ביקורת הרסנית
יש לי מנהג לבקר אנשים, אני לעיתים חש בוז גדול כלפיהם, אני מרגיש שאני יותר טוב מהם יותר חכם, יותר עמוק, אני מסתכל על האנשים שמסביבי ולא יכול שלא להתרגז מהעובדה שבעיניי הם מאוד רדודים, בורים, מסתכלים על המציאות ברמה הכי שטחית שיש, לא מעמיקים ולא מנסים למצוא משמעות לחייהם, שבויים באמונות אותם ירשו מההורים והחברה מבלי לרגע להרהר בהם ולנסות להטיל בהם ספק. אני לא אומר שכל האנשים כאלה, אבל אני בהחלט מרגיש כך לגבי רוב האנשים שאני פוגש, והביקורת הזו, בתוספת הכעס והצער המלווים אותה, לא מקדמים אותי לשום מקום. הנקודה כאן היא לא אם אני צודק או טועה בביקורת שאני נותן, הנקודה היא הכעס שמלווה לביקורת, הבוז, הרגשת העליונות. הרי כל אדם מבקר בצורה אוטומתית את העומד מולו, לא? השאלה היא מה אותו אדם מרגיש בעקבות הביקורת, וכיצד הוא פועל.. אז כרגע הפעולה שלי היא אי מתן ביקורת מילולית לאותו אדם, ונסיון להסתיר את הרגשות האמיתיים שלי כלפי התנהגותו, אך מאוד קשה לי לזייף את עצמי וכך יוצא שלא רק שאני מתרגז אלה גם מראה את זה בסופו של דבר, מה שמוביל לשליליות כפולה, גם כלפיי עצמי וגם כלפיי הסובב אותי. האם ניתן למנוע את הרגשות הללו לאחר מתן ביקורת? האם יש דרך להימנע ממתן ביקורת מלכתחילה?
יש לי מנהג לבקר אנשים, אני לעיתים חש בוז גדול כלפיהם, אני מרגיש שאני יותר טוב מהם יותר חכם, יותר עמוק, אני מסתכל על האנשים שמסביבי ולא יכול שלא להתרגז מהעובדה שבעיניי הם מאוד רדודים, בורים, מסתכלים על המציאות ברמה הכי שטחית שיש, לא מעמיקים ולא מנסים למצוא משמעות לחייהם, שבויים באמונות אותם ירשו מההורים והחברה מבלי לרגע להרהר בהם ולנסות להטיל בהם ספק. אני לא אומר שכל האנשים כאלה, אבל אני בהחלט מרגיש כך לגבי רוב האנשים שאני פוגש, והביקורת הזו, בתוספת הכעס והצער המלווים אותה, לא מקדמים אותי לשום מקום. הנקודה כאן היא לא אם אני צודק או טועה בביקורת שאני נותן, הנקודה היא הכעס שמלווה לביקורת, הבוז, הרגשת העליונות. הרי כל אדם מבקר בצורה אוטומתית את העומד מולו, לא? השאלה היא מה אותו אדם מרגיש בעקבות הביקורת, וכיצד הוא פועל.. אז כרגע הפעולה שלי היא אי מתן ביקורת מילולית לאותו אדם, ונסיון להסתיר את הרגשות האמיתיים שלי כלפי התנהגותו, אך מאוד קשה לי לזייף את עצמי וכך יוצא שלא רק שאני מתרגז אלה גם מראה את זה בסופו של דבר, מה שמוביל לשליליות כפולה, גם כלפיי עצמי וגם כלפיי הסובב אותי. האם ניתן למנוע את הרגשות הללו לאחר מתן ביקורת? האם יש דרך להימנע ממתן ביקורת מלכתחילה?
(כמובן שלא כולם יקשיבו לך, אבל אנשים שקרובים אליך, משפחה, חברים אולי יראו משהו בדברים שלך ויקשיבו). בכל מקרה כמו שאמרו תחליף כעס וצער בחמלה (צער וכעס הורגים אותך). בקשר לזה שאתה יותר עמוק, יותר מבין וכ"ו - אל תבוז לאנשים שהם "נחותים" ממך, במקום תודה לאלוהים/הטבע/מה שאתה מאמין שיש לך את הכלים לראות ולפעול בצורה יותר טובה מהאחרים. תשמח שיש לך הזדמנות ותנצל אותה להתפתח. אתה גם יכול להתנחם בעובדה שיש הרבה אנשים שהיו מסתכלים עליך ואומרים/חושבים בדיוק את הדברים שאתה מייחס לאנשים בסביבתך, יש הרבה מאוד רמות. הכל יחסי 