ביקורת על Seventh Son, חלק 1
אני חייב להודות, שלכתוב ביקורת על האלבום הזה היא כמעט בגדר הטיפשית. וכי למה? מכיוון שהאלבום הזה הוא אחד האלבומים הכי מושלמים שאיי פעם שמעתי, אולי האלבום הכי טוב של איירון מיידן. הגאונות המטאליסטית לשמה ואולי יצירת המופת המטאליסטית הכי טובה שאיי פעם נכתבה. לעומת Somewhere In Time, השימוש בסינטסייזרים באלום זה היא מאוד מאוד גבוהה. הסינטיסייזר דומיננטי כמעט כמו הגיטרות בכמעט כל שיר של מיידן. האלבום הוא כאמור אלבום הקונספט הראשון של מיידן (מקווה שיגיע השני ב-2006). אחרי Somewhere In Time המעולה והמוצלח, הלהקה הולכת על הרעיון הזה. באלבום, ניתן לשים לב לשינוי דרסטי בקולו של הסולן, ברוס דיקינסון. הבחור כבר לא מגיע לאוקטבות גבוהות כמו באלבומים הקודמים ואם הוא כן אז נשמעת הצרידות שלו והקול הלא נקי. אני לא אומר שהוא נהיה גרוע. אני דווקא אוהב את השירה שלו באלבום הזה. אבל אין ספק שבאלבומים הקודמים שלו עם הלהקה, הוא נשמע הרבה יותר איכותי. שבו הרעיון המרכזי הוא חייו של הבן השביעי של בן שביעי. באגדות ובמיתוסים, בן כזה הוא בעל כוחות ובר מזל. בדר"כ. האלבום מלווה את חייו מהתקופה שקדמה להוולדותו ועד ליום מותו. האלבום נפתח בשמונת המשפטים הבאים: Seven deadly sins Seven ways to win Seven holy paths to hell And your trip begins Seven downward slopes Seven bloodied hopes Seven are your burning fires, Seven your desires... כשהמוטיב המוביל בכל האלבום הוא המספר שבע. המסע מתחיל מפה. הנה הסיפור וגם הביקורת על כל אחד מהשירים. אם למישהו יש איזה פרט להוסיף, אשמח לקרוא על זה בתגובות: Moonchild- האלבום נפתח בשיר זה כאשר לכל אורך השיר מדבר השטן ובעצם מקלל את האב ואת הבן שעדיין לא נולד. הוא צופה בבן ובמעשי האב כל הזמן ואיים על האב שלא יעז בכלל לתת לבן להוולד. הוא מציע לו להרוג את הבן כשיוולד על מנת להציל את הילדים האחרים אחר כך, השטן פונה אל הבן, שעוד לא נולד, ומבטיח לו חיי סבל וייסורים, וגם מבטיח לו שבקרוב מאוד יהיה בגיהנום ביחד איתו. בבית השלישי השטן כבר לא מדבר ואנחנו עדים למלחמה על נפשו של הבן בין המלאכים לשדים אבל הרוע תופס דומיננטיות לכל אורך השיר כך שאנחנו יכולים לדמיין מה יעלה בגורלו של הבן. השיר עצמו הוא אדיר. הוא נפתח בהקדמה שממש מגבירה את המתח ואז כשמקבריין מתחיל בתיפוף באה הפצצה. השיר מתחיל לדהור והגיטרות חוגגות. הליריקה לדעתי מבריקה ודיקינסון פשוט שר כבד וטוב. יש כאלה שלא יאהבו את הסינטיסייזר בשיר הזה, אני דווקא מאוד. אני חושב, שלפי איכות השיר והנגינה, אפשר להבין שמדובר פה בשיר דיקינסון/ סמית' ולהסכים שזהו שיר פתיחה מדהים לאלבום מדהים. 