ביקורת
שב"ק ס'- "שבק ס'", הליקון שב"ק ס', הלהקה הישראלית הראשונה שעשתה ראפ ועוד בעיברית, הפריצה הגדולה. האלבום הראשון של ההרכב הפרוע מיבנה, שעוד היו ילדים שיכול מאוד להיות הבריזו מהתיכון כדי להקליט את הדיסק, בהחלט היווה פריצת דרך למוסיקה הישראלית. למרות שהם היו ראשונים פה, הדיסק שלהם לא נשמע בכלל כמו חיקוי זול של אומן אמריקאי מצליח של התקופה, שממנו הושפעו. מה שאנחנו מקבלים כאן זה לא רק ראפ- זה הרבה מעבר. לא מדובר פה בקבוצה של ראפרים (או MCs) ששרים על מקצב חוזר כמקובל בעולם ההיפ הופ, אלא בחבורה של ראפרים ששרים על מוסיקה חיה שמנוגנת ע"י נגנים חיים ונושמים, ונעה בין רוק, funk ועוד שלל השפעות מוזיקליות. התוצאה: פצצת אנרגיה רועשת מלאה בויברציות טובות. הסולנים מוקי די, חמי ומירו מלאים באדרנלין בעוד הם מגלגלים חרוזים באקסטזה על גבי הגיטרות הרועשות, התופים ההולמים והבס העוצמתי. השירים הקיצביים לא יכולים להשאיר אפילו מאזין זקן בישיבה. לפחות קפיצה אחת לכל שיר היא חובה. לעיתים המילים מכוסות ע"י הדיסטורשן העצבני, אך זוהי כלל לא בעיה במקרה הזה. לתוכן של השירים, קשה לקרוא תוכן. מדובר בחריזה. מה שמתחרז- הולך, או ככה לפחות משתמע. נושאי השירים הם הלל-עצמי ("אימפריה", "מכופף הבננות"), סיפורים משעשעים ("אסאסנים", "יום שמש"), ועוד קטעים בעלי משמעות מינימלית. גם כשכבר נדמה שהם מנסים להעביר לנו איזשהו מסר ("בעסקי ה-ש'") העניין נהיה מטושטש עד שלבסוף האחיזה הקלה ברצינות נעלמת. עובדה זו אינה גורעת מהחוויה אף לא במעט. מדובר כאן כאמור בדיסק קליל וכיפי, את הנושאים הקשים נשאיר למבוגרים (או לפחות לכנען 2000). הבעיה העיקרית באלבום היא שיותר מדי שירים נשמעים כמו אותו דבר, מנוגנים באקורד שונה. כמובן שאני מגזים, אבל בכל זאת השירים שמשתמשים באותו סוגה, יכלו להבדל אחד מהשני באופן יותר ברור. לסיכום, שב"ק ס' מגישים לנו כאן דיסק נהדר, מלא ברצועות כיפיות ומקפיצות, הרבה רעש והרבה ראפ עצבני, בפעם הראשונה בישראל. מומלץ מאוד למעריצי שב"ק ולמעריצי הראפ הישאלי ככלל (שיזכרו מי באמת עשה את זה פעם ראשונה).
שב"ק ס'- "שבק ס'", הליקון שב"ק ס', הלהקה הישראלית הראשונה שעשתה ראפ ועוד בעיברית, הפריצה הגדולה. האלבום הראשון של ההרכב הפרוע מיבנה, שעוד היו ילדים שיכול מאוד להיות הבריזו מהתיכון כדי להקליט את הדיסק, בהחלט היווה פריצת דרך למוסיקה הישראלית. למרות שהם היו ראשונים פה, הדיסק שלהם לא נשמע בכלל כמו חיקוי זול של אומן אמריקאי מצליח של התקופה, שממנו הושפעו. מה שאנחנו מקבלים כאן זה לא רק ראפ- זה הרבה מעבר. לא מדובר פה בקבוצה של ראפרים (או MCs) ששרים על מקצב חוזר כמקובל בעולם ההיפ הופ, אלא בחבורה של ראפרים ששרים על מוסיקה חיה שמנוגנת ע"י נגנים חיים ונושמים, ונעה בין רוק, funk ועוד שלל השפעות מוזיקליות. התוצאה: פצצת אנרגיה רועשת מלאה בויברציות טובות. הסולנים מוקי די, חמי ומירו מלאים באדרנלין בעוד הם מגלגלים חרוזים באקסטזה על גבי הגיטרות הרועשות, התופים ההולמים והבס העוצמתי. השירים הקיצביים לא יכולים להשאיר אפילו מאזין זקן בישיבה. לפחות קפיצה אחת לכל שיר היא חובה. לעיתים המילים מכוסות ע"י הדיסטורשן העצבני, אך זוהי כלל לא בעיה במקרה הזה. לתוכן של השירים, קשה לקרוא תוכן. מדובר בחריזה. מה שמתחרז- הולך, או ככה לפחות משתמע. נושאי השירים הם הלל-עצמי ("אימפריה", "מכופף הבננות"), סיפורים משעשעים ("אסאסנים", "יום שמש"), ועוד קטעים בעלי משמעות מינימלית. גם כשכבר נדמה שהם מנסים להעביר לנו איזשהו מסר ("בעסקי ה-ש'") העניין נהיה מטושטש עד שלבסוף האחיזה הקלה ברצינות נעלמת. עובדה זו אינה גורעת מהחוויה אף לא במעט. מדובר כאן כאמור בדיסק קליל וכיפי, את הנושאים הקשים נשאיר למבוגרים (או לפחות לכנען 2000). הבעיה העיקרית באלבום היא שיותר מדי שירים נשמעים כמו אותו דבר, מנוגנים באקורד שונה. כמובן שאני מגזים, אבל בכל זאת השירים שמשתמשים באותו סוגה, יכלו להבדל אחד מהשני באופן יותר ברור. לסיכום, שב"ק ס' מגישים לנו כאן דיסק נהדר, מלא ברצועות כיפיות ומקפיצות, הרבה רעש והרבה ראפ עצבני, בפעם הראשונה בישראל. מומלץ מאוד למעריצי שב"ק ולמעריצי הראפ הישאלי ככלל (שיזכרו מי באמת עשה את זה פעם ראשונה).
