ביקורת "מרי לו"
מרי לו, התיאטרון הלאומי הבימה עוד לפני שעלה המחזמר "מרי לו" בתיאטרון הלאומי הבימה הוא ספג ביקורות שליליות מצד מבקרים ואנשי תרבות. בטקס פרס התיאטרון לפני שנה, שהתקיים כחודש לפני עליית המחזמר לבמה, צחקו על כך שבתיאטרון הלאומי הולכים לשיר בקרוב את "אני פרחה". אבל מאז הביקורות האלו ועד היום המחזמר מציג כבר למעלה משנה, 250 הופעות בכל רחבי הארץ כבר מאחוריו וכרטיסים להופעות אוזלים חודשיים קודם – כך שההצלחה מוכחת והשמצת ההצגה עוד לפני שעלתה הייתה מיותרת לגמרי. במחזמר משולבים 25 משיריו המוכרים של צביקה פיק, ביניהם: "מרי לו", "אהבה בסוף הקיץ", "מעלה מעלה", "דם חם", "מת אב ומת אלול", "לגור איתו", "דיווה", "אלף נשיקות", "אלה סינדרלה" ועוד רבים וטובים. העלילה נתפרה, והדמויות עוצבו, על פי השירים: עלילת המחזה מתרחשת בעיר-חוף ישראלית בשנות השבעים ובתחילת שנות השמונים, ובמרכזה סיפור אהבה והתבגרות של נער- גבריאל, ושל שתי נערות שאוהבות אותו – אלה (חברת הילדות הנאמנה של גבריאל) ומירי, היא מרי-לו, החולמת להיות כוכבת בחו"ל, ונוטשת את גבריאל כדי להגשים חלומה זה במרחקים. גיבור נוסף בעלילה הוא בית-קולנוע ישן, שאותו בנה אביו של גבריאל. עם מות האב מחליטה קלרה, אימו החורגת של גבריאל, להפוך את הקולנוע למועדון דיסקו, בו יופיעו שני בניה, פרדי וסמי. דמויות בולטות אחרות במחזה הן סיגי, בת דודתה התוססת של מרי-לו, וריקרדו, האמרגן חלקלק-הלשון, המשכנע את קלרה ובניה להפוך את אולם הקולנוע למועדון 'גו-גו' ואת מרי-לו – לצאת איתו לארה"ב. מרי לו הוא מחזמר המנסה, וגם מצליח, לספק ערב מושקע של שואו ישראלי משלנו, שאולי, כמו שנכתב בביקורות, מתאים יותר לתיאטרון המסחרי אבל במצב של התיאטראות כיום לא פלא שהמחזמר עלה דווקא בתיאטרון הלאומי הבימה (בעקבות ההצלחה מעלים כעת בהבימה מחזמר חדש – "ללכת עד הסוף") וכשנהנים- זה לא חשוב אם זה רפרטוארי או מסחרי, העיקר להנות... בהצגה שהייתי ביום ראשון האחרון בתיאטרון הצפון בקרית-חיים, ההצגה חגגה 250 הופעות, וכנהוג בהופעות החגיגיות בסוף ההצגה הוזמן לבמה להשתחוויה צביקה פיק והקהל עמד על רגליו ומחה כפיים שניות ארוכות לשחקנים ולצביקה פיק , ואמיר פיי גוטמן, תושב הקריות שמשחק את גבריאל, לא שכח להוסיף שהקהל בקריות הוא הכי טוב (אחרי הקהל בת"א). מחיאות הכפיים הארוכות האלה לא היו סתם, זו הצגה שהשקיעו בה עד הסוף: הכל חי, אין פלייבק, השחקנים שרים חי והתזמורת שנמצאת מאחורי הבמה מנגנת חי - ועל כך מגיעות להם הרבה נקודות זכות, שכן אפילו המחזמר "ברודווי טונייט" שהגיע החודש מחו"ל לסיבוב הופעות בישראל השתמש בפלייבק, לא שראיתי אבל הבנתי שזאת פשוט הייתה בושה. המחזמר כולו חי ונושם צביקה פיק, 25 שירים משיריו המוכרים שלו מבוצעים על הבמה ע"י השחקנים, כל העניין של הדיבורים לא עובר את ה-20 דקות וכל השאר – שירים. כל התפתחות בעלילה וכל דבר שקורה מוביל לשיר. לדוגמא: כאשר גבריאל ומירי (מרי-לו) נפגשים שרים את 