ביוגרפיה על Fleetwood Mac
הביוגרפיה נערכה ע"י זיו פאמיליה ובאדיבות האתר מומה. שורשי הלהקה פליטווד מק נעוצים בהרכב הבלוז The Bluesbreakers, הרכב הליווי של הגיטריסט והזמר ג´ון מייאל. הבסיסט ג´ון מק´ווי והמתופף מיק פליטווד היוו את יחידת הקצב של הלהקה, ופיטר גרין היה הגיטריסט שהחליף את אריק קלפטון בבלוזברייקרז. בשנת 67´ החליטו השלושה לפרוש מהלהקה ולהקים הרכב משלהם, ואת שם הלהקה הרכיבו משמות המשפחה של פליטווד ומק´ווי, פליטווד מק. מק´ווי נאלץ להישאר עם הבלוזברייקרז עד תום החוזה שלו איתם, ובינתיים צירפו אליהם גרין ופליטווד את ג´רמי ספנסר, שניגן על גיטרת סלייד, וחתמו על חוזה עם חברת “Blue Horizon Recordes”. להקלטות אלבום הבכורה הלהקה צורף אליה כחבר זמני את הבסיסט בוב ברונינג. אלבום הבכורה של הלהקה נקרא Fleetwood Mac. הוא זכה להצלחה גדולה באנגליה, בתקופת הפריחה הגדולה של הבלוז שם, אבל בארה"ב לא עורר האלבום עניין. הסינגל הראשון באלבום, “Black Magic Woman", נכתב על ידי גרין ולא הצליח, אך זכה מאוחר יותר לביצוע מחודש ומפורסם יותר של סנטנה. אחרי צאת אלבומם הראשון, החליפו חברי פליטווד מק חברת תקליטים. הם עברו לחברת “Immediate Records”, ושנה מאוחר יותר הוציאו את אלבומם השני. הוא נקרא Fleetwood Mac in Chicago, והתארחו בו ענקי הבלוז ווילי דיקסון ואוטיס ספאן. אלבום נוסף שהוציאה הלהקה באותה שנה, נקרא Mr. Wonderful. באלבום זה אירחה הלהקה ארבעה נשפנים, ואת הפסנתרנית קריסטין פרפקט, סולנית להקת Chicken Shack, שהצעידה שני להיטים בשנת 69´. האלבום ציין את השינוי בצליל של פליטווד מק, מהבלוז השורשי שאפיין את אלבומם הקודם לכיוון של רוק ופופ. בשנת 68´ הצטרף ללהקה גיטריסט נוסף, דני קירוואן, והלהקה חתמה בארה"ב על חוזה עם חברת הענק “Reprise”, שנוסדה על-ידי פרנק סינטרה. בשנת 69´ הוציאה פליטווד מק את האלבומים English Rose ו- Then Play On, שחיזקו את התקרבותה של הלהקה אל עולם הרוק. מן האלבום הראשון יצא הסינגל "אלבטרוס", קטע אינסטרומנטלי יפהפה, שהגיע למקום הראשון במצעד הבריטי. באותה שנה שקע פיטר גרין, ממייסדי הלהקה, אל תוך עולם הסמים הפסיכדלים והטירוף. הוא החל ללבוש גלימות, גידל זקן וענד צלב גדול על חזהו (למרות שהיה יהודי). הוא סלד מהרעיון שהלהקה מצליחה ומרוויחה כסף. אחרי שהצהיר כי הוא עומד לחלק את כל כספו, הוא הסתכסך עם חברי הלהקה ופרש בין סיבוב ההופעות האירופאי לאמריקאי. במקומו הצטרפה פרפקט, שנישאה למק´ווי בשנת 68´. בשנת 70´ הוציאה הלהקה את האלבום Kiln House, אלבומה הראשון ללא גרין. ספנסר, שהוביל את ההרכב באלבום זה, סבל גם הוא מבעיית סמים קשה, ובמהלך סיבוב הופעות שנערך בארה"ב בשנת 71´ הוא נעלם. מאוחר יותר התברר כי ספנסר הצטרף לכת דתית בשם "ילדי האלוהים". לקראת צאת אלבומה הבא, Bare Trees משנת 72´, צירפה אליה הלהקה את הגיטריסט בוב וולץ´. אחרי צאת האלבום, עזב את ההרכב קירוון, שהיה