ביקורת ספרותית
רציתי לשתף אתכם בחוויה ספרותית שעברתי בעקבות ספר שקראתי לאחרונה. הספר עצמו מכיל עלילה מרתקת ודיאלוגים שנונים וסוף טוב. הדבר הראשון שרואים בספר זה את העטיפה שלו. בעטיפה של אותו ספר רואים בלונדינית עם שמלת מיני לבנה, כשהיא מרימה את שולי שמלתה כלפי מעלה, בתמימות המאפיינת ילדות קטנות. (אני כבר שומע את כל הקוראות זועקות: ``נו, כל הגברים אותו דבר``, נו, פ`סדר, אבל אל תסתכלו בקנקן אלא במה שיש בו). סיפורינו מתאר את קורותיה של עלמה צעירה וטובת לב שמקבלת מאימה מתנה - שמלה לבנה (מיני - אם להתייחס לתמונה בשער), היא יוצאת לטייל בשדה, פוגשת את חבריה הטובים, וכשהם רוצים ללקק לה, את השמלה, היא דוחה אותם ברוח טובה ומונעת זאת מהם. הכל כל כך פסטורלי, עד שהיא פוגשת באיש זקן, שנושא משא כבד על שכמו, היא מציעה לו את עזרתה, והוא מנצל את טוב ליבה ותמימותה, ונענה לעזרתה, למרות שהוא יודע שהיא לא כ``כ יכולה לעזור לו. (אבל אפשר להבין אותו, הוא לא הכיר את אותה עלמה טובת לב, והוא כנראה פחד מההתקפות הפימיניסטיות בסגנון: ``מה שאתה יכול לעשות, אני יכולה לעשות יותר טוב``, ובגילו המתקדם לא היה לא כח לויכוחים). לאחר שהם נפרדו כידידים, היא גילתה ששוד ושבר, השמלה החדשה שלה מלאה כתמים שחורים, והלב נשבר באותם רגעים: מה היא תעשה? האם אמא תכעס עליה? האם אבא יעניש אותה? האם אחיה יצחק עליה ויקניט אותה? מי היה אותו זקן? האם הוא באמת ניצל אותה? האם היא מתחרטת על זה שהיא עזרה לאותו זקן? האם לאחר אותו מעשה, היא תאבד את אמונה בבני אדם? או אולי רק בזקנים? מה היא למדה מאותו מקרה? אולי לא לכל השאלות יש תשובות, אבל תוכל/י לדמיין איך את/ה היית נוהג/ת במצב כזה. אני לא אגלה לכם את הסוף, אבל אני אתן לכם רמז: הסוף טוב. ומי שעדיין לא מכיר את יצירת המופת הזאת, אז זוהי: ``שמלת השבת של חנה`לה``. סיכום: עלילה מרתקת, דיאלוגים שנונים והרבה מוסר השכל. ציון: 10 בסולם התמ-ים.
רציתי לשתף אתכם בחוויה ספרותית שעברתי בעקבות ספר שקראתי לאחרונה. הספר עצמו מכיל עלילה מרתקת ודיאלוגים שנונים וסוף טוב. הדבר הראשון שרואים בספר זה את העטיפה שלו. בעטיפה של אותו ספר רואים בלונדינית עם שמלת מיני לבנה, כשהיא מרימה את שולי שמלתה כלפי מעלה, בתמימות המאפיינת ילדות קטנות. (אני כבר שומע את כל הקוראות זועקות: ``נו, כל הגברים אותו דבר``, נו, פ`סדר, אבל אל תסתכלו בקנקן אלא במה שיש בו). סיפורינו מתאר את קורותיה של עלמה צעירה וטובת לב שמקבלת מאימה מתנה - שמלה לבנה (מיני - אם להתייחס לתמונה בשער), היא יוצאת לטייל בשדה, פוגשת את חבריה הטובים, וכשהם רוצים ללקק לה, את השמלה, היא דוחה אותם ברוח טובה ומונעת זאת מהם. הכל כל כך פסטורלי, עד שהיא פוגשת באיש זקן, שנושא משא כבד על שכמו, היא מציעה לו את עזרתה, והוא מנצל את טוב ליבה ותמימותה, ונענה לעזרתה, למרות שהוא יודע שהיא לא כ``כ יכולה לעזור לו. (אבל אפשר להבין אותו, הוא לא הכיר את אותה עלמה טובת לב, והוא כנראה פחד מההתקפות הפימיניסטיות בסגנון: ``מה שאתה יכול לעשות, אני יכולה לעשות יותר טוב``, ובגילו המתקדם לא היה לא כח לויכוחים). לאחר שהם נפרדו כידידים, היא גילתה ששוד ושבר, השמלה החדשה שלה מלאה כתמים שחורים, והלב נשבר באותם רגעים: מה היא תעשה? האם אמא תכעס עליה? האם אבא יעניש אותה? האם אחיה יצחק עליה ויקניט אותה? מי היה אותו זקן? האם הוא באמת ניצל אותה? האם היא מתחרטת על זה שהיא עזרה לאותו זקן? האם לאחר אותו מעשה, היא תאבד את אמונה בבני אדם? או אולי רק בזקנים? מה היא למדה מאותו מקרה? אולי לא לכל השאלות יש תשובות, אבל תוכל/י לדמיין איך את/ה היית נוהג/ת במצב כזה. אני לא אגלה לכם את הסוף, אבל אני אתן לכם רמז: הסוף טוב. ומי שעדיין לא מכיר את יצירת המופת הזאת, אז זוהי: ``שמלת השבת של חנה`לה``. סיכום: עלילה מרתקת, דיאלוגים שנונים והרבה מוסר השכל. ציון: 10 בסולם התמ-ים.
