כל כך אישי
New member
בימים של פיגוע
חדשה כאן בתוך כותבת. (מדי פעם הצצתי כדי להתרשם ולקרוא). לפני 7 שנים איבדתי בן משפחה קרוב כ"כ (אח מאומץ...זה מורכב ) בפיגוע באוטובוס. הוא היה בדרך לבסיס הוא לא נהרג הוא קודם נפצע שכב בביה"ח כמה שבועות, שמר על אופטימיות, חגגנו לו יום הולדת בביה"ח, אח"כ המצב התדרדר והוא לא נלחם יותר ... יאיר , נפטר שבוע אחרי יום הזיכרון ... כך שיש לנו שבוע של יום זיכרון. מאז תחילת האינתיפאדה הנוכחית,אחרי כל פיגוע זה זורק אותי אחורה לאז . לפחד ולחרדה, לכעס ולתיסכול לריח של ביה"ח ולהכל. אבל הכי קשה לי שאני שומעת שהיה פיגוע בא לי פשוט לחזור מתחת לשמיכות לא לצאת מהבית לא לעלות על אוטובוסים לא ליסוע בכבישים מסוכנים שיורים בהם, לא להיות במקומות הומי אדם, לא להסביר לאחרים מה זה עושה לך. והמפחיד הוא שעדיין 7 שנים אחרי רוב הפעמים אני באמת עושה את זה. פשוט הולכת מתחת לשמיכות ולא מסוגלת לתפקד. אתמול בלילה שמעתי שהיה פיגוע כיוונתי את השעון ל 6:30 אבל כשהשעון צילצל כאב לי הראש כ"כ ולא יכולתי לצאת מהמיטה. רק המחשבה של ליסוע בשני אוטובוסים עשתה לי רע. נשארתי עד 12:00 במיטה. אולי אני לא במקום הנכון אולי אני צריכה לפנות לעזרה מקצועית? אולי זה לא נורמלי? אבל גם לחיות ככה זה לא נורמלי... מצטערת על האורך ועל ההשתפכות לא יודעת מה רציתי להגיד בעצם...
חדשה כאן בתוך כותבת. (מדי פעם הצצתי כדי להתרשם ולקרוא). לפני 7 שנים איבדתי בן משפחה קרוב כ"כ (אח מאומץ...זה מורכב ) בפיגוע באוטובוס. הוא היה בדרך לבסיס הוא לא נהרג הוא קודם נפצע שכב בביה"ח כמה שבועות, שמר על אופטימיות, חגגנו לו יום הולדת בביה"ח, אח"כ המצב התדרדר והוא לא נלחם יותר ... יאיר , נפטר שבוע אחרי יום הזיכרון ... כך שיש לנו שבוע של יום זיכרון. מאז תחילת האינתיפאדה הנוכחית,אחרי כל פיגוע זה זורק אותי אחורה לאז . לפחד ולחרדה, לכעס ולתיסכול לריח של ביה"ח ולהכל. אבל הכי קשה לי שאני שומעת שהיה פיגוע בא לי פשוט לחזור מתחת לשמיכות לא לצאת מהבית לא לעלות על אוטובוסים לא ליסוע בכבישים מסוכנים שיורים בהם, לא להיות במקומות הומי אדם, לא להסביר לאחרים מה זה עושה לך. והמפחיד הוא שעדיין 7 שנים אחרי רוב הפעמים אני באמת עושה את זה. פשוט הולכת מתחת לשמיכות ולא מסוגלת לתפקד. אתמול בלילה שמעתי שהיה פיגוע כיוונתי את השעון ל 6:30 אבל כשהשעון צילצל כאב לי הראש כ"כ ולא יכולתי לצאת מהמיטה. רק המחשבה של ליסוע בשני אוטובוסים עשתה לי רע. נשארתי עד 12:00 במיטה. אולי אני לא במקום הנכון אולי אני צריכה לפנות לעזרה מקצועית? אולי זה לא נורמלי? אבל גם לחיות ככה זה לא נורמלי... מצטערת על האורך ועל ההשתפכות לא יודעת מה רציתי להגיד בעצם...