ביקורת - Java
לאחר סדרה של בדיחות תכנתנים על סביבת הרצה, התיישבנו בסופו של דבר לשחק ממש. שיחקנו בשלושה (המשחק עד לארבעה), ואחת מאיתנו כבר שיחקה אותו בעבר, בערב משחקי הלוח של יום חמישי שעבר. מטרת המשחק היא להיות בעל המספר הגבוה ביותר של נקודות בסיום, שמתרחש כאשר מניחים את אריח (tile) האדמה המשולש האחרון. המשחק מתרכז בעיקר בהצבה נכונה ואלגנטית של חתיכות אדמה על גבי המפה של האי "ג'אווה" (שהוא לא ממש אי, אבל באמת, נעזוב את זה). המפה והחתיכות מחולקות למשושים. רוב החתיכות הן אוסף של שלושה משושים בצורת משולש (תגידו את זה חמש פעמים רצוף!) שבכולם שניים מהמשושים הם חלקות אורז, והאחרון הוא חלקת כפר. חלקות האורז לא מעניינות אף אחד, ואי אפשר לקבל איתן נקודות. אך עם יוצרים רצף של משושי כפר בגודל מספיק, אפשר לשים בו ארמון ובכך לקבל כמה נקודות. גודל הארמון (והנקודות!) תלוי במספר משושי הכפר. מאוחר יותר אפשר גם להכריז על פסטיבל בארמון, שיכול לתת אפילו יותר נקודות. הדרך השלישית לקבל נקודות היא לסגור שטחי אדמה מהסוג השלישי, תעלות השקיה, (irrigation) שאין להן שום שימוש מלבד להיסגר בידי שטחי אדמה אחרים. כאשר סוגרים משושה של תעלת השקייה זוכים בשלוש נקודות. אם סגרת שניים, קיבלת שש. איזה כיף לך! בתחילת המשחק רצנו כמו מטורפים לסגור תעלות השקייה. אחרי איזו עיר קטנה של 4 משושי כפר פשוט התחלנו להתפרע על תעלות ההשקייה, וגמרנו את כל האריחים הכחולים החמודים האלו בתוך שלושה סבבים בערך. נקודות זולות, אפשר לסגור שני אריחי תעלות בסיבוב בלי להתאמץ במיוחד. לאחר מכן עברנו להתרכז בכפרים, רוב הזמן ניסינו ליצור אותם בגדלים של שש או שמונה. זה לא ממש מסובך ליצור כפר בגודל שכזה במהלך תור אחד, כך שעולה השאלה למה שמישהו ירצה ליצור כפר של שתיים, בכלל, אי פעם. המשחק זרם היטב לטעמי, והיה הרבה שימוש בתוואי השטח ושבירות של כפרים וכן הלאה. בהתחלה כל אחד אסף נקודות לעצמו, בכפר שבנה לעצמו - לא טרחנו להכניס מתיישבים לתוך כפרים של אנשים אחרים, זה לא היה נראה חשוב או שימושי כמו פשוט לבנות עיירה בעצמך. אך עם הזמן עשינו את זה יותר ויותר, ובמיוחד אחרי שקראנו שוב את הקטע בחוברת שמדברת על סוף המשחק - כמו בקרקאסון, לאחר שהכל נגמר סופרים נקודות מכל הלוח, ורוב מי שיש לו נוכחות בעיירות יקבל על כך נקודות. כמו שהמליצו בחוברת, חשוב מאוד לזכור כל הזמן את הניקוד הסופי. לאחר הספירה, למרות שהובלתי במשחק עצמו בכעשר נקודות על האחרים, בסוף אביב ניצחה בהפרש גדול קצת יותר, ורועי הגיע שלישי אבל רק שלוש נקודות מתחתי. בסך הכל זה משחק חביב מאוד, שעוד לא ראיתי משהו דומה לו. לגובה שבו מניחים את האריחים (אחד על השני) יש חשיבות רבה, והנדסה מדוקדקת של פני השטח - גם בראייה לסיבוב הזה וגם בראייה לקראת הניקוד של סוף המשחק - היא הכלי לניצחון.
