בין אנוש לתמותה

בין אנוש לתמותה

בין אתמול ומחר בין עכשיו ואחר נתזים הגלים מן הצד למתרס. מביטים לא-נוגעים בינות כוכבים רצים-סותרים ונודעים בין העת אל הדף. מרפרפים הזמנים על מפה לבנה בנר שניגר על שלחן. והנר שכבה עם הזמן שאבד כמו לא ישובו לעולם. הזמן בספרות לטיניות מונח על מדף ותקתוקן כמו לוחש רדוף! מצה עד כלות בשעות מאוחרות של לילות בשיחה, בלחישות. וידויי אהבה רשפי-אש ושנאה ומחשבה זוגות משולבים וזוגות מעורבבים של מילים ואנשים. בני-אנוש ובני-תמותה טעויות וסליחות ואלוהים. והנה, בין סליחה ומחילה ותה המטפטף על טס כסף טעויות שנקרות על הדרך חוזרות ונשנות ללא הרף. טעות בין אנוש ואדם שחזרה זה מכבר אלפים נשכחת בינות מרדפים אחר ואחרי הלוך ורדוף וחזור ללא מענה לשון לנפש הנפקדת ומוצאת לעצמה שעה פה שעה שם שעה בודדה קטנה שעה לא מעזה. הנר שגווע עם זמן מתחדש הוחלף זה מכבר באחר ואורו הנוגה אוסף רגעיו לתוך שעה של חסד ממתינה.
 
למעלה