9.5/10. Infinite Dreames- בשיר הזה אנחנו עדים לתקופה הקשה שעוברת על האב עוד לפני שהבן נולד. הוא לא מפסיק לחלום חלומות זוועה על בנו. הוא מתעורר כל לילה מהסיוטים ומעדיף גם לא לישון על מנת שהחלומות לא יחזרו על עצמם. מאחר שהם בתדירות כזו גבוהה הוא סבור שיש איזושהי אמת בחלומות הללו ושהעתיד בהחלט מבשר רעות לגביי בנו ולגביי גורלו. הוא מרגיש שיש לו שליטה על זה אבל הוא בעצם לא מסוגל לעשות כלום והוא גם בעצם לא יודע מה. אני משער שלכל אורך השיר הוא מדבר אל אישתו או אל חבר. הוא אומר להם שהוא יודע שהם לא מאמינים בחלומות הללו בכל השטויות הללו אבל הוא כן והוא חושש לגורל בנו. הרבה יגידו שהשיר הזה הוא הדובדבן שבקצפת. באופן אישי, אני חושב שלא. אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שזה אחד השירים הכי טובים של מיידן. השירה מדימה והמלודיה מרגשת. אבל מה שהכי מרשים בשיר הזה אלו המעברי גיטרות והסולואים. מעברי הגיטרות המקוריים והתיפוף האדיר של מקבריין עושים את השיר הזה. האריס באמת שיחק אותה הפעם. 10/10. Can I Play With Madness- אחרי חלומות הזוודעה והחזיונות,האב מחליט ללכת לנביא/ מגד עתידות, על מנת לגלות מה יעלה בגורל בנו ובגורלו. האב בא טרוד ולחוץ למפגש הזה ובעצם לא מצליח לראות מה שהנביא רואה בכדור בדולח. והנביא בעצם לא אומר לו כלום מאחר. הנביא יודע מה יעלה בגורל בנו והבשורות יכולות להיות מאוד כואבות. לכן הנביא מעדיף שלהסתיר את העובדות מהאב. אך האב כועס שאינו רואה כלום בכדור בדולח, הוא כועס שנביא לא מדבר ובעצם מקלל אותו וצורח עליו. הנביא מתעצבן ובפרץ רגשות אומר לאב שנשמתו תישרף בלהבות. מבחינת ליריקה, השיר מתאים לרוח האלבום. אבל אני לא חושב שמבחינה מוסיקלית הוא כן. המלודיה היא שמחה כביכול והליקירה לא בהתאם לכן. אין ספק שזה שיר שקוטע מאין רצף באלבום. אבל בכל זאת זה שיר איכותי ובעיקר מגניב כי אני מאוד אוהב את הדיהירת גיטרות בבתים. חייב להודות שאני פחות אוהב את הסינטסייזר בפזמון וכששמעתי את השיר הזה לראשונה לפני כמה שנים, אני חייב להודות שנרתעתי ממנו. אבל עכשיו בטח שלא. 8.5/10. The Evil That Men Do- בתחילת ההביקורת אמרתי שלמי שיש רעיונות שיוסיף כי בתכל"ס חבר'ה, ממש קשה לי לכתוב על רעיון השיר כי הוא לא ברור לי במיוחד. מה שכן ברור זה שלשיר הזה אין קשר לבן אלא הוא שיר על מחשבותיו של האב בכלליות על העולם הזה ועל מהלך החיים בעולם האכזר. בני אדם עושים מעשים רעים ובעצם לעולם לא נפסקים. בכל אדם יש רוע מסוים. אחד משני השירים הכי טובים של האלבום ואחד מהשירים הכי טובים שאיירון מיידן איי פעם נכתבו. בטוח בחמש הראשונים. חוץ מזה שהליריקה מסובכת, חוץ מזה שהנגינה מבריקה והסולו אחד היפים וחוץ מזה שיש דיהירת גיטרות מגניבה אפשר להבין שהשיר הזה הוא אחד הטובים גם בכלל פשטותו. זהו שיר קלאסי של איירון מיידן. גיטרות כבדות, סולו מרשים, קול מדהים. כל אלה