אהבתיה מכל
New member
בימיי...
בימים אלה פרשתי כנפיים לעבר האופק הרחוק-קרוב לליבי. בדרך כשעפתי, נטשתי את הקן שלי, ונתקפתי געגוע לגוזלית שלי. היא חשבה שנטשתי אותה היא לא הבינה שציפור מתישהו צריכה לעוף במרחבים כדי לנקות את הראש לנפנף בכנפיים להרגיש בחיים , אחרי כל כך הרבה תהפוכות. אולי כשאגיע לאופק אעשה סיבוב מלא עד לקן שלי אבל לא אחזור בדרך שהלכתי ממנה אני אקיף את האיזור מהצד השני כדי שתבין שאני כבר אחרת. ואם אחליט להמשיך אל האופק, את הגוזלית שלי לעולם אנצור בליבי היא הייתה יקרה לי מכל. אהבתיה יותר מכל דבר אבל גם לציפור יש לפעמים צורך לעוף לפעמים רחוק....ולפעמים היא כבר רוצה את הקרוב. את זה רק הזמן במעופי לאופק יגיד...
בימים אלה פרשתי כנפיים לעבר האופק הרחוק-קרוב לליבי. בדרך כשעפתי, נטשתי את הקן שלי, ונתקפתי געגוע לגוזלית שלי. היא חשבה שנטשתי אותה היא לא הבינה שציפור מתישהו צריכה לעוף במרחבים כדי לנקות את הראש לנפנף בכנפיים להרגיש בחיים , אחרי כל כך הרבה תהפוכות. אולי כשאגיע לאופק אעשה סיבוב מלא עד לקן שלי אבל לא אחזור בדרך שהלכתי ממנה אני אקיף את האיזור מהצד השני כדי שתבין שאני כבר אחרת. ואם אחליט להמשיך אל האופק, את הגוזלית שלי לעולם אנצור בליבי היא הייתה יקרה לי מכל. אהבתיה יותר מכל דבר אבל גם לציפור יש לפעמים צורך לעוף לפעמים רחוק....ולפעמים היא כבר רוצה את הקרוב. את זה רק הזמן במעופי לאופק יגיד...