בין ניווט לפרידה
שלום לכולכם, שמי טליה, אני בת 23 ועובדת כמזכירה במשרד עורכי-דין מזה כמעט שנתיים וחצי. כמו-כן, למדתי ולומדת כלים שונים לאבחון וריפוי טבעי (התמחות בשיאצו, ארומתרפיה וצמחי מרפא, מטוטלת ועוד). נשמע, אולי, שיש לי כיוון - אבל האמת היא שאני מרגישה שזה לא המצב... אני עומדת לסיים בעוד מספר חודשים את השנה השלישית והאחרונה בלימודי השיאצו - ולמעשה אני כבר מוסמכת לטפל, אבל יש לי מעצורים - אני לא מרגישה מוכנה ואפילו לא יודעת אם זה מה שאני רוצה... מלבד זאת, כבר מזמן (יותר משנה) שנמאס לי מעבודתי הנוכחית. מבחינת תנאי העבודה, הם לא רעים - ניתן לומר שמתחשבים בי, העבודה קלה וזורמת (טוב, בדברים מסויימים היא גם נתקעת... - תיוקים למשל
), העבודה קרובה לביתי, אנשים סימפטיים למדי - בסה"כ הכל בסדר. עם זאת לעתים (שהולכות ונהיות קרובות יותר ויותר) עולים בי גלים שקשה להתעלם מהם - של חוסר סיפוק, של "לא רוצה להיות כאן!", של... דייי!!!! אני כבר חושבת זמן רב על עזיבת העבודה, אבל בהעדר כיוון אחר של מה שאני רוצה לעשות - קשה לי. קשה לי להתמודד עם "שתי החבילות" בעת ובעונה אחת - גם לעזוב, להפרד, להסתכן וגם לדעת מה אני רוצה לעשות במקום... נאמר לי ואני מרגישה שזה נכון, שכאשר אעזוב יהיה לי קל יותר למצוא את הכיוון של מה שאני רוצה לעשות אבל... - אני פוחדת! פחד משתק ממש... מבחינת "מה יש לי לאבד" - זו רמת חיים די גבוהה שהגעתי אליה; גרה לבד, לומדת ומטופלת ועוד. מבחינת "הגב הכלכלי" שלי ועל מה אני יכולה להשען, אני מקבלת מסרים סותרים לחלוטין מהוריי: אבי מחדיר בי פחדים רבים (הוא בכלל טיפוס כזה שנאחז במה שיש, גם אם הוא לא טוב, וחושב שתמיד מה שהיה טוב ממה שיהיה וששינויים זה דבר שצריך לשקול אותו טוב טוב טוב וכמעט אף פעם לא לעשות
) הוא טוען שהמצב יהיה גרוע יותר ממה שהוא עכשיו, אמר ש"בודאי את לא רוצה לחזור לגור אתנו" וכבר יש לו דמיונות שחורים עליי בתורי אבטלה
אמי לעומת זאת - בדיוק להיפך, היא אומרת שאני יכולה לעזוב את העבודה, שלא צריך להשאר במקום שלא טוב ולפחד משינויים (באופן חריג היא אמרה דברים שאני מסכימה אתם
) - ולא זו בלבד שאני יכולה לעזוב, אלא שאני יכולה לקחת כמה חודשי חופש עד לסיום הלימודים [כרגע העומס הוא רב מבחינת זמן] ושהם יממנו זאת... המסרים ההפוכים ומערכת היחסים הסבוכה עם הוריי (אני משתדלת לא להלחיץ את אבי, הוא תמיד חוסך ואמא שלי בזבזנית מאד וכיו"ב) וגם פחדים נוספים גורמים לי לא "לקפוץ על ההצעה" של אמי, ופשוט להשאר איפה שאני - מבולבלת ופוחדת לעזוב. טוב, אחרי המגילה הארוכה הזו (וכל הכבוד למי ששרד עד לכאן
) - לשאלות ולעזרה שהייתי רוצה לקבל: 1) האם יש לכם המלצות / רעיונות כיצד להבין מה לעזאזל אני רוצה לעשות?...
[ניווט] 2) האם יש לכם עצות בנוגע לפרידה מעבודה קיימת ואזירת אומץ? (חלק מהבעייה שלי לעזוב היא גם התקשרות לעבודה ומעין "לויאליות" כזו שפיתחתי שמקשה עליי עוד יותר...). [פרידה] תודה מראש בכל מקרה
טליה
שלום לכולכם, שמי טליה, אני בת 23 ועובדת כמזכירה במשרד עורכי-דין מזה כמעט שנתיים וחצי. כמו-כן, למדתי ולומדת כלים שונים לאבחון וריפוי טבעי (התמחות בשיאצו, ארומתרפיה וצמחי מרפא, מטוטלת ועוד). נשמע, אולי, שיש לי כיוון - אבל האמת היא שאני מרגישה שזה לא המצב... אני עומדת לסיים בעוד מספר חודשים את השנה השלישית והאחרונה בלימודי השיאצו - ולמעשה אני כבר מוסמכת לטפל, אבל יש לי מעצורים - אני לא מרגישה מוכנה ואפילו לא יודעת אם זה מה שאני רוצה... מלבד זאת, כבר מזמן (יותר משנה) שנמאס לי מעבודתי הנוכחית. מבחינת תנאי העבודה, הם לא רעים - ניתן לומר שמתחשבים בי, העבודה קלה וזורמת (טוב, בדברים מסויימים היא גם נתקעת... - תיוקים למשל
