ביקור אצל אבי
אבי אלמן מזה כשבעה חודשים. קשה לו מאוד, כיוון שחייו החברתיים היו קשורים לאמי בעיקר, ושניהם לא יצאו כמעט מהבית בערבים. נראה שהם סיפקו את הצרכים זה לזה במשך שנים ארוכות, מה גם שאמי היתה אדם חשדן מאוד ולא ממש אהבה בני אדם. לצערו, רק עכשיו הוא מגלה, מערכות היחסים שהוא ואמי יצרו אתנו כילדים וכבוגרים היו קשות באופן כללי, כך שאחיי ואני נמנענו מהרגע שיכולנו ליצור קשרים מחייבים בינינו לבינם. עכשיו הוא לבד והוא מנסה להסתדר. אבל ובעיקר הוא מנסה לסדר את "ההיסטוריה" על פי צרכיו, ולפעמים אני מרחם עליו ו/או מקווה שלא אהיה כמותו כשאגיע לגילו, ואשקר לעצמי ולעולם מתוך שכנוע עצמי. אני מדבר עם אבי אחת לשבוע, מקפיד שהילדים ידברו אתו אחת לשבוע ומבקר אותו פעם בשבועיים. אני גר מחוץ לעיר מגוריו, אין לי רשיון נהיגה וכדי להגיע אליו אני חייב בהתארגנות מיוחדת. אבל כל זה מבחינתו לא נחשב, כי ישנה חובה לדעתו לבקר אותו, להקשיב לו וגם לקחת אותו לביקורים אצלנו. עיקר טענותיו מופנות לאחי, שלא טורח להתענין בשלומו, שלא מציע לו לבוא אליו לביתו בימי שישי - לקחת אותו ולהחזיר אותו. אבי נוטה לשכוח שהוא לא יודע להתנהג, שהוא מתנהג בגסות רוח לאשת אחי. בפסח הוא היה אצלם יומיים, הוא אפילו לא טרח לומר לגיסתי תודה על האירוח. מגיע לו, כך הוא חושב. נכון, שעלינו להתנהג אחרת. אבל אני לא המחנך של אחי ו/או גיסתי ואין לי ענין אחרי שנים ארוכות שבעזרת הוריי ה"מקסימים" לא דיברתי כמעט אתו, עם אחי, לקלקל את הקשרים בגלל שאבי לא יודע איך להתנהג. מהצד השני סוף כל סוף הוא מוכן לשקול מציאת חברה. מצאתי לו מועמדת פוטנציאלית מבית האבות, אבל הוא אמר שהיא יכולה להיות רק ידידה.
אבי אלמן מזה כשבעה חודשים. קשה לו מאוד, כיוון שחייו החברתיים היו קשורים לאמי בעיקר, ושניהם לא יצאו כמעט מהבית בערבים. נראה שהם סיפקו את הצרכים זה לזה במשך שנים ארוכות, מה גם שאמי היתה אדם חשדן מאוד ולא ממש אהבה בני אדם. לצערו, רק עכשיו הוא מגלה, מערכות היחסים שהוא ואמי יצרו אתנו כילדים וכבוגרים היו קשות באופן כללי, כך שאחיי ואני נמנענו מהרגע שיכולנו ליצור קשרים מחייבים בינינו לבינם. עכשיו הוא לבד והוא מנסה להסתדר. אבל ובעיקר הוא מנסה לסדר את "ההיסטוריה" על פי צרכיו, ולפעמים אני מרחם עליו ו/או מקווה שלא אהיה כמותו כשאגיע לגילו, ואשקר לעצמי ולעולם מתוך שכנוע עצמי. אני מדבר עם אבי אחת לשבוע, מקפיד שהילדים ידברו אתו אחת לשבוע ומבקר אותו פעם בשבועיים. אני גר מחוץ לעיר מגוריו, אין לי רשיון נהיגה וכדי להגיע אליו אני חייב בהתארגנות מיוחדת. אבל כל זה מבחינתו לא נחשב, כי ישנה חובה לדעתו לבקר אותו, להקשיב לו וגם לקחת אותו לביקורים אצלנו. עיקר טענותיו מופנות לאחי, שלא טורח להתענין בשלומו, שלא מציע לו לבוא אליו לביתו בימי שישי - לקחת אותו ולהחזיר אותו. אבי נוטה לשכוח שהוא לא יודע להתנהג, שהוא מתנהג בגסות רוח לאשת אחי. בפסח הוא היה אצלם יומיים, הוא אפילו לא טרח לומר לגיסתי תודה על האירוח. מגיע לו, כך הוא חושב. נכון, שעלינו להתנהג אחרת. אבל אני לא המחנך של אחי ו/או גיסתי ואין לי ענין אחרי שנים ארוכות שבעזרת הוריי ה"מקסימים" לא דיברתי כמעט אתו, עם אחי, לקלקל את הקשרים בגלל שאבי לא יודע איך להתנהג. מהצד השני סוף כל סוף הוא מוכן לשקול מציאת חברה. מצאתי לו מועמדת פוטנציאלית מבית האבות, אבל הוא אמר שהיא יכולה להיות רק ידידה.
