בילדות..

[מיכל--angelgirl]

בילדות..

עכשיו יש לי דילמה קטנה ביני לבין כולם...שנייה אני יסביר... ונגיד....ועשיתי משהו 6 שנים שלמות מהחיים שלי בהתחלה ממש אהבתי ואחר כך סבלתי אבל ממש סבל. (אני כל כך ברורה?) ואז לפתע אחרי 6 שנים שלמות של סבל..... עזבתי, פרשתי, תפסתי רגליים והלכתי. היו ריבים היו צעקות אבל עזבתי...... ואתם יודעים מה? זה היה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים שלי....... כמו גאולה מסבל נוראי שכזה (ואני לא מדברת על התעללות מינית/פיזית , הורים וכל אלה....) ועכשיו כשאני חופשיה.....כל יום מזכירים לי את העבר.... אבל זה עבר ....סוף סוף .....תודה לאל...... אבל לא אוכל להחזיר את הזמן שעבר....6 שנים לא מקבלים בזרה ביום יומיים. עכשיו טוב לי, אני שמחה, אני מאושרת, כל עוד אני לא שם אבל אני זוכרת, לא אשכח לעולם מה קרה וגם לא יתנו לי לשכוח. אז מה אני מנסה לומר? שב -6 שנים סבלתי .....מהכל ......בית ספר...חברות....הורים...הכל היה חרא. ועכשיו אני שמחה ממש שמחה............. מה יקרה בעוד 6 שנים?????????????????????????????????????. (פוחדת מהעתיד) ???????????????????????. מקווה שתוכלו לעזור....... מיכל

 

[^^flower^^]

מיכלי

קודם כל - אל תפחדי בהעתיד!!! את יכולה ללמוד מטעויות בעבר ולדאוג שהעתיד יהיה טוב יותר ושהעבר לא יחזור על עצמו... אני חייבת לציין שהסיבות לזה שהיה לך רע כל כך בעבר מסקרנות מאוד, אני מקווה שהן לא משהו נוראי שהשאיר לך צלקת, שתתגברי עליהן ושיהיה לך רק טוב!! מה היה השינוי שגרם לך להיות מאושרת עכשיו יותר מאז?

 

[רוזנה]

מצטרפת ל- flower

הכל יכול לקרות, אבל אחרי שעברת שנים קשות, תוכלי להתמודד עם כל הבא בצורה טובה יותר ופשוטה יותר... שמחה שעכשיו החיים נראים אצלך נהדר, אל תהרסי את ההרגשות האלו בחשיבה ובציפייה על מה שעתיד לקרות... אם טוב לך, לכי על מה שיש לך כאן ועכשיו. חבל על כל טיפה

 

[מיכל--angelgirl]

לא לחשוב על העתיד ../images/Emo24.gif ..תודה

אבל איך אני לא יכולה? כל הזמן חושבים על העתיד, למשל למה אני לומדת? או עם מי אני התחתן? .....ואני יכולה להמשיך בלי סוף ואני יודעת שאני לא צריכה לחשוב על העתיד אבל עצם זה שאני לא יודעת מה יקרה זה מפחיד אותי..... וכל יום אני מודה שאני לא שם.........מקווה שאני לא יחזור על אותה טעות. (כמו למשל ....הייתה לי "בעיה" גדולה ועכשיו אני עוסקת בקטנות.....) כולם חושבים על העתיד ורק אותי הוא מפחיד.........:0) אני אשתדל לחשוב פחות על העתיד תודה מיכל

 

[רוח מדבר]