'אהבה בסוף הקיץ', כאשר אבא של גבריאל נפטר שרים את 'מת אב ומת אלול', כאשר מרי לו נוטשת את גבריאל לטובת קריירה בחו"ל הוא שר 'אני לא יכול בלעדייך' וכו' וכו'. את מרי לו משחקת יעל בר-זוהר שאפשר להגיד שהיא בסדר, טובה, אבל לא יותר מזה. הקול של בר-זוהר מתגמד לעומת הקולות של עמיתיה אילנה אביטל (קלרה-האם החורגת) ואמיר פיי-גוטמן (גבריאל) – שניהם שחקנים טובים מאוד, אך מעל לכל הם זמרים מעולים. לשניהם יש קול אדיר ורגע השיא בהצגה הוא (לדעתי) בביצוע של שניהם ביחד לשיר "אני לא יכול בלעדייך". עוד טובים בתפקידי משנה הם יגאל שדה (ריקרדו האמרגן) – שחקן תיאטרון מצויין וזאת הזדמנות ראשונה לראות אותו שר ומסתבר שגם בזה הוא טוב לא פחות, כאשר בסוף המערכה הראשונה הוא מבצע את השיר 'דיווה' ואח"כ עוד 2 שירים. טובה גם אביטל לבני (אלה-חברת הילדות של גבריאל) שמבצעת שני שירי סולו מרגשים: 'יד ביד' ו'גבריאל'. עוד שירים שאהבתי: "מעלה מעלה" בביצועם של יגאל שדה, אילנה אביטל, גומא שריג ויונתן רוזן (השניים האחרונים משחקים את האחים החורגים של גבריאל), "בין האצבעות" בביצועה של אילנה אביטל, ו"מרי לו" בביצועו של אמיר פיי גוטמן. בעיצוב של ההצגה ניתן לציין את התלבושות שעוצבו על-ידי יובל כספין (מדובר בכ-50 תלבושות) ואת התאורה המצויינת שעוצבה על-ידי מאיר אלון. המחזמר 'מרי לו' הוא ערב קליל ומהנה, לעיתים דרמטי, לעיתים סוחף או מבדר. זה שואו מרהיב (מכל הבחינות) בביצוע מצויין שמשאיר טעם של עוד. ציון: 90 .
מרי לו, התיאטרון הלאומי הבימה עוד לפני שעלה המחזמר "מרי לו" בתיאטרון הלאומי הבימה הוא ספג ביקורות שליליות מצד מבקרים ואנשי תרבות. בטקס פרס התיאטרון לפני שנה, שהתקיים כחודש לפני עליית המחזמר לבמה, צחקו על כך שבתיאטרון הלאומי הולכים לשיר בקרוב את "אני פרחה". אבל מאז הביקורות האלו ועד היום המחזמר מציג כבר למעלה משנה, 250 הופעות בכל רחבי הארץ כבר מאחוריו וכרטיסים להופעות אוזלים חודשיים קודם – כך שההצלחה מוכחת והשמצת ההצגה עוד לפני שעלתה הייתה מיותרת לגמרי. במחזמר משולבים 25 משיריו המוכרים של צביקה פיק, ביניהם: "מרי לו", "אהבה בסוף הקיץ", "מעלה מעלה", "דם חם", "מת אב ומת אלול", "לגור איתו", "דיווה", "אלף נשיקות", "אלה סינדרלה" ועוד רבים וטובים. העלילה נתפרה, והדמויות עוצבו, על פי השירים: עלילת המחזה מתרחשת בעיר-חוף ישראלית בשנות השבעים ובתחילת שנות השמונים, ובמרכזה סיפור אהבה והתבגרות של נער- גבריאל, ושל שתי נערות שאוהבות אותו – אלה (חברת הילדות הנאמנה של גבריאל) ומירי, היא מרי-לו, החולמת להיות כוכבת בחו"ל, ונוטשת את גבריאל כדי להגשים חלומה זה במרחקים. גיבור נוסף בעלילה הוא בית-קולנוע ישן, שאותו בנה אביו של גבריאל. עם מות האב מחליטה קלרה, אימו החורגת של גבריאל, להפוך את הקולנוע למועדון דיסקו, בו יופיעו שני בניה, פרדי וסמי. דמויות בולטות אחרות במחזה הן סיגי, בת דודתה התוססת של מרי-לו, וריקרדו, האמרגן חלקלק-הלשון, המשכנע את קלרה ובניה להפוך