ביום שישי...
יומיים רצופים ואני לא נרדמת... עצבנית ומבשלת... כל מי אם...
שמנסה להתקרב אלי??? בצעקה או שתיים אני מפזרת כל הפגנה...
'תנו לה...' אני שומעת מאחורי אוזני ומתפוצצת... 'מה את מתפוצצת?' אני שואלת את עצמי...
ביום חמישי כבר עמדתי מול המראה מקולחת ולבושה...
והמזל שאישי צועק אלי מהסלון... ואני בשיא שיאים של התרגשות שואלת אותו לרצונו...
'איפה את?' מחזיר בצעקה שאותי מעצבנת אך יצא שרק טוב באה ממנה... 'מתכוננת...' עונה לו...
ומכאן אני מבינה שהטיסה תנחת בנמל התעופה רק ביום שישי. לא חמישי בערב... שישי בצהריים...
'אומרת לו תודה' וחוזרת מיופיפת למטבח...
כתפיים של טלה עם שום ומעט רוזמרין בתנור
עוף במלח בתנור
מקלובה עם בשר בקר ונתחי בשר כבש
מפרום בתפוחי אדמה
מוסקה
תפוחי אדמה אפויים
תפוחי אדמה במלח בתנור
אורז צנובר ושקדים...
סלט זיתים
סלטי כרוב לבן בשמן זית, במיונז
חצילים שרופים שמן זית, בטחינה...
חומוס
פול שלם מבושל במי מלח...
ועוד ועוד ועוד...
ביום שישי... קמתי מהמיטה. לא ישנתי. לא יכולתי לעצום עין...
בשעה חמש... או מעט לפני התעורר. הנחתי לפניו ולפני את ספל הקפה הראשון
של הבוקר ופניתי אליו 'אולי הפעם אתה תנהג עבורי?'
חיוך קטן מצידי נפגש במחשבות והערכות שלו ואמר 'יאללה'...
יצאנו צפונה.
בדרך כבר החלו צלצלוים עצבניים כאלה... נודניקים...
הנכדה של אחותי. 'איפה אתם...למה אתם... ריקי שלא...' ואני ההיסטרית מנסה...
'הכל... באמת... אנחנו נחכה להם... בטוחה... ביי'
ושוב וחוזר ואני מבינה כמה היא עצבנית... וואו...
'אני מצטערת...' אמרה כשעלתה אל האוטו... חייכתי אליה...
סימנתי שהכל בסדר... 'איזה כייף שבעלך נוהג עבורך...' רק מחשבה מטרידה לא יותר.
שבט לוי עומד באולם קבלת הקהל... כ ו ל ם... עצבניים חבל על הזמן...
אחים ששיבה בראשם... אחיות שלי מהודרות ככל שיודעות הן להתהדר...
המון פרחים ביד ופרפרים באזור הטבור בבטן...
והן באו...
יומיים רצופים ואני לא נרדמת... עצבנית ומבשלת... כל מי אם...
שמנסה להתקרב אלי??? בצעקה או שתיים אני מפזרת כל הפגנה...
'תנו לה...' אני שומעת מאחורי אוזני ומתפוצצת... 'מה את מתפוצצת?' אני שואלת את עצמי...
ביום חמישי כבר עמדתי מול המראה מקולחת ולבושה...
והמזל שאישי צועק אלי מהסלון... ואני בשיא שיאים של התרגשות שואלת אותו לרצונו...
'איפה את?' מחזיר בצעקה שאותי מעצבנת אך יצא שרק טוב באה ממנה... 'מתכוננת...' עונה לו...
ומכאן אני מבינה שהטיסה תנחת בנמל התעופה רק ביום שישי. לא חמישי בערב... שישי בצהריים...
'אומרת לו תודה' וחוזרת מיופיפת למטבח...
כתפיים של טלה עם שום ומעט רוזמרין בתנור
עוף במלח בתנור
מקלובה עם בשר בקר ונתחי בשר כבש
מפרום בתפוחי אדמה
מוסקה
תפוחי אדמה אפויים
תפוחי אדמה במלח בתנור
אורז צנובר ושקדים...
סלט זיתים
סלטי כרוב לבן בשמן זית, במיונז
חצילים שרופים שמן זית, בטחינה...
חומוס
פול שלם מבושל במי מלח...
ועוד ועוד ועוד...
ביום שישי... קמתי מהמיטה. לא ישנתי. לא יכולתי לעצום עין...
בשעה חמש... או מעט לפני התעורר. הנחתי לפניו ולפני את ספל הקפה הראשון
של הבוקר ופניתי אליו 'אולי הפעם אתה תנהג עבורי?'
חיוך קטן מצידי נפגש במחשבות והערכות שלו ואמר 'יאללה'...
יצאנו צפונה.
בדרך כבר החלו צלצלוים עצבניים כאלה... נודניקים...
הנכדה של אחותי. 'איפה אתם...למה אתם... ריקי שלא...' ואני ההיסטרית מנסה...
'הכל... באמת... אנחנו נחכה להם... בטוחה... ביי'
ושוב וחוזר ואני מבינה כמה היא עצבנית... וואו...
'אני מצטערת...' אמרה כשעלתה אל האוטו... חייכתי אליה...
סימנתי שהכל בסדר... 'איזה כייף שבעלך נוהג עבורך...' רק מחשבה מטרידה לא יותר.
שבט לוי עומד באולם קבלת הקהל... כ ו ל ם... עצבניים חבל על הזמן...
אחים ששיבה בראשם... אחיות שלי מהודרות ככל שיודעות הן להתהדר...
המון פרחים ביד ופרפרים באזור הטבור בבטן...
והן באו...