חרב הספק

מיכל שלום תחשבי על העתיד חופשי... תחשבי על העבר חופשי... המחשבה כל עוד היא מחשבה בלבד אינה מסוגלת לפגוע בך אלא אם את נותנת לה כוח!!! כשאת מסתכלת על העבר או העתיד, עצרי שניה ותבדקי דרך אילו משקפיים את מסתכלת. שכן אם אלו הן משקפיים ורודות אזי את נותנת לחשיבה זו כוח לעזור לך, לקדם אותך, לגרום לך להרגיש טוב עם עצמך ועם האפשרויות הבלתי נגמרות. לעומת זאת אם אלו הן משקפיים שחורות אז הכוח להשמיד, להרגיש רע ולהחליש ניתן למחשבתך... על ידיך. זה הכל עינין של אימון! את יכולה להתאמן ולשנות את צורת חשיבתך ואת המשקפיים שדרכם את מסתכלת. חרב הספק: כל פעם שאדם חושב על אפשרויות בעתיד הוא נוטה להוסיף את המילים "אבל מה אם..." ובדרך כלל אחרי ה... מגיעים דברים שחורים. דברים אלו נוטעים ספק ופחד בליבו של האדם. תרגיל טוב יהיה לו לאדם לאמץ את הרעיון כי חרב הספק הינה חרב פיפיות (בעלת להב חד משני צידיו) ואפשר לומר "אבל מה אם...((דברים טובים))" ובכך להרוס את הספק השלילי. לדוגמה: -הנה בחורה יפה, אולי אגש ואתחיל איתה.. --"אבל מה אם היא תאמר לי להתחפף???" (שלילי, מחליש אותי, מוריד אותי) --"אבל מה אם אני אמצא חן בעיניה???" (חיובי, מחזק אותי, מעלה אותי) אם אחרי כל פעם שתשתמשי בחרב הספק באופן שלילי, מיד תשתמשי בצד החיובי.. במשך כחודש חודשיים, תתחילי לשים לב לשינויים אשר יתחילו לקרות בגישתך לעתיד ו/או לעבר!! דרך נוספת להרוס את הספק היא: בכל פעם שאת שומעת את עצמך אומרת "אבל מה .." תעצרי ותגידי "אין אבל!" - הנה בחורה יפה, אולי אגש ואתחיל איתה.. --"אבל.."-- "אין אבל!!!" בהצלחה רוח

 

[מיכל--angelgirl]

אני לא רוצה לפתח ציפיות מעצמי...

אני יכולה להגיד לעצמי "מחר אני עושה......." ואני לא יעשה זה יבאס אותי יותר כך שאני עושה דברים בפיתאומיות ולא חושבת הרבה.... כך אני לא מתאכזבת וגם אין לי ממה. שאם אני ישאל משהו....אז אני ישר יחשוב שהוא יענה לי את התשובה שאני רוצה לשמוע ואם לא........... ... אני ממש משתדלת לעבוד ב"שיטת החיובי" או "הכל ורוד" לפעמים עוזר ולפעמים לא..... העיקר שזה השאר בגדר מחשבה.......ואני ילבש את המשקפיים הורודות שלי... אני מקווה תודה מיכל

 

[רוח מדבר]

מיכל יקירה

על פניו נראה לי דבר קליל שאת חווה אשר נקרא תסמונת הילד הטוב.. קריאה מומלצת היא: "אישיות והישרדות" של אל סיברט הספר יקנה לך לא רק הבנה רבה על דברים שאת כבר חווה אלה גם תרגילים איך לשנות, להתפתח ולצמוח בכיוונים חדשים ונוספים. המון הצלחה רוח

 

[תחנון]

כמה אפשר עם מבחן ההצלחה?

לידיעתך גם בן לאדן הצליח במעשיו. כל העיניין של החיובי והשלילי הוא הטעיה, זה כמו להגיד כי מוח ימין ומוח שמאל הם בעלי מבנה קונטרדיקטיבי. זה נכון שהתפתחו אפיונים על בסיס שימושי לשני הצדדים, לפי איזה צד הוא הדומיננטי, ובכלל לפי אופן התפקוד טיבעי. אבל בבסיסו של עיניין, לשתי העיניים אותו פוטנציאל הראיה. מה עושים איתן בחלל ועל פני האדמה, זה נושא לחשיבה מורכבת, הדורשת סבלנות, גם אם לא מצליחים תמיד, כדאי להמשיך להקשיב, לראות, לחשוב, ולנסות.