מרכיבים להצלחה. הסינטיסייזר נותן רקע מדהים בהתחלה ובמהלך הקדם פזמון. אחד מהשירים האהובים עלי. 10/10. Seventh Son Of A Seventh Son- היום שבו הבן נולד. כל המשפחה מתאספת, השמועה על הבן עוברת דרך כל הארץ ולידתו מעוררת הרבה חששות. מהנשימה הראשונה של התינוק, המשפחה והקרובים עוקבים אחר גורלו בדאגה, מודעים לכוח העצום הטמון בו אך אינם מודעים לגורלו. המלאכים והשדים משחקים בו ורק אחד מהצדדים ינצח. היצירה המטאליסטית הכי מבקירה של מיידן ומבחינת אפקידות, היא ו Paschendale הם האפיקות הכי טובות של מיידן. יש כמה דברים שהופכים את היצירה הזו לאחת המדהימות בעולם הרוק והמטאל: דבר ראשון, השיר הזה הוא ללא רצף מסוים. החוסר רצף הזה לדעתי מבטא גם את המלחמה בין הרוע לטוב. אם תשימו לב, באמצע השיר יש איזה קיטוע כזה, שבו יש בערך שתים וחצי דקות של נגינה שקטה ומבריקה שרק מגבירה את המתח. אני חושב שזה פשוט גאונות מוסיקלית. פתאום באה השבירה ומשם בעצם יש רצץ נגינה עד סוף השיר שבו אנחנו עדים למלחמת גיטרות כזו. מלא ריפים וטאבים משתנים כל הזמן. זה נראה כאילו סמית' ומוריי נלחמים אחד בשני. אז בא ההסיומת שהוא דיי קבוע ועם מגמה מסוימת. השיר עצמו כבש אותי רק אחרי ששמעתי אותו לפחות ארבע פעמים ואז, ברגע אחד, קלטתי את הגאונות שלו. יתכן, שזה השיר הכי מסובך ומורכב שמיידן כתבו. אבל בכלל, כל האלבום הזה הוא מורכב. יצירת מופת. 10/10.
אני חייב להודות, שלכתוב ביקורת על האלבום הזה היא כמעט בגדר הטיפשית. וכי למה? מכיוון שהאלבום הזה הוא אחד האלבומים הכי מושלמים שאיי פעם שמעתי, אולי האלבום הכי טוב של איירון מיידן. הגאונות המטאליסטית לשמה ואולי יצירת המופת המטאליסטית הכי טובה שאיי פעם נכתבה. לעומת Somewhere In Time, השימוש בסינטסייזרים באלום זה היא מאוד מאוד גבוהה. הסינטיסייזר דומיננטי כמעט כמו הגיטרות בכמעט כל שיר של מיידן. האלבום הוא כאמור אלבום הקונספט הראשון של מיידן (מקווה שיגיע השני ב-2006). אחרי Somewhere In Time המעולה והמוצלח, הלהקה הולכת על הרעיון הזה. באלבום, ניתן לשים לב לשינוי דרסטי בקולו של הסולן, ברוס דיקינסון. הבחור כבר לא מגיע לאוקטבות גבוהות כמו באלבומים הקודמים ואם הוא כן אז נשמעת הצרידות שלו והקול הלא נקי. אני לא אומר שהוא נהיה גרוע. אני דווקא אוהב את השירה שלו באלבום הזה. אבל אין ספק שבאלבומים הקודמים שלו עם הלהקה, הוא נשמע הרבה יותר איכותי. שבו הרעיון המרכזי הוא חייו של הבן השביעי של בן שביעי. באגדות ובמיתוסים, בן כזה הוא בעל כוחות ובר מזל. בדר"כ. האלבום מלווה את חייו מהתקופה שקדמה להוולדותו ועד ליום מותו. האלבום נפתח בשמונת המשפטים הבאים: Seven deadly sins Seven ways to win Seven holy paths to hell And your trip begins Seven downward slopes Seven bloodied hopes Seven