נאמן למקורות
New member
בין המצרים.
(3) ספר התודעה - פרק שלשים ושנים:
עשרים ואחד הימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, נקראים: 'ימי בין המצרים' על שם הכתוב (איכה א): כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים ואמרו חכמים: אלו ימי הצרה שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, שבהם 'קטב מרירי' (שמו של שד מזיק) מצוי, ושאר מזיקים שולטים בהם וצרות רבות ורעות מצאו את ישראל בדורותיו בימים אלה. וכן חרב הבית בראשונה ובשניה בימים אלה של מצרים ומצור ומצוק. משום כך הוקבעו כל ימי בין המצרים לאבל על חורבן בית המקדש:
ולכן ממעטים בימים אלה בשמחה, יותר מכל השנה, ואין נושאים נשים מי"ז בתמוז עד לאחר תשעה באב, ואין עושים מחולות וריקודים בימים אלה ואין שומעים בהם קול נגינה משום כלי שיר, ואין עושים טיולים וביקורים של תענוג ואין מסתפרים בהם. ואולם הספרדים נוהגים בהתר תספורת עד השבוע שחל בו תשעה באב, כדעת מרן הבית יוסף:
וכן נוהגים שאין מברכים 'שהחיָּנו' בימים אלה על בגד חדש או פרי חדש, כיון שהזמן הוא זמן פורענות אין לברך שהחיָנו לזמן פורענות, ולכן אין לובשים בגד חדש ואין אוכלים פרי חדש. אבל אם נזדמנה לו מצוה עוברת - כגון ברית מילה או פדיון הבן - מברך 'שהחיָנו'. וכן אם נזדמן לו פרי חדש שלא ימצא לו אחר תשעה באב - מברך ואינו מחמיץ ברכת המצוה. ונוהגים התר לברך 'שהחיָנו' בשבת. ולכן אם נזדמן לו פרי שלא ימצא אחר תשעה באב ואפשר לו להשהות הפרי עד ליום שבת - ראוי להשהותו ולברך 'שהחיָנו' בשבת:
אשה הרה שמתאוה לפרי חדש, וכן חולה שצריך לבריאות, אוכלים (ומברכים 'שהחיָנו'):
ובימים אלה שולטין המזיקין, ולכן יזהר בהם כל אדם מכל דבר שיש בו חשש נזק וסכנה, יותר מן הזהירות שבכל השנה. ולא יכה הרב את התלמידים בימים ההם אפילו מכה קלה ברצועה, וכן לא יכה אב לבנו בימים אלה:
ואנשי מעשה קובעים לעצמם בכל יום זמן להתבונן ולהתאבל על חורבן בית המקדש. ויש מקומות שבהם נוהגים לומר 'תיקון חצות' בחצות היום:
(3) ספר התודעה - פרק שלשים ושנים:
עשרים ואחד הימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, נקראים: 'ימי בין המצרים' על שם הכתוב (איכה א): כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים ואמרו חכמים: אלו ימי הצרה שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, שבהם 'קטב מרירי' (שמו של שד מזיק) מצוי, ושאר מזיקים שולטים בהם וצרות רבות ורעות מצאו את ישראל בדורותיו בימים אלה. וכן חרב הבית בראשונה ובשניה בימים אלה של מצרים ומצור ומצוק. משום כך הוקבעו כל ימי בין המצרים לאבל על חורבן בית המקדש:
ולכן ממעטים בימים אלה בשמחה, יותר מכל השנה, ואין נושאים נשים מי"ז בתמוז עד לאחר תשעה באב, ואין עושים מחולות וריקודים בימים אלה ואין שומעים בהם קול נגינה משום כלי שיר, ואין עושים טיולים וביקורים של תענוג ואין מסתפרים בהם. ואולם הספרדים נוהגים בהתר תספורת עד השבוע שחל בו תשעה באב, כדעת מרן הבית יוסף:
וכן נוהגים שאין מברכים 'שהחיָּנו' בימים אלה על בגד חדש או פרי חדש, כיון שהזמן הוא זמן פורענות אין לברך שהחיָנו לזמן פורענות, ולכן אין לובשים בגד חדש ואין אוכלים פרי חדש. אבל אם נזדמנה לו מצוה עוברת - כגון ברית מילה או פדיון הבן - מברך 'שהחיָנו'. וכן אם נזדמן לו פרי חדש שלא ימצא לו אחר תשעה באב - מברך ואינו מחמיץ ברכת המצוה. ונוהגים התר לברך 'שהחיָנו' בשבת. ולכן אם נזדמן לו פרי שלא ימצא אחר תשעה באב ואפשר לו להשהות הפרי עד ליום שבת - ראוי להשהותו ולברך 'שהחיָנו' בשבת:
אשה הרה שמתאוה לפרי חדש, וכן חולה שצריך לבריאות, אוכלים (ומברכים 'שהחיָנו'):
ובימים אלה שולטין המזיקין, ולכן יזהר בהם כל אדם מכל דבר שיש בו חשש נזק וסכנה, יותר מן הזהירות שבכל השנה. ולא יכה הרב את התלמידים בימים ההם אפילו מכה קלה ברצועה, וכן לא יכה אב לבנו בימים אלה:
ואנשי מעשה קובעים לעצמם בכל יום זמן להתבונן ולהתאבל על חורבן בית המקדש. ויש מקומות שבהם נוהגים לומר 'תיקון חצות' בחצות היום: