגיעה משום מה לפני הסטייק. הפירה היה סתמי, קצת גס מדי וגם לא מספיק חם. ועכשיו לעיקר - הסטייק היה מצויין! בעיקר האנטריקוט: גדול, עשוי במידה, טעים ונימוח. לצידו הונחו עלי מנגולד ושביבי קולורבי, שהיוו קישוט וגם את התוספת היותר מוצלחת. הפילה הוגש עם רוטב פלפל, שטעמתי ממנו רק טיפה, אבל לא גרם לי לרצות עוד, אלא לחזור לאנטריקוט שלי. יכול להיות שחלק משביעות הרצון נבעה מהמחיר שהמלצרית נקבה בע"פ והתברר מאוחר יותר, בעת עריכת החשבון כשגוי. למרות שהערנו לה והיא הודתה בטעות, נאלצנו אנחנו, להפתעתי, לשלם 5 שקלים יותר ממה שנאמר לנו. לקינוח אכלנו את קינוח השוקולד שמכיל מוס וגנאש (לטעמי המנה היתה מבוססת שוקולד חלב). בעלי מאוד אהב, אבל לדעתי היה מתוק מדי (ואני מטורפי השוקולד) וקצת תעשייתי. השירות: גיורא הבעלים ניגש לשולחן לקבלת התרשמות, אבל לדעתי הוא היה קצת מופתע שאמרתי לו שהבשר מצויין ושהשאר ממש סתם. המלצרית עוד חורקת, אבל זה ישתפר כשתהיה יותר עבודה. ותקרית המחיר השגוי דורשת תיקון ונשיאה באחריות. לסיכום, צריך ללכת, אבל אין סיבה למהר כמונו. יש סיכוי טוב שהם יהיו הרבה יותר טובים בסיום ההרצה ואז גם אנחנו נחזור.
כבר הוזכרה כאן אנג'י, שממוקמת במקומה של תמוז, בנווה צדק. אז מסתבר שזה בכלל NG (ניר וגיורא, הבעלים) ושהם עכשיו בהרצה וביקרתי שם אתמול בערב. העיצוב: שילוב בין בר דומיננטי + ריצוף תל אביב הקטנה + סממנים של עיצוב משנות ה- 30 (לא בטוחה שאני מדייקת בתקופה), המבוסס על טפטים בצבעים נייטרליים ומנורות סבתאיות. הבלחות הצבע היחידות הן בתמונות, פרי מכחולה של אחות של גיורא. הקהל: בינתיים קהל של חברים/מכרים וכמה פסיכים שמצליחים לזהות בין השורות בעיתון שהמסעדה כבר פועלת. בקיצור: בינתיים די ריק (רק בינתיים). לא מזמינים שולחן מראש, פשוט מגיעים. הקונספט: תפריט קטן וממוקד, אוכל טוב ומחירים נמוכים יחסית. בינתיים הם לא עומדים בזה, אבל חייבים לתת להם צ'אנס כי הם בכיוון. התפריט: נכון לאתמול יש כמה מנות ראשונות, שנשמעות נחמד, למרות שלא ניסינו אף אחת מהן וכמה קינוחים. במגרש המנות העיקריות יש בינתיים אנטריקוט ופילה, שנחשף אתמול להצגת הבכורה. לקחנו מזה ומזה. המנות כוללות פתיח של פרוסות עגבניות תמר, עליהן עלים ירוקים וקונפי של ירקות שורש, מוגש עם מיונז מתובל ומנת לחם קטנה. המנה מגיעה על צלחת לבנה ענקית וחבל שלא על צלחת עם שולי זהב ופרחים קטנים בשוליים, שהיתה הולמת הרבה יותר את העיצוב במקום. המנה היתה סתם: עגבניות קצת קרות מדי ופחות מדי דובשיות, כיאה למרכז העניינים של המנה, עלים ירוקים שכבר שבענו מהם (לפחות היו רק כמה ולא הר) ולירקות השורש היה סתם טעם של בצל מלוח. הלחם (שתי פרוסות לכל אחד) היה שגרתי והמיונז העסיק רק את בעלי, שלא אוהב עגבניות. קיבלנו את שתי המרגריטות שהזמנו באיחור ניכר וגם בהפרש זמנים זו מזו. זה לא היה מפתיע כי ראינו את הברמנית נאבקת עם הבלנדר בשביל להפיק לנו את המיץ המוקפץ, חסר הגוף, שקיבלנו. הברמנית באופן כללי נראתה הרבה יותר עסוקה בלסדר את השיער, לשים גלוס ולגלגל סיגריות מאשר בבר שסביבה. זה היה יכול להיות מצחיק אלמלא שילמנו 35 (!!!) שקלים לכל מרגריטה. כתוספת לעיקריות מקבלים צלחת קטנה עם פירה תפו"א וקרם בטטה (פירה בטטה), שהגיעה משום מה לפני הסטייק. הפירה היה סתמי, קצת גס מדי וגם לא מספיק חם. ועכשיו לעיקר - הסטייק היה מצויין! בעיקר האנטריקוט: גדול, עשוי במידה, טעים ונימוח. לצידו הונחו עלי מנגולד ושביבי קולורבי, שהיוו קישוט וגם את התוספת היותר מוצלחת. הפילה הוגש עם רוטב פלפל, שטעמתי ממנו רק טיפה, אבל לא גרם לי לרצות עוד, אלא לחזור לאנטריקוט שלי. יכול להיות שחלק משביעות הרצון נבעה מהמחיר שהמלצרית נקבה בע"פ והתברר מאוחר יותר, בעת עריכת החשבון כשגוי. למרות שהערנו לה והיא הודתה בטעות, נאלצנו אנחנו, להפתעתי, לשלם 5 שקלים יותר ממה שנאמר לנו. לקינוח אכלנו את קינוח השוקולד שמכיל מוס וגנאש (לטעמי המנה היתה מבוססת שוקולד חלב). בעלי מאוד אהב, אבל לדעתי היה מתוק מדי (ואני מטורפי השוקולד) וקצת תעשייתי. השירות: גיורא הבעלים ניגש לשולחן לקבלת התרשמות, אבל לדעתי הוא היה קצת מופתע שאמרתי לו שהבשר מצויין ושהשאר ממש סתם. המלצרית עוד חורקת, אבל זה ישתפר כשתהיה יותר עבודה. ותקרית המחיר השגוי דורשת תיקון ונשיאה באחריות. לסיכום, צריך ללכת, אבל אין סיבה למהר כמונו. יש סיכוי טוב שהם יהיו הרבה יותר טובים בסיום ההרצה ואז גם אנחנו נחזור.