 

[רוח מדבר]

אשמח אם תכתוב בעברית בשביל

ההדיוטות כמוני

 

[דז]

למה שלא תקרא לזה מה שזה

אדישות , ובחירה לטוב או רע , הכול זהה , מי צודק אני או בין לאדן ? מי יודע למי אכפת , אדישות שבאה פה , אם אין יכולת להבחין בין טוב ורע , סתם מסקנה מאוחרת מהקטע שלך , התפתחנו קצת

 

[ellii]

דווקא בגלל השנים שלכאורה הפסדת

את יודעת לנצל טוב יותר את ההווה כך שאת בהחלט יכולה להסתכל על אותן שנים של סבל בתור לימוד רב ערך להווה...ובקשר לעתיד...תחיי תמיד את ההווה הכי טוב והכי מאושר שאת יכולה...כך יצטרף לו הווה נהדר אל עוד הווה יותר נהדר ופתאום תמצאי את עצמך בעוד 6 שנים אומרת "וואו איזה 6 שנים נהדרות עברו עלי

 

[חי אדר]

לא לפחד,מהעתיד.

ללא ספק, יש במאורעות של העבר,כדי לשתק את הצעידה קדימה.אולם נראה לי,כי צריך לזרום עם הדברים,ולא לכבול את הראש בטרגדיה של העבר.מה התועלת העשוייה לצמוח, מהחרדה? ההשתחררות מכבלי הפחד, תלויה בעמדה הנפשית, שאת נוקטת כלפי, העבר, או העתיד.אם בעינייך הזמן הוא יחידה אחת,אז סביר להניח, שמישקעי העבר יתנו אותותיהן,ולא ירפו ממך. אבל נראה כי הזמן אינו דורך על מקומו,ומה שהיה כואב אתמול, אינו בהכרח, כואב לגבי המחר.ושוב הדבר תלוי,בעמדה הנפשית שאת מגבשת לעצמך בעניין.לעת עתה, הרפי מהמתח,תעשי דברים שאת אוהבת,או תאתרי תחביבים חדשים,על מנת שתרגישי משהו חדש. בקיצור, תעשי הכל רק לא ליהיות מודאגת.אני משוכנע שאם תקחי את העבר,כשלב, מחשל בחיים,כשלב של חכמת הניסיון,אזי יהיה מקום לקרני האושר לחדור אל מבעד המעטפה השחורה, העוטפת אותך לעת עתה.

 

[מיכל--angelgirl]

אני מנסה .....אני עדיין תקועה בעבר

איך אני לא יכולה .....כל פעם מזכירים לי אפילו שלא בכוונה. אני מקווה שה"חוויה" תשאר בגדר חוויה ולא תהפוך למציאות וזה מה שמפחיד.. מנסה מאוד מאוד מאוד שלא לדאוג........ תודה רבה מיכל

 

[חי אדר]

ההצלחה בידך.

הפיכת החוויה למציאות, תלויה באדם עצמו.החרדה האופפת אותך, נובעת מתוך זה שאת מעניקה לה משמעות, של כישלון צורב, של מחנק.תנסי לראות את זה כדבר שהוא מעבר למצוקה האותרת סביבך.אני יודע שמה שאני כותב זה בבחינת מילים,ושהמציאות היא מעבר לכל דמיון. מכל מקום, ברור לי, היכולת לגבור לעיתים דורשת מאיתנו,לערוך תרמית מסויימת, הבאה לביטוי. בנסיון לראות מספר נקודות חיוביות שבכל זאת יוצאות מהעניין. דעי, שגם את המר אפשר להמתיק, או יותר נכון למצא בו איזו נחמה מסויימת. תמיד אפשר לומר, טוב שזה נגמר כך ולא באופן חמור יותר.ועם זאת אל תשכחי, שאת המחר אנטו לא יודעים, ולא נדע, ולכן אין טעם לפתח כלפיו עויינות וחרדה, בתחזיות של אם ואם.תשנני לעצמך, שאת עכשיו מנוסית יותר. זוהי אולי נחמה מסויימת הבאה מתחושת האכזבה, מכל מקום, עלייך לזכור,שהאנשות צעדה והתקדמה, דוקא כשלמדו לקח מהניסיון. בנקודה זו אין מה לעשות, זוהי המציאות האנושית.תנסי לארגן את מערך החשיבה. נראה לי שהמעיק הוא הזיכרון, החוזר ונשנה,אולם, מדוע את רואה בו את הדבר הנורא ביותר? מדוע עלייך לקחת את הספק, ולהפוך אותו לוודאי? דבר אחד עלייך לזכור,המקרים באים לפעמים בפתע, ללא אזהרה מוקדמת,אבל איך להתייחס אליהם תלוי רק בעצמנו, בדעתנו ןבבחירתנו.אני מאחל לך, שעות של קורת רוח, ורוגע מהעובר עלייך,ואני מקווה שיהיה לאל ידך, לעמוד בגאון ולשאת את דגל הגאווה, ולא לשחוח ולכרוע ברך לפני הכאב, אשר מאבד כל חלקה טובה, בבשרנו ובנפשנו. לכי בכחך זה,ותגיע אל מחוז חפצך,בגיל ובששוןובקול נצחון.