לאחר סדרה של בדיחות תכנתנים על סביבת הרצה, התיישבנו בסופו של דבר לשחק ממש. שיחקנו בשלושה (המשחק עד לארבעה), ואחת מאיתנו כבר שיחקה אותו בעבר, בערב משחקי הלוח של יום חמישי שעבר. מטרת המשחק היא להיות בעל המספר הגבוה ביותר של נקודות בסיום, שמתרחש כאשר מניחים את אריח (tile) האדמה המשולש האחרון. המשחק מתרכז בעיקר בהצבה נכונה ואלגנטית של חתיכות אדמה על גבי המפה של האי "ג'אווה" (שהוא לא ממש אי, אבל באמת, נעזוב את זה). המפה והחתיכות מחולקות למשושים. רוב החתיכות הן אוסף של שלושה משושים בצורת משולש (תגידו את זה חמש פעמים רצוף!) שבכולם שניים מהמשושים הם חלקות אורז, והאחרון הוא חלקת כפר. חלקות האורז לא מעניינות אף אחד, ואי אפשר לקבל איתן נקודות. אך עם יוצרים רצף של משושי כפר בגודל מספיק, אפשר לשים בו ארמון ובכך לקבל כמה נקודות. גודל הארמון (והנקודות!) תלוי במספר משושי הכפר. מאוחר יותר אפשר גם להכריז על פסטיבל בארמון, שיכול לתת אפילו יותר נקודות. הדרך השלישית לקבל נקודות היא לסגור שטחי אדמה מהסוג השלישי, תעלות השקיה, (irrigation) שאין להן שום שימוש מלבד להיסגר בידי שטחי אדמה אחרים. כאשר סוגרים משושה של תעלת השקייה זוכים בשלוש נקודות. אם סגרת שניים, קיבלת שש. איזה כיף לך! בתחילת המשחק רצנו כמו מטורפים לסגור תעלות השקייה. אחרי איזו עיר קטנה של 4 משושי כפר פשוט התחלנו להתפרע על תעלות ההשקייה, וגמרנו את כל האריחים הכחולים החמודים האלו בתוך שלושה סבבים בערך. נקודות זולות, אפשר לסגור שני אריחי תעלות בסיבוב בלי להתאמץ במיוחד. לאחר מכן עברנו להתרכז בכפרים, רוב הזמן ניסינו ליצור אותם בגדלים של שש או שמונה. זה לא ממש מסובך ליצור כפר בגודל שכזה במהלך תור אחד, כך שעולה השאלה למה שמישהו ירצה ליצור כפר של שתיים, בכלל, אי פעם. המשחק זרם היטב לטעמי, והיה הרבה שימוש בתוואי השטח ושבירות של כפרים וכן הלאה. בהתחלה כל אחד אסף נקודות לעצמו, בכפר שבנה לעצמו - לא טרחנו להכניס מתיישבים לתוך כפרים של אנשים אחרים, זה לא היה נראה חשוב או שימושי כמו פשוט לבנות עיירה בעצמך. אך עם הזמן עשינו את זה יותר ויותר, ובמיוחד אחרי שקראנו שוב את הקטע בחוברת שמדברת על סוף המשחק - כמו בקרקאסון, לאחר שהכל נגמר סופרים נקודות מכל הלוח, ורוב מי שיש לו נוכחות בעיירות יקבל על כך נקודות. כמו שהמליצו בחוברת, חשוב מאוד לזכור כל הזמן את הניקוד הסופי. לאחר הספירה, למרות שהובלתי במשחק עצמו בכעשר נקודות על האחרים, בסוף אביב ניצחה בהפרש גדול קצת יותר, ורועי הגיע שלישי אבל רק שלוש נקודות מתחתי. בסך הכל זה משחק חביב מאוד, שעוד לא ראיתי משהו דומה לו. לגובה שבו מניחים את האריחים (אחד על השני) יש חשיבות רבה, והנדסה מדוקדקת של פני השטח - גם בראייה לסיבוב הזה וגם בראייה לקראת הניקוד של סוף המשחק - היא הכלי לניצחון.