MASADA: LIVE AT TONIC
כפי שהובטח, ביקורת אלבום LIVE AT TONIC של ההרכב MASADA . האלבום בהוצאת הלייבל TZADIK שייך לסדרת ה- RADICAL JEWISH CULTURE של הלייבל, המתאפיינת בסגנון ג'אז אוונגארדי במיוחד בעל מוטיבים יהודיים (שאינם בהכרח קלייזמריים). האלבום הוא אלבום כפול שהוקלט בשני סאשנים של הופעות במועדון הניו יורקי TONIC המשמש בית להרכב MASADA ולאמנים המוחתמים בלייבל. ההרכב כולל סקסופון (ג'ון זורן) חצוצרה, בס ותופים. מתוך היכרותי עם דניאל זמיר שפעל בעבר תחת הלייבל, החלטתי שאני רוצה להיחשף לאותה תרבות יהודית ורדיקאלית במובן אליו התכוון ג'ון זורן שהוא הבעלים של הלייבל, ולשם כך מצאתי אלבום שאמור לייצג היטב את הסגנון. כל אחד משני חצאי האלבום כולל בין 8 ל-9 קטעים הנושאים שמות עבריים כגון "קראים", "נשים", "אחרי מות" וכדומה. ובאמת, לא רק השמות הם עבריים. המוזיקה של MASADA היא יהודית ביותר, נשמעת כמו משהו מאוד מזרח אירופאי אבל עם קצב של ג'אז שלעתים נשמע סווינג קלאסי יותר ולעתים נשמע אפרו-קובני טיפה. בניגוד לאלבומו האחרון של דניאל זמיר למשל, שהיה זה שעורר את ענייני בסגנון, באלבום של MASADA אין שום דבר מעודן. הוא מחוספס וגס, בהרבה מקרים צורם. שלא כמו אצל זמיר בו הסקסופון עדין ונשמע כמו קלרינט, כאן הסקסופון צורח, נחנק בצווחה איומה מדי פעם. יש גם קטעים שקטים, אבל השקט לא נשמע רגוע וזורם, אלא אפל ומיסתורי. את מרבית הקטעים , גם השקטים והאיטיים , אבל בעיקר את הקצביים, אהבתי מאוד. הרגשתי מאוד נוח עם הגוון היהודי שלפעמים נשמע טיפה קלייזמרי. אהבתי במיוחד את הקטעים LILIN, KEHBAR, GALSHAN, ו- NASHIM שהיו מאוד מעניינים הרמונית וקצבית. הקטע האחרון באלבום הוא נפלא על אף שהוא פחות יהודי באופן מובהק בהשוואה לשאר הדיסק. כמו כן , יש קטע ( MALKHUT) שחוזר בשני חצאי האלבום שהוא ברובו אילתור צורם במיוחד חסר כל תבנית או סדר ונאלצתי לדלג עליו אחרי שצרם לי עד כדי כאב. מטרת הרכישה היתה להכיר יותר לעומק את המושג RADICAL JEWISH CULTURE, עם דגש על המונח RADICAL מאחר ואת התרבות היהודית דומני שאני קצת מכיר כבר. בהחלט ניתן לומר על האלבום שהוא רדיקאלי יותר מכל אלבום אחר על המדף שלי. ההאזנה לאלבום היא מעייפת וסוחטת , וגם מאוד מספקת. אני יכל להעריך שיותר אנשים לא יהנו ממנו מאשר להיפך ומשום מה יש לי גם תחושה שלכך כיוון זורן. אין באלבום שום כוונה לשאת חן בעיני אף אחד אלא לתת דרור למחשבה ולמושג הפרוע שיש להרכב הזה לגבי מוזיקה ויהדות. אני לא משוכנע שההיחשפות הזו תוביל אותי להמשיך ולהתעניין בהרכב או בסגנון אבל אני משוכנע שאהנה לשמוע את האלבום עוד.
