ביטחון דפנסיבי

ביטחון דפנסיבי

ביטחון עליך ישראל

הכישלון הנוכחי בהפלת המזל"ט מזכיר ימים אחרים.
סדאם, תחילת התשעים.
טילי הפטריוט האמריקאים זייפו כבר אז. אחד ל חמישה-הצליח.
דומה שלא השתנה מאז כלום.
זה מה שקורה כשמבססים ביטחון על דפנסביות.
במודע, פיתחנו בעשרות השנים האחרונות אופציית ביטחון ששמה: שלט-רחוק.


האיומים ידועים. החיזבאלה בצפון, החמאס בדרום, הם עושים איתנו "הודנות" ולא שביתות נשק של ממש. כבר בימי מוחמד זו היתה השיטה.
חדל אש לרגע, צא והתחמש טוב יותר, ואז תתחיל הכל מחדש.


העדר הרצון לעשות מעשה הביא עשרות אלפי טילים מעל ראשנו.
אם אין יכולת לחסל מזל"ט בודד, מה נעשה עם 2000 טילים שהם ירו על
המדינה ביום בודד? התשובה חדה וברורה.
מהר מאד-צ"ל להפעיל את נשק יום הדין.
מה שיקרה אחרי זה-חבל"ז.


בריל מרק
 
את האמון שלי בדגנרלים שלנו איבדתי סופית במ' יוה"כ

לאחר שנות השחצנות והרהב ראיתי אותם - את רובם - בעליבותם ובאפסותם.
&nbsp
מאז זה נהייה רק יותר גרוע, ולעליבות המקצועית נוספה גם השחיתות האישית, תאוות הממון והאידיאולוגיה השמאלנית-תבוסתנית.
&nbsp
היום יש לנו דגנרלי כלניות רופסים, סוחרי מניות בבורסה ו'מזהי תהליכים' האוהבים את האוייב יותר מאשר את בני עמם.
&nbsp
למזלנו יש לנו עסק עם ערבים ברברים פראים עלובים עוד יותר, הרוצחים זה את זה ועושים עבורנו את המלאכה.
 
אל תבנה על הערבים הברברים

הם חמושים כיום יותר טוב מאיתנו להכרעה.
אנחנו נתנו להם את האפשרות להתחמש כך.
 
למעלה