בת שני עולמות
New member
בין שני עולמות
שלום לכולם, אני חדשה בפורום, נעים לי מאוד, ואני מחפשת עיצה. אולי זה קצת ארוך, אבל אני מבקשת ממי שיש לו כוח, לנסות לעזור לי. קצת רקע: גדלתי בבית דתי, התחלתי לחזור בתשובה, למדתי בתיכון לבעלות תשובה, בערך בכיתה י"א עלו לי ספקות על האמונה ועל העולם בכלל (למי שזה עקרוני ואני לא מעוניינת לדבר עליהם כרגע השאלות היו – מי אמר שזה באמת ה,' הרי הנוצרים המוסלמים וכול דעה שקיימת בעולם, גם הם בטוחים בעצמם בדיוק כמוכם. וגם הלכתי יותר רחוק מי אמר שהעולם הזה מציאותי אולי הכל חלום וכו') אז הלכתי לגדולי הרבנים והאישים החשובים וכולם אמרו לי פה אחד זה משהו שמצריך טיפול פסיכולוגי. אז מכאן התחלתי מסע בין פסיכולוגים שונים במשך 4 שנים עד שהפסיכולוגית האחרונה שלי (שד"א היתה הטובה ביותר שיש) אמרה לי שלפעמים בנ"א חוסם את עצמו כל כך שכבר אי אפשר לעזור לו. וכאן אני עומדת בצומת דרכים. מצד אחד אני אומרת לעצמי, נתתי לחרדים 4 שנים של חיפוש אמיתי מחיי, שהרי זו היתה דרך שבאמת האמנתי לה וננתי להם כ"כ הרבה זמן מהחיים שלי, ולכאורה אני אמורה להמשיך, אז אני עם החרדים גמרתי לעת עתה (אולי בעתיד אני אחזור אליהם אבל כמובן בבחירה של שיקול דעתי אמיתי). אבל, מצד שני, אני עומדת בפתחה של שנה אני אמורה להמשיך לעבוד שנה הבאה במקום חרדי, ומסביבי כל חברותי וכל האנשים שאני אוהבת גם בעבודה וגם בכלל ומסביבי גם כל הבגדים, כל הספרים, המנטליות שלי, וכל מה שהוא חרדי שברור שאני אוהבת ולא רוצה לעזוב, אבל אומרת לעצמי שאני צריכה רגע לצאת מהציבור הזה ולתת צ'אנס לדברים אחרים (שזה מה שחיפשתי מלכתחילה – אמת). ואני לא מסוגלת, כי: 'מה יגידו' החברות, המשפחות שאני בקשר איתם, כל האנשים מהעבודה, שזה המון, אפילו ההורים שלי שכל הזמן הייתי נגדם ועכשיו אני בעצמי התחרטתי על זה, הרי אני עמוק עמוק בתוך הציבור והוא באמת יקר לי, ואני באמת אוהבת אותו. ועוד נקודה. מצד השמירת מצוות, בתקופה האחרונה בגלל הדיכאון שהיה לי וכו' אז היה לי היתר מרב לא לעבור עבירות אבל גם לא לשמור מצוות (למי שלא מבין, לא משנה..) אבל עם הזמן כבר הפסקתי לשאול רבנים ואני עושה לפי מה שאני מרגישה. ולכן אני לא יכולה להפסיק לשמור שבת כי אני לא מסוגלת (בגלל הספק שאולי זה כן..) עם הלבוש, גם, כי 'מה יגידו' וגם בגלל הספק. ועוד המון דברים. ואני מרגישה תקועה באמצע. מצד אחד חושבת שאני צריכה להפסיק להתרועע ואולי להמשיך להתחבר ריגשית (בעבודה ובקשרים עם חרדים) ומצד שני – אני כבר כל כך קשורה ריגשית שאני לא מצליחה לצאת מזה, ומצד שלישי – אני לא חושבת שגם בדרך האמת שלי אני אוכל לצאת מזה כי את הלבוש ואת הלעבור על עבירות אני לא אשנה, בגלל הספק (אולי גם בגלל הרגש.. לא יודעת..) ומצד רביעי, האמת שאני לא חושבת שיש תשובה לשאלות שלי (זה אל אומר שבינתיים אפסיק לחפש) כי בעצמם בכל מקום שאני אהיה בו אני אגיד 'הם חושבים אחרת והם בטוחים בעצמם – ואיך אני אדע?!' בכל מקום יהיו לי ספקות (אבל זה הצד הפילוסופי ואני מעדיפה כרגע לא לגעת בו) אז מה אתם אומרים? להישאר בעבודה? להתנתק מהחרדים? פשוט להקדיש את השנה הבאה לחיפושים בלי להיות בקשר איתם? ואיך לעשות את זה?