כוח חשוב בלהקה אבל סבל מפחד במה כרוני, ובמקומו צורף הגיטריסט בוב ווסטון. ווסטון הספיק להקליט עם הלהקה את האלבומים Penguin ואת Mystery to Me, לפני שפוטר בעקבות רומן שניהל עם אשתו של פליטווד. שינויי ההרכב התכופים אילצו את חברי להקה להפסיק את סיבוב ההופעות שלהם, והאמרגן קליפורד דייוויס הקים להקה מחליפה תחת אותו שם. כפילות השמות הובילה את הלהקה למאבק משפטי, שבמהלכו נמנעה ממנה הזכות להופיע באותה תקופה, ושבסופו זכתה הלהקה המקורית בתביעה. בשנת 74´ חזרו פליטווד, מק´ווי, וולץ´ וקריסטין מק´ווי עם האלבום Heroes Are Hard to Find, שלאחריו עזב וולץ´ את ההרכב, והחברים הנותרים עברו להתגורר בקליפורניה. בשנת 75´ הזמינו חברי הלהקה את הצמד האמריקאי Buckingham-Nicks, זוג יוצרים וזמרים שיצר מוסיקת רוק מלודית ורכה, להצטרף ללהקה. לינדזי באקינגהם וחברתו לחיים סטיבי ניקס, הוסיפו ללהקה את המרץ ואת הליטוש שהיו דרושים לה על מנת להפוך לאחת הלהקות המצליחות בעולם באותה תקופה. האלבום הראשון של ההרכב החדש יצא בשנת 75´, ונקרא Fleetwood Mac. הוא זכה להצלחה אדירה ונמכר בלמעלה מחמישה מיליון עותקים בארה"ב. הלהיטים הגדולים שהניב היו "Rhiannon", “Say You Love Me" ו-”Over My Head". על רקע ההצלחה הגדולה, גברו המתחים בין חברי הלהקה. הזוג מק´ווי התגרש וניקס ובאקינגהם נפרדו גם הם, בעוד פליטווד נאבק להציל את נישואיו המתפוררים. דווקא מתוך האווירה המתוחה, צמח אלבומם המצליח ביותר של פליטווד מק, Rumours. האלבום, שיצא בשנת 77´, הפך את הלהקה לאחת הלהקות הגדולות בעולם. הוא נמכר בלמעלה מ-17 מיליון עותקים בארה"ב, והפך לאלבום השני מבין הנמכרים ביותר בכל הזמנים. Rumours הניב שורה של להיטים, בינהם “Go Your Own Way", “Dreams”, “Don’t Stop” ו-”You Make Loving Fun". את צאת האלבום ליוותה הלהקה בסיבוב הופעות. האלבום הבא של הלהקה יצא בשנת 79´. Tusk, אלבום כפול ואקספרימנטלי, נכתב ברובו על ידי באקינגהם. טסק לא הצליח כמו קודמו, אבל הניב להיטים כמו “Tusk” ו-”Sara”. אחרי סיבוב ההופעות שליווה את האלבום, לקחה הלהקה פסק זמן, במהלכו עבדו חבריה על פרוייקטים עצמאיים. ניקס הוציאה את האלבום Bella Donna שהניב את הדואט המצליח עם טום פטי, "Stop Draggin’ My Heart Around". באקינגהם הוציא את האלבום Law & Order שהניב את הלהיט "Trouble”.בשנת 82´ חזרו חברי פליטווד מק עם האלבום Mirage, אלבום מצליח שכלל את הלהיטים “Hold Me" ו-”Gypsy”. אחרי הפסקה נוספת חזרה הלהקה בשנת 85´ לעבוד על אלבום נוסף. בשנת 87´ היה האיחוד הגדול הראשון של הלהקה, במסגרתו יצא האלבום שנקרא Tango in the Night, עם הלהיטים “Little Lies", “Seven Wonder” ו-”Everywhere”. עם צאת האלבום הוחלף באקינגהם (שהכריז כי Tango in the Night הוא האלבום האחרון שלו עם הלהקה) על ידי הגיטריסטים ריק ויטו ובילי בורנט. בשנת 90´ הוציא ההרכב החדש את האלבום Behind the Mask. זה