 

[~No angel~-מיכל]

תודה לכולם ../images/Emo51.gif

באמת עזרתם לי הבנתי שבאמת היו דברים טובים או יותר נכון לקחים שלמדתי על החיים. להיות אופטימית זה מאוד טוב. שבסה"כ צריך להינות מהחיים. אני מאוד אשתדל שלא לחשוב עתיד ולחיות את ההווה זה ממש עוזר תודה לכל חברי הפורום שהעבירו את ההרגשה הזאת הייתי זקוקה לזה אוהבת את כולם מיכל

 

[חנה גונן]

למיכלי ../images/Emo50.gif

קודם כל תהיי גאה בעצמך ובגדול כי להרבה אנשים במצבך אין אומץ לשחות נגד הזרם ולעשות מה שבאמת חשוב להם בחיים.טבעי שאחרי כזה צעד משמעותי(בהחלט) קצת יתקררו הרגלים וינסו בלב חששות ופחדים בקטע של מה יהיה עכשו לאן אני הולכת מכאן אבל הנה הדרכים פתוחות לפניך הן לא יהיו נעדרות מאבקים לצערנו(כמה הינו רוצים שהכל ילך חלק) אבל זה מה שנותן את היופי. מטחלת לך שתשיגי את כל שאיפותיך שלך חנה גונן

 

[דז]

הרעה

אפ היה לך רע בבית בבית ספר עם החברות יכלת לעזוב , כול מצב רע שנגרם לך קרה באשמתך , שלא נגעת בו וניסית לשנות אותו , אולי כעונש . בכול מצב תמיד יכלת ללכת , אם זה היה באמת כול כך רע היית הולכת . ועכשו שיהיה לך רע , תיזכרי בעבר . את חושבת שתפגעי מזה או תנסי לשנות את זה סתם מחשבה

 

[מיכל--angelgirl]

אז הייתי צריכה לברוח מהבית?

את מאשימה אותי במצב שלא יכולתי לשפר וגם אם יכולתי לא היו לי את התשובות. אני לא מחפשת תירוצים הייתי בת 8 אני כבר לא זוכרת אבל זה לא היה הכל ......הלימודים וחברות....... ואני מאוד מנסה שלא לחזור על אותו הדבר מיכל

 

[דז]

לפחות לך היה הזדמנות

אותי העיפו לכמה חודשים . יכלת לעבור בית ספר . אם ההורים שלך לא הכו אותך בבית את במצב רגיל . וחברות שלך , למה שתיהיה חברה שלהם ?. שהייתי בחטיבת הבינים הייתי לי חברה , היא היית ממש סנובית אחרי שכולם הסתדרו , וממש שננאו אותה , התחלנו להתעלם ממנה , לא הפסקנו לדבר איתה או משהו אבל התעלמות , אחרי שנה היא עברה בית ספר , אחרי שנתים גיליתי שהיא היית בדכאון בגללל שהתעלמנו ממנה . תראי זה היה לגמרי אשמתה , ובכול זאת היא עברה בית ספר והחליפה חברות . ובקשר לבית , אף אחד לא מסתדר עם ההורים שלו , בת כמה את בכלל ?