את אולם הקולנוע למועדון 'גו-גו' ואת מרי-לו – לצאת איתו לארה"ב. מרי לו הוא מחזמר המנסה, וגם מצליח, לספק ערב מושקע של שואו ישראלי משלנו, שאולי, כמו שנכתב בביקורות, מתאים יותר לתיאטרון המסחרי אבל במצב של התיאטראות כיום לא פלא שהמחזמר עלה דווקא בתיאטרון הלאומי הבימה (בעקבות ההצלחה מעלים כעת בהבימה מחזמר חדש – "ללכת עד הסוף") וכשנהנים- זה לא חשוב אם זה רפרטוארי או מסחרי, העיקר להנות... בהצגה שהייתי ביום ראשון האחרון בתיאטרון הצפון בקרית-חיים, ההצגה חגגה 250 הופעות, וכנהוג בהופעות החגיגיות בסוף ההצגה הוזמן לבמה להשתחוויה צביקה פיק והקהל עמד על רגליו ומחה כפיים שניות ארוכות לשחקנים ולצביקה פיק , ואמיר פיי גוטמן, תושב הקריות שמשחק את גבריאל, לא שכח להוסיף שהקהל בקריות הוא הכי טוב (אחרי הקהל בת"א). מחיאות הכפיים הארוכות האלה לא היו סתם, זו הצגה שהשקיעו בה עד הסוף: הכל חי, אין פלייבק, השחקנים שרים חי והתזמורת שנמצאת מאחורי הבמה מנגנת חי - ועל כך מגיעות להם הרבה נקודות זכות, שכן אפילו המחזמר "ברודווי טונייט" שהגיע החודש מחו"ל לסיבוב הופעות בישראל השתמש בפלייבק, לא שראיתי אבל הבנתי שזאת פשוט הייתה בושה. המחזמר כולו חי ונושם צביקה פיק, 25 שירים משיריו המוכרים שלו מבוצעים על הבמה ע"י השחקנים, כל העניין של הדיבורים לא עובר את ה-20 דקות וכל השאר – שירים. כל התפתחות בעלילה וכל דבר שקורה מוביל לשיר. לדוגמא: כאשר גבריאל ומירי (מרי-לו) נפגשים שרים את 'אהבה בסוף הקיץ', כאשר אבא של גבריאל נפטר שרים את 'מת אב ומת אלול', כאשר מרי לו נוטשת את גבריאל לטובת קריירה בחו"ל הוא שר 'אני לא יכול בלעדייך' וכו' וכו'. את מרי לו משחקת יעל בר-זוהר שאפשר להגיד שהיא בסדר, טובה, אבל לא יותר מזה. הקול של בר-זוהר מתגמד לעומת הקולות של עמיתיה אילנה אביטל (קלרה-האם החורגת) ואמיר פיי-גוטמן (גבריאל) – שניהם שחקנים טובים מאוד, אך מעל לכל הם זמרים מעולים. לשניהם יש קול אדיר ורגע השיא בהצגה הוא (לדעתי) בביצוע של שניהם ביחד לשיר "אני לא יכול בלעדייך". עוד טובים בתפקידי משנה הם יגאל שדה (ריקרדו האמרגן) – שחקן תיאטרון מצויין וזאת הזדמנות ראשונה לראות אותו שר ומסתבר שגם בזה הוא טוב לא פחות, כאשר בסוף המערכה הראשונה הוא מבצע את השיר 'דיווה' ואח"כ עוד 2 שירים. טובה גם אביטל לבני (אלה-חברת הילדות של גבריאל) שמבצעת שני שירי סולו מרגשים: 'יד ביד' ו'גבריאל'. עוד שירים שאהבתי: "מעלה מעלה" בביצועם של יגאל שדה, אילנה אביטל, גומא שריג ויונתן רוזן (השניים האחרונים משחקים את האחים החורגים של גבריאל), "בין האצבעות" בביצועה של אילנה אביטל, ו"מרי לו" בביצועו של אמיר פיי גוטמן. בעיצוב של ההצגה ניתן לציין את התלבושות שעוצבו על-ידי יובל כספין (מדובר בכ-50 תלבושות) ואת התאורה המצויינת שעוצבה על-ידי מאיר אלון. המחזמר 'מרי לו' הוא ערב קליל ומהנה, לעיתים דרמטי, לעיתים סוחף או מבדר. זה שואו מרהיב (מכל הבחינות) בביצוע מצויין שמשאיר טעם של עוד. ציון: 90 .