ביקורת חדשה
Blind Guardian - Somewhere Far Beyhond(1992(. קשה לי להתחיל ולכתוב על הדיסק הזה, כי הוא מכיל בתוכו כל כך הרבה דברים בשבילי, הוא הדיסק האהוב עלי. ויש בו כמה וכמה שירים כל כך מרגשים שאף הזלתי דמעות לא מספר כשמעתי אותם במצבים כאלו ואחרים. הדיסק עצמו הוא סוחף, יש בו מין הרגשת המשכיות שמובעת בצורה כל כך מוצלחת שאי אפשר להתעלם ממנה. אין בו שירים שמדברים על אותו נושא כמו ראפסודי שעושים דיסק אחד על נושא אחד, אלא יש פה איזה מין מרקם דומה בכל השירים, אני לא בטוח שמה זה בגלל הריפים הת'ראשריים שיש בו או שמה זה מעין תחושה כללית שלי, אבל אני בהחלט מרגיש שיש קשר בין שיר לשיר. השיר פותח בשיר Time What is Time, שהוא אחד השירים הראשונים ששמעתי שלהם, שזה היה לפני שלוש, ארבע שנים ואולי אפילו לפני. השיר עצמו הוא שיר די רגיל, אין בו משהו מיוחד, אבל לא הייתי קורא לו סתמי. אבל הוא שונה מהפוואר מטאל הרגיל למרות השירה המלודית יחסית הגיטרות והתופים נותנים לי תחושה של משהו שעבר את הפאוור מטאל, משהו שלא נשאר במקום וחוזר על ריפים ועל קטעי נגיני אלא מוזיקה שמשתנה וממשיכה לעניין אותי במשך הרבה זמן. הדיסק ממשיך בJourney through the dark, שהוא אחד השירים הטובים ביותר ששמעתי בחיי. הוא מעניין, הוא מרגש והוא איכותי. אין הרבה מה להגיד עליו, פשוט איכות לשמה. והנה הגענו לBlack chamber, זה שיר כל כך מרגש, שכל כך כיף לשיר איתו. ובכל ה57 שניות שלו יש לי כל כך הרבה זיכרונות רצופים בו. קצר, מרגש וטוב, עוד שיר שעושה את הדיסק למה שהוא. ממשיכים לTheatre Of Pain שלמען האמת, חולף על פני די מהר. הוא לא מיוחד והוא די דומה במידה מסויימת לTime What is Time, לפחות בהרגשה שלי אליו. זה שיר שהוא טוב, אבל בדרך כלל הוא לא עושה לי את זה. עכשיו הנה הגענו לעוד שיר מעולה! The quest for tanelorn. זה בהחלט שיר מעולה. השירה, הנגינה, אין הרבה מה להגיד בצורה כלשהיא, השיר הזה תמיד יזכיר לי את אמבר(ולמי שלא הבין, לכו לספריה ותתחילו לקרוא). בהחלט שווה כל שניה של האזנה. Ashes To Ashes שיר טוב, אבל הוא בהחלט לא אחד האהובים עלי. אני מחבב אותו, אני לא העביר אותו אם הוא יגיע אלי(רוב הזמן) אבל אני בדרך כלל לא העביר אליו. The bard´s song-In the forest, עכשיו זה שיר טוב מאוד, הגיטרה בהתחלה, השירה, הפריטה. בהחלט שיר מעולה. שווה לשמוע ולהנות ממנו. The Bard s Song - The Hobbit, כמעין שיר המשך לשיר הקודם, רק על נושא אחר(נו תנחשו), שיר יפה, שיר טוב מאוד, אבל לא אחד האהובים עלי באמת. הזכרתי שאני בחור ביקורתי למדי? The piper´s calling, מאיפה קטע חמת החלילים הזאת הגיע, אבל הוא בהחלט טוב. שווה לשמוע! Somewhere far beyond בהחלט אחד השירים האהובים עלי! שיר טוב, מורכב, מיוצג היטב ומייצג נהדר את הדיסק. הוא בהחלט מעולה. Spread Your Wings, קאבר לקווינס, ושווה אתזה
לא הבנתי בהתחלה מה השיר הזה עושה פה כל כך, אבל למדתי לחבב אותו בסופו של דבר. Trial by fire ההתחלה נחמדה, תמיד אהבתי תופים. אבל השיר עצמו יחסית ממוצע, אני לא מת עליו כל כך. אבל הוא טוב מינוס. יחסית נפילה לדיסק. Theatre of pain (inst.), הגירסה האקוסטית. יותר טובה בהרבה מהגרסה הרגילה. אני אוהב אותה. היא נחמדה למדי. ולסיכום, הדיסק הזה כפי שאמרתי בהתחלה(וזה היה לפני הרבה זמן הוא אחד האהובים עלי, איכות לשמה! אפילו יש לי 2 העתקים, כי אחד נשרט מזה ששמעתי אותו כל כך הרבה. וקניתי לחברה שלי אחד. שווה להאזין לשירים ספציפים ממנו, אבל הרבה יותר כדאי להאזין לדיסק כולו, למרות שהוא נורא מורכב, קשה ולא פשוט להאזנה(במיוחד לחובב הפאוור הרגיל) הוא שווה את זה, השילוב של הריפים הכבדים יותר נותן נופח נהדר למוזיקה. מאה ועשר מתוך מאה, שווה את זה. שלכם, אורי.
