ביום שהמדבר הוצף.

[בלו סקיי]

ביום שהמדבר הוצף.

החול זרם כנהרות, הרוח הציפה את הרקיע בגרגירים זהובים. עקרב קשיש חצה את המדבריות האדירות בעוד הוא נוטע עקבות זעירות של עבר. מספר חיפושיות מגלגלות את שללם. שמחות בחלקן. לא מודעות למה מר ומפואר עתידן. אך האמת נבצרת מעיני המתבונן. בשממה זו עוד יעורו חיים כבירים. אף ברגעים אלו היופי מפציע מבעד לענני הכלום. זרע פשוט מתעופף ברוח תמימה. מספר טיפות מצטברות לאחת. הדממה נפרמת, שריקות התנועה מהדהדות בכל. עיינים לא מודעות נפערות לכיוון האמת המוחלטת של חוסר האמת... ומחבטי המציאות מכים, טיפה אחר טיפה, ענן בתוך אחיו. זרם של נוזל לא מוכר. כה נדיר בסביבה עד שסיפורים נשמעו עליו בלילות הקפואים מפי פיות סדוקים לילדים הרכים. אך הווה הוא זה. ומי החיים הם אלו. והרי גם מי החורבן... אימה סוררת בכל, רעידה מסעירה את הדיונות הכבירות, הרוח משתוללת מזהירה את כל הפוצע אוזן. אך הבורות אהובה לכל... רק על הנביאים שנואה. ולכן נבואת פורענות היא זו. -------ויהי------- הכל מת,מתחלף,מתחדש, הפחד רועם אך אין עוד קיום לו במקום זה. החיים דורשים קניין! האומץ בא להתיישב כאן. וכך היה... המדבר אינו מדבר עוד אלא מעיין. אני נוסעעעעעעעעעע מכאן לשלושה ימים של מדבריות בתל אביב תהננננננננננננננננננננננננו מהרגע וסוף שבוע מדהים לכם אוהבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב. נועם