ביקורת על הסדרה
הפרומואים שרצו בערוץ 2 כבר כמה שבועות גרמו לי לשבת ולצפות בפרק הראשון של מיני סדרת הדרמה "מרחק נגיעה". יצאתי מוקסם. בעבר ביקרתי לפעמים את ערוצי הטלוויזיה הישראלים על כך שאינם מסייעים לפיתוח תרבות קולנוע וטלוויזיה בישראל ומסתפקים בסדרות רכש או תוכניות ריאליטי. גם כשכבר נעשות סדרות ישראליות, הן לרוב מאוד שטחיות ורדודות ועוסקות במגוון מצומצם של דברים. במילים אחרות - רוב הסדרות עוסקות בחייהם הסבוכים של המעמד הבינוני באיזור המרכז שסובל מבגידות וכולי. שום עשייה מקורית יותר. התוכניות האלו לרוב לא שוות צפייה בגלל שעדיף כבר לראות את הפורמטים המקוריים של הסדרות כפי שצולמו ברמה ואיכות טובים יותר בארה"ב, בריטניה ואולי גם אוסטרליה. הבעיה מקיפה את כולם. מסדרות הנוער ועד המבוגרים. למה לראות נשים סובלות מאהבה נכזבת בת"א בשעה שאפשר לראות נשים כאלו בצורה משודרגת ואמינה יותר סובלות בניו יורק, לונדון או מלבורן? בקטגוריית עשיית סרטים מקורית בטלוויזיה הישראלית אפשר היה למנות בשנים האחרונות בעיקר רק את ‘בטיפול’ של הוט, ’אמאל’ה’ של קשת, ו’מילואים’ של רשת. כעת רשת עשתה צעד אמיץ נוסף ויצרה את מיני הסדרה "מרחק נגיעה". הם אזרו אומץ רב, לקחו שני נושאים שלא היו הכי פופולרים בישראל ואף נפלו בין הכיסאות והפכו אותם לסיפור נפלא עם עלילה מרתקת. מצד אחד הסדרה מספרת על המגזר החרדי, צורת השידוך המקובלת בו והלחץ המגזרי השמרן. מנגד, מוצגים חייה של משפחת עולים מרוסיה שעוברת לגור בשכונה החרדית. הצעיר בן המשפחה הרוסית מתאהב בנערה החרדית למורת רוחם של ההורים משני הצדדים. כצעיר ממוצא דתי אני אומנם חושש שהסדרה תסתיים בצורה שלא ראויה לציבור החרדי. כלומר אם הסוף הטוב יהיה שהצעיר העולה והנערה החרדית ישארו יחד למרות הכל בלי שהוא חוזר בתשובה, זהו סוף שרחוק מהמציאות בעולם האמיתי והוא יכול לפגוע ברגשות הצופים הדתיים. מנגד - גם אם הוא יתחרד זה יעליב את הצופים החילונים. אבל בכל זאת, הסדרה מבויימת בטוב טעם ומעלה לסדר היום שני דברים בבת אחת, שבצורה אחרת לא היו מדברים עליהם ולא היו זוכים להתייחסות. ברכות לרשת שקמו והרימו את הכפפה ונאותו לספר את סיפור חייו של המגזר החרדי ותהליך השידוכים בו. בעבר, כבר ניסו לעשות זאת בערוץ תכלת בסדרה שכונתה "החצר" וירדה מהר למדי מהמסך מחוסר רייטינג. מצד שני, העולים הרוסים בישראל צופים היום בערוץ 9 דובר הרוסית ולא מרבים לראות את הערוצים הישראלים. בכל זאת, רשת עשו צעד אמיץ ויצרו סדרה דוברת עברית-רוסית כדי לשמור על אותנטיות העלילה, והיא אכן יחודית. הסדרה מבויימת בצורה נאה ולא פלא שזכתה לשבחי המבקרים. אני רק מקווה שהסוף לא יהיה צורם בעיניים דתיות. אולי היה כדאי לספר את הסיפור על אהבה ושנאה בין משפחות עולים מרוסיה ואתיופיה למשל, שגם בחיים האמיתיים כשכנים בבנייני דירות בעיירות פיתוח סובלים מהיחסים אחד עם השני. מעין גירסא אחרת שתעובד כסדרה קצרה לסרט ‘סוף העולם שמאלה’ שבו סופר על יחסי השכנים בעיירות הפיתוח בין העולים מהודו וצרפת. אבל גם כך מדובר בסדרה קצרה ויפה ואני מציע שגם אתם תשבו לצפות בה בשבוע הבא. אני מקווה שהיא תפתח פתח רחב ליוצרי הטלוויזיה הישראלית שימשיכו לחפש סיפורים מעניינים ולצלם מהם סדרות איכותיות במקום הזבל הטלוויזיוני שאנחנו מקבלים היום. "מרחק נגיעה". ערוץ 2, ימי ג’ 21:50