are your burning fires, Seven your desires... כשהמוטיב המוביל בכל האלבום הוא המספר שבע. המסע מתחיל מפה. הנה הסיפור וגם הביקורת על כל אחד מהשירים. אם למישהו יש איזה פרט להוסיף, אשמח לקרוא על זה בתגובות: Moonchild- האלבום נפתח בשיר זה כאשר לכל אורך השיר מדבר השטן ובעצם מקלל את האב ואת הבן שעדיין לא נולד. הוא צופה בבן ובמעשי האב כל הזמן ואיים על האב שלא יעז בכלל לתת לבן להוולד. הוא מציע לו להרוג את הבן כשיוולד על מנת להציל את הילדים האחרים אחר כך, השטן פונה אל הבן, שעוד לא נולד, ומבטיח לו חיי סבל וייסורים, וגם מבטיח לו שבקרוב מאוד יהיה בגיהנום ביחד איתו. בבית השלישי השטן כבר לא מדבר ואנחנו עדים למלחמה על נפשו של הבן בין המלאכים לשדים אבל הרוע תופס דומיננטיות לכל אורך השיר כך שאנחנו יכולים לדמיין מה יעלה בגורלו של הבן. השיר עצמו הוא אדיר. הוא נפתח בהקדמה שממש מגבירה את המתח ואז כשמקבריין מתחיל בתיפוף באה הפצצה. השיר מתחיל לדהור והגיטרות חוגגות. הליריקה לדעתי מבריקה ודיקינסון פשוט שר כבד וטוב. יש כאלה שלא יאהבו את הסינטיסייזר בשיר הזה, אני דווקא מאוד. אני חושב, שלפי איכות השיר והנגינה, אפשר להבין שמדובר פה בשיר דיקינסון/ סמית' ולהסכים שזהו שיר פתיחה מדהים לאלבום מדהים. 9.5/10. Infinite Dreames- בשיר הזה אנחנו עדים לתקופה הקשה שעוברת על האב עוד לפני שהבן נולד. הוא לא מפסיק לחלום חלומות זוועה על בנו. הוא מתעורר כל לילה מהסיוטים ומעדיף גם לא לישון על מנת שהחלומות לא יחזרו על עצמם. מאחר שהם בתדירות כזו גבוהה הוא סבור שיש איזושהי אמת בחלומות הללו ושהעתיד בהחלט מבשר רעות לגביי בנו ולגביי גורלו. הוא מרגיש שיש לו שליטה על זה אבל הוא בעצם לא מסוגל לעשות כלום והוא גם בעצם לא יודע מה. אני משער שלכל אורך השיר הוא מדבר אל אישתו או אל חבר. הוא אומר להם שהוא יודע שהם לא מאמינים בחלומות הללו בכל השטויות הללו אבל הוא כן והוא חושש לגורל בנו. הרבה יגידו שהשיר הזה הוא הדובדבן שבקצפת. באופן אישי, אני חושב שלא. אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שזה אחד השירים הכי טובים של מיידן. השירה מדימה והמלודיה מרגשת. אבל מה שהכי מרשים בשיר הזה אלו המעברי גיטרות והסולואים. מעברי הגיטרות המקוריים והתיפוף האדיר של מקבריין עושים את השיר הזה. האריס באמת שיחק אותה הפעם. 10/10. Can I Play With Madness- אחרי חלומות הזוודעה והחזיונות,האב מחליט ללכת לנביא/ מגד עתידות, על מנת לגלות מה יעלה בגורל בנו ובגורלו. האב בא טרוד ולחוץ למפגש הזה ובעצם לא מצליח לראות מה שהנביא רואה בכדור בדולח. והנביא בעצם לא אומר לו כלום מאחר. הנביא יודע מה יעלה בגורל בנו והבשורות יכולות להיות מאוד כואבות. לכן הנביא מעדיף שלהסתיר את העובדות מהאב. אך האב כועס שאינו רואה כלום בכדור