בין תינוק לפעוט

בין תינוק לפעוט

שלום רב


בנינו בן שנה ו-3 חודשים, לתקופות שמח בחלקו ונוח למשתמש, לתקופות לא. לפני קצת פחות מחודש למד (כנראה בגן) את הצירוף האלמותי "את-זה" יחד עם תנועת ההצבעה, ובימים האחרונים חוזר על כך באופן כמעט בלתי פוסק, בעיקר בשעות אחה"צ-ערב, הזמן שלנו איתו. לעתים קרובות מדובר בדברים שאנחנו לא מעוניינים לתת/לאפשר לו לעשות, או שאנחנו לא מבינים מה הוא רוצה, ואז תוך פרק זמן קצר הוא מתחיל לצעוק ולבכות. מיותר לציין שגם אם רצונו נענה, לרוב הסיפוק ממה שהשיג קצר מאוד עד שעובר למושא ההצבעה הבא. בגן השעשועים הדבר חוזר על עצמו כשהוא מעוניין בצעצועים של ילדים אחרים, מאוד מבאס כי הגינה היתה תמיד המפלט כשרוצים להתאוורר קצת מהשגרה בבית (עד עכשיו מבקרים שם מידי יום). נראה שגם בגן מתנהג באופן דומה, יש לו ימים טובים יותר ופחות.
איך מתמודדים? אם רלוונטי מבחינת התפתחות מוטורית נמצא כרגע על הסף של להתחיל ממש ללכת (מזה כשבוע הולך כמה צעדים אבל בעיקר זוחל).

תודה רבה
 

iameden

New member
זה נשמע לחלוטין תואם גיל...

בגיל הזה הייתי צריכה לעבור שעות של ניחושי "את זה" כי בכל רגע היה את זה אחר... לפעמים מה שעזר היה להוליך למקום (או להרים) כדי שתבחר לבד את מה שמצביעה עליו. לגבי הכעס והעצבים- זה נורא מתסכל כשלא מבינים אותך. זה בדר"כ משתפר מאוד כשהשפה משתפרת ואז יכולים להסביר את עצמם יותר טוב...
 

iameden

New member
נקטע לי הסוף...

כדאי מאוד בגיל הזה לנסות למצוא כמה שיותר דברים שהוא כן יכול לעשות כדי שלא תצטרכו להגביל אותו כל הזמן. למשל- מגירה במטבח שיכול לשחק בה. וכשכן רוצה משהו שאסור, נסו להפנות אותו למה שכן אפשר (על ידי הסחת דעת או הצעת אופציה אחרת לדוגמא). מצד שני, אם רוצה לעשות משהו שהוא מבחינתך גבול אדום, בהחלט הייתי מתעקשת ולא מוותרת על כך. אם מראש את יודעת שכנראה תוותרי אם יתחיל לצעוק ולבכות, אז חישבי מלכתחילה אם כדאי להגביל אותו בנושא (לדוגמא אם הוא רוצה לגעת באש , מן הסתם לא תתני לו, אבל אם רוצה לטפס על הספה, אולי כדאי שתמצאי דרך שזה יהיה בטיחותי עבורו. כל הורה והגבולות שלו בענייני הבית...). .
 
למעלה