Blind Guardian - Somewhere Far Beyhond(1992(. קשה לי להתחיל ולכתוב על הדיסק הזה, כי הוא מכיל בתוכו כל כך הרבה דברים בשבילי, הוא הדיסק האהוב עלי. ויש בו כמה וכמה שירים כל כך מרגשים שאף הזלתי דמעות לא מספר כשמעתי אותם במצבים כאלו ואחרים. הדיסק עצמו הוא סוחף, יש בו מין הרגשת המשכיות שמובעת בצורה כל כך מוצלחת שאי אפשר להתעלם ממנה. אין בו שירים שמדברים על אותו נושא כמו ראפסודי שעושים דיסק אחד על נושא אחד, אלא יש פה איזה מין מרקם דומה בכל השירים, אני לא בטוח שמה זה בגלל הריפים הת'ראשריים שיש בו או שמה זה מעין תחושה כללית שלי, אבל אני בהחלט מרגיש שיש קשר בין שיר לשיר. השיר פותח בשיר Time What is Time, שהוא אחד השירים הראשונים ששמעתי שלהם, שזה היה לפני שלוש, ארבע שנים ואולי אפילו לפני. השיר עצמו הוא שיר די רגיל, אין בו משהו מיוחד, אבל לא הייתי קורא לו סתמי. אבל הוא שונה מהפוואר מטאל הרגיל למרות השירה המלודית יחסית הגיטרות והתופים נותנים לי תחושה של משהו שעבר את הפאוור מטאל, משהו שלא נשאר במקום וחוזר על ריפים ועל קטעי נגיני אלא מוזיקה שמשתנה וממשיכה לעניין אותי במשך הרבה זמן. הדיסק ממשיך בJourney through the dark, שהוא אחד השירים הטובים ביותר ששמעתי בחיי. הוא מעניין, הוא מרגש והוא איכותי. אין הרבה מה להגיד עליו, פשוט איכות לשמה. והנה הגענו לBlack chamber, זה שיר כל כך מרגש, שכל כך כיף לשיר איתו. ובכל ה57 שניות שלו יש לי כל כך הרבה זיכרונות רצופים בו. קצר, מרגש וטוב, עוד שיר שעושה את הדיסק למה שהוא. ממשיכים לTheatre Of Pain שלמען האמת, חולף על פני די מהר. הוא לא מיוחד והוא די דומה במידה מסויימת לTime What is Time, לפחות בהרגשה שלי אליו. זה שיר שהוא טוב, אבל בדרך כלל הוא לא עושה לי את זה. עכשיו הנה הגענו לעוד שיר מעולה! The quest for tanelorn. זה בהחלט שיר מעולה. השירה, הנגינה, אין הרבה מה להגיד בצורה כלשהיא, השיר הזה תמיד יזכיר לי את אמבר(ולמי שלא הבין, לכו לספריה ותתחילו לקרוא). בהחלט שווה כל שניה של האזנה. Ashes To Ashes שיר טוב, אבל הוא בהחלט לא אחד האהובים עלי. אני מחבב אותו, אני לא העביר אותו אם הוא יגיע אלי(רוב הזמן) אבל אני בדרך כלל לא העביר אליו. The bard´s song-In the forest, עכשיו זה שיר טוב מאוד, הגיטרה בהתחלה, השירה, הפריטה. בהחלט שיר מעולה. שווה לשמוע ולהנות ממנו. The Bard s Song - The Hobbit, כמעין שיר המשך לשיר הקודם, רק על נושא אחר(נו תנחשו), שיר יפה, שיר טוב מאוד, אבל לא אחד האהובים עלי באמת. הזכרתי שאני בחור ביקורתי למדי? The piper´s calling, מאיפה קטע חמת החלילים הזאת הגיע, אבל הוא בהחלט טוב. שווה לשמוע! Somewhere far beyond בהחלט אחד השירים האהובים עלי! שיר טוב, מורכב, מיוצג היטב ומייצג נהדר את הדיסק. הוא בהחלט מעולה. Spread Your Wings, קאבר לקווינס, ושווה אתזה
לא הבנתי בהתחלה מה השיר הזה עושה פה כל כך, אבל למדתי לחבב אותו בסופו של דבר. Trial by fire ההתחלה נחמדה, תמיד אהבתי תופים. אבל השיר עצמו יחסית ממוצע, אני לא מת עליו כל כך. אבל הוא טוב מינוס. יחסית נפילה לדיסק. Theatre of pain (inst.), הגירסה האקוסטית. יותר טובה בהרבה מהגרסה הרגילה. אני אוהב אותה. היא נחמדה למדי. ולסיכום, הדיסק הזה כפי שאמרתי בהתחלה(וזה היה לפני הרבה זמן הוא אחד האהובים עלי, איכות לשמה! אפילו יש לי 2 העתקים, כי אחד נשרט מזה ששמעתי אותו כל כך הרבה. וקניתי לחברה שלי אחד. שווה להאזין לשירים ספציפים ממנו, אבל הרבה יותר כדאי להאזין לדיסק כולו, למרות שהוא נורא מורכב, קשה ולא פשוט להאזנה(במיוחד לחובב הפאוור הרגיל) הוא שווה את זה, השילוב של הריפים הכבדים יותר נותן נופח נהדר למוזיקה. מאה ועשר מתוך מאה, שווה את זה. שלכם, אורי.