הפרומואים שרצו בערוץ 2 כבר כמה שבועות גרמו לי לשבת ולצפות בפרק הראשון של מיני סדרת הדרמה "מרחק נגיעה". יצאתי מוקסם. בעבר ביקרתי לפעמים את ערוצי הטלוויזיה הישראלים על כך שאינם מסייעים לפיתוח תרבות קולנוע וטלוויזיה בישראל ומסתפקים בסדרות רכש או תוכניות ריאליטי. גם כשכבר נעשות סדרות ישראליות, הן לרוב מאוד שטחיות ורדודות ועוסקות במגוון מצומצם של דברים. במילים אחרות - רוב הסדרות עוסקות בחייהם הסבוכים של המעמד הבינוני באיזור המרכז שסובל מבגידות וכולי. שום עשייה מקורית יותר. התוכניות האלו לרוב לא שוות צפייה בגלל שעדיף כבר לראות את הפורמטים המקוריים של הסדרות כפי שצולמו ברמה ואיכות טובים יותר בארה"ב, בריטניה ואולי גם אוסטרליה. הבעיה מקיפה את כולם. מסדרות הנוער ועד המבוגרים. למה לראות נשים סובלות מאהבה נכזבת בת"א בשעה שאפשר לראות נשים כאלו בצורה משודרגת ואמינה יותר סובלות בניו יורק, לונדון או מלבורן? בקטגוריית עשיית סרטים מקורית בטלוויזיה הישראלית אפשר היה למנות בשנים האחרונות בעיקר רק את ‘בטיפול’ של הוט, ’אמאל’ה’ של קשת, ו’מילואים’ של רשת. כעת רשת עשתה צעד אמיץ נוסף ויצרה את מיני הסדרה "מרחק נגיעה". הם אזרו אומץ רב, לקחו שני נושאים שלא היו הכי פופולרים בישראל ואף נפלו בין הכיסאות והפכו אותם לסיפור נפלא עם עלילה מרתקת. מצד אחד הסדרה מספרת על המגזר החרדי, צורת השידוך המקובלת בו והלחץ המגזרי השמרן. מנגד, מוצגים חייה של משפחת עולים מרוסיה שעוברת לגור בשכונה החרדית. הצעיר בן המשפחה הרוסית מתאהב בנערה החרדית למורת רוחם של ההורים משני הצדדים. כצעיר ממוצא דתי אני אומנם חושש שהסדרה תסתיים בצורה שלא ראויה לציבור החרדי. כלומר אם הסוף הטוב יהיה שהצעיר העולה והנערה החרדית ישארו יחד למרות הכל בלי שהוא חוזר בתשובה, זהו סוף שרחוק מהמציאות בעולם האמיתי והוא יכול לפגוע ברגשות הצופים הדתיים. מנגד - גם אם הוא יתחרד זה יעליב את הצופים החילונים. אבל בכל זאת, הסדרה מבויימת בטוב טעם ומעלה לסדר היום שני דברים בבת אחת, שבצורה אחרת לא היו מדברים עליהם ולא היו זוכים להתייחסות. ברכות לרשת שקמו והרימו את הכפפה ונאותו לספר את סיפור חייו של המגזר החרדי ותהליך השידוכים בו. בעבר, כבר ניסו לעשות זאת בערוץ תכלת בסדרה שכונתה "החצר" וירדה מהר למדי מהמסך מחוסר רייטינג. מצד שני, העולים הרוסים בישראל צופים היום בערוץ 9 דובר הרוסית ולא מרבים לראות את הערוצים הישראלים. בכל זאת, רשת עשו צעד אמיץ ויצרו סדרה דוברת עברית-רוסית כדי לשמור על אותנטיות העלילה, והיא אכן יחודית. הסדרה מבויימת בצורה נאה ולא פלא שזכתה לשבחי המבקרים. אני רק מקווה שהסוף לא יהיה צורם בעיניים דתיות. אולי היה כדאי לספר את הסיפור על אהבה ושנאה בין משפחות עולים מרוסיה ואתיופיה למשל, שגם בחיים האמיתיים כשכנים בבנייני דירות בעיירות פיתוח סובלים מהיחסים אחד עם השני. מעין גירסא אחרת שתעובד כסדרה קצרה לסרט ‘סוף העולם שמאלה’ שבו סופר על יחסי השכנים בעיירות הפיתוח בין העולים מהודו וצרפת. אבל גם כך מדובר בסדרה קצרה ויפה ואני מציע שגם אתם תשבו לצפות בה בשבוע הבא. אני מקווה שהיא תפתח פתח רחב ליוצרי הטלוויזיה הישראלית שימשיכו לחפש סיפורים מעניינים ולצלם מהם סדרות איכותיות במקום הזבל הטלוויזיוני שאנחנו מקבלים היום. "מרחק נגיעה". ערוץ 2, ימי ג’ 21:50