שלום לכולם, אני חדשה בפורום, נעים לי מאוד, ואני מחפשת עיצה. אולי זה קצת ארוך, אבל אני מבקשת ממי שיש לו כוח, לנסות לעזור לי. קצת רקע: גדלתי בבית דתי, התחלתי לחזור בתשובה, למדתי בתיכון לבעלות תשובה, בערך בכיתה י"א עלו לי ספקות על האמונה ועל העולם בכלל (למי שזה עקרוני ואני לא מעוניינת לדבר עליהם כרגע השאלות היו – מי אמר שזה באמת ה,' הרי הנוצרים המוסלמים וכול דעה שקיימת בעולם, גם הם בטוחים בעצמם בדיוק כמוכם. וגם הלכתי יותר רחוק מי אמר שהעולם הזה מציאותי אולי הכל חלום וכו') אז הלכתי לגדולי הרבנים והאישים החשובים וכולם אמרו לי פה אחד זה משהו שמצריך טיפול פסיכולוגי. אז מכאן התחלתי מסע בין פסיכולוגים שונים במשך 4 שנים עד שהפסיכולוגית האחרונה שלי (שד"א היתה הטובה ביותר שיש) אמרה לי שלפעמים בנ"א חוסם את עצמו כל כך שכבר אי אפשר לעזור לו. וכאן אני עומדת בצומת דרכים. מצד אחד אני אומרת לעצמי, נתתי לחרדים 4 שנים של חיפוש אמיתי מחיי, שהרי זו היתה דרך שבאמת האמנתי לה וננתי להם כ"כ הרבה זמן מהחיים שלי, ולכאורה אני אמורה להמשיך, אז אני עם החרדים גמרתי לעת עתה (אולי בעתיד אני אחזור אליהם אבל כמובן בבחירה של שיקול דעתי אמיתי). אבל, מצד שני, אני עומדת בפתחה של שנה אני אמורה להמשיך לעבוד שנה הבאה במקום חרדי, ומסביבי כל חברותי וכל האנשים שאני אוהבת גם בעבודה וגם בכלל ומסביבי גם כל הבגדים, כל הספרים, המנטליות שלי, וכל מה שהוא חרדי שברור שאני אוהבת ולא רוצה לעזוב, אבל אומרת לעצמי שאני צריכה רגע לצאת מהציבור הזה ולתת צ'אנס לדברים אחרים (שזה מה שחיפשתי מלכתחילה – אמת). ואני לא מסוגלת, כי: 'מה יגידו' החברות, המשפחות שאני בקשר איתם, כל האנשים מהעבודה, שזה המון, אפילו ההורים שלי שכל הזמן הייתי נגדם ועכשיו אני בעצמי התחרטתי על זה, הרי אני עמוק עמוק בתוך הציבור והוא באמת יקר לי, ואני באמת אוהבת אותו. ועוד נקודה. מצד השמירת מצוות, בתקופה האחרונה בגלל הדיכאון שהיה לי וכו' אז היה לי היתר מרב לא לעבור עבירות אבל גם לא לשמור מצוות (למי שלא מבין, לא משנה..) אבל עם הזמן כבר הפסקתי לשאול רבנים ואני עושה לפי מה שאני מרגישה. ולכן אני לא יכולה להפסיק לשמור שבת כי אני לא מסוגלת (בגלל הספק שאולי זה כן..) עם הלבוש, גם, כי 'מה יגידו' וגם בגלל הספק. ועוד המון דברים. ואני מרגישה תקועה באמצע. מצד אחד חושבת שאני צריכה להפסיק להתרועע ואולי להמשיך להתחבר ריגשית (בעבודה ובקשרים עם חרדים) ומצד שני – אני כבר כל כך קשורה ריגשית שאני לא מצליחה לצאת מזה, ומצד שלישי – אני לא חושבת שגם בדרך האמת שלי אני אוכל לצאת מזה כי את הלבוש ואת הלעבור על עבירות אני לא אשנה, בגלל הספק (אולי גם בגלל הרגש.. לא יודעת..) ומצד רביעי, האמת שאני לא חושבת שיש תשובה לשאלות שלי (זה אל אומר שבינתיים אפסיק לחפש) כי בעצמם בכל מקום שאני אהיה בו אני אגיד 'הם חושבים אחרת והם בטוחים בעצמם – ואיך אני אדע?!' בכל מקום יהיו לי ספקות (אבל זה הצד הפילוסופי ואני מעדיפה כרגע לא לגעת בו) אז מה אתם אומרים? להישאר בעבודה? להתנתק מהחרדים? פשוט להקדיש את השנה הבאה לחיפושים בלי להיות בקשר איתם? ואיך לעשות את זה?