בדולח, הוא כועס שנביא לא מדבר ובעצם מקלל אותו וצורח עליו. הנביא מתעצבן ובפרץ רגשות אומר לאב שנשמתו תישרף בלהבות. מבחינת ליריקה, השיר מתאים לרוח האלבום. אבל אני לא חושב שמבחינה מוסיקלית הוא כן. המלודיה היא שמחה כביכול והליקירה לא בהתאם לכן. אין ספק שזה שיר שקוטע מאין רצף באלבום. אבל בכל זאת זה שיר איכותי ובעיקר מגניב כי אני מאוד אוהב את הדיהירת גיטרות בבתים. חייב להודות שאני פחות אוהב את הסינטסייזר בפזמון וכששמעתי את השיר הזה לראשונה לפני כמה שנים, אני חייב להודות שנרתעתי ממנו. אבל עכשיו בטח שלא. 8.5/10. The Evil That Men Do- בתחילת ההביקורת אמרתי שלמי שיש רעיונות שיוסיף כי בתכל"ס חבר'ה, ממש קשה לי לכתוב על רעיון השיר כי הוא לא ברור לי במיוחד. מה שכן ברור זה שלשיר הזה אין קשר לבן אלא הוא שיר על מחשבותיו של האב בכלליות על העולם הזה ועל מהלך החיים בעולם האכזר. בני אדם עושים מעשים רעים ובעצם לעולם לא נפסקים. בכל אדם יש רוע מסוים. אחד משני השירים הכי טובים של האלבום ואחד מהשירים הכי טובים שאיירון מיידן איי פעם נכתבו. בטוח בחמש הראשונים. חוץ מזה שהליריקה מסובכת, חוץ מזה שהנגינה מבריקה והסולו אחד היפים וחוץ מזה שיש דיהירת גיטרות מגניבה אפשר להבין שהשיר הזה הוא אחד הטובים גם בכלל פשטותו. זהו שיר קלאסי של איירון מיידן. גיטרות כבדות, סולו מרשים, קול מדהים. כל אלה מרכיבים להצלחה. הסינטיסייזר נותן רקע מדהים בהתחלה ובמהלך הקדם פזמון. אחד מהשירים האהובים עלי. 10/10. Seventh Son Of A Seventh Son- היום שבו הבן נולד. כל המשפחה מתאספת, השמועה על הבן עוברת דרך כל הארץ ולידתו מעוררת הרבה חששות. מהנשימה הראשונה של התינוק, המשפחה והקרובים עוקבים אחר גורלו בדאגה, מודעים לכוח העצום הטמון בו אך אינם מודעים לגורלו. המלאכים והשדים משחקים בו ורק אחד מהצדדים ינצח. היצירה המטאליסטית הכי מבקירה של מיידן ומבחינת אפקידות, היא ו Paschendale הם האפיקות הכי טובות של מיידן. יש כמה דברים שהופכים את היצירה הזו לאחת המדהימות בעולם הרוק והמטאל: דבר ראשון, השיר הזה הוא ללא רצף מסוים. החוסר רצף הזה לדעתי מבטא גם את המלחמה בין הרוע לטוב. אם תשימו לב, באמצע השיר יש איזה קיטוע כזה, שבו יש בערך שתים וחצי דקות של נגינה שקטה ומבריקה שרק מגבירה את המתח. אני חושב שזה פשוט גאונות מוסיקלית. פתאום באה השבירה ומשם בעצם יש רצץ נגינה עד סוף השיר שבו אנחנו עדים למלחמת גיטרות כזו. מלא ריפים וטאבים משתנים כל הזמן. זה נראה כאילו סמית' ומוריי נלחמים אחד בשני. אז בא ההסיומת שהוא דיי קבוע ועם מגמה מסוימת. השיר עצמו כבש אותי רק אחרי ששמעתי אותו לפחות ארבע פעמים ואז, ברגע אחד, קלטתי את הגאונות שלו. יתכן, שזה השיר הכי מסובך ומורכב שמיידן כתבו. אבל בכלל, כל האלבום הזה הוא מורכב. יצירת מופת. 10/10.