היה האלבום הראשון של הלהקה מאז שנת 75´ שלא הגיע לזהב. אחרי צאתו הודיעו ניקס ומק´ווי שלא יופיעו יותר עם הלהקה, והן ישתתפו רק בהקלטת אלבומיהם הבאים. בשנת 91´, לאחר שויטו פרש ממנה, הוציאה הלהקה את אלבום האוסף The Chain-25 Years. ההרכב הקלאסי של פליטווד מק התאחד בשנת 93´ להופעה אחת, לכבוד הנשיא קלינטון. קלינטון הוא אוהד של הלהקה, והשיר “Don’t Stop" מרומרז היה השיר שליווה את מסע הבחירות שלו עד לבחירתו לנשיא. באותה שנה עזבה ניקס את הלהקה באופן סופי, והיא הוחלפה על ידי בקה ברמלט ודייב מייסון. זמן קצר לאחר מכן עזבה גם קריסטין את הלהקה. בשנת 94´, הוציאה פליטווד מק, להקה ששמה הוא השריד היחיד מעברה המפורסם, את האלבום Time. האלבום לא זכה להצלחה רבה, אולם הופעות מחודשות של ההרכב ב-1997, עם פליטווד, שני המק´ווים, ניקס ובקינגהם, היו כה מצליחים, שהם הוכיחו סופית עד כמה אוהב העולם להתרפק על העבר.
הביוגרפיה נערכה ע"י זיו פאמיליה ובאדיבות האתר מומה. שורשי הלהקה פליטווד מק נעוצים בהרכב הבלוז The Bluesbreakers, הרכב הליווי של הגיטריסט והזמר ג´ון מייאל. הבסיסט ג´ון מק´ווי והמתופף מיק פליטווד היוו את יחידת הקצב של הלהקה, ופיטר גרין היה הגיטריסט שהחליף את אריק קלפטון בבלוזברייקרז. בשנת 67´ החליטו השלושה לפרוש מהלהקה ולהקים הרכב משלהם, ואת שם הלהקה הרכיבו משמות המשפחה של פליטווד ומק´ווי, פליטווד מק. מק´ווי נאלץ להישאר עם הבלוזברייקרז עד תום החוזה שלו איתם, ובינתיים צירפו אליהם גרין ופליטווד את ג´רמי ספנסר, שניגן על גיטרת סלייד, וחתמו על חוזה עם חברת “Blue Horizon Recordes”. להקלטות אלבום הבכורה הלהקה צורף אליה כחבר זמני את הבסיסט בוב ברונינג. אלבום הבכורה של הלהקה נקרא Fleetwood Mac. הוא זכה להצלחה גדולה באנגליה, בתקופת הפריחה הגדולה של הבלוז שם, אבל בארה"ב לא עורר האלבום עניין. הסינגל הראשון באלבום, “Black Magic Woman", נכתב על ידי גרין ולא הצליח, אך זכה מאוחר יותר לביצוע מחודש ומפורסם יותר של סנטנה. אחרי צאת אלבומם הראשון, החליפו חברי פליטווד מק חברת תקליטים. הם עברו לחברת “Immediate Records”, ושנה מאוחר יותר הוציאו את אלבומם השני. הוא נקרא Fleetwood Mac in Chicago, והתארחו בו ענקי הבלוז ווילי דיקסון ואוטיס ספאן. אלבום נוסף שהוציאה הלהקה באותה שנה, נקרא Mr. Wonderful. באלבום זה אירחה הלהקה ארבעה נשפנים, ואת הפסנתרנית קריסטין פרפקט, סולנית להקת Chicken Shack, שהצעידה שני להיטים בשנת 69´. האלבום ציין את השינוי בצליל של פליטווד מק, מהבלוז השורשי שאפיין את אלבומם הקודם לכיוון של רוק ופופ. בשנת 68´ הצטרף ללהקה גיטריסט נוסף, דני קירוואן, והלהקה חתמה בארה"ב על חוזה עם חברת הענק “Reprise”, שנוסדה על-ידי פרנק סינטרה. בשנת 69´ הוציאה פליטווד מק את האלבומים English Rose ו- Then Play On, שחיזקו את התקרבותה של הלהקה אל עולם הרוק. מן האלבום הראשון יצא הסינגל "אלבטרוס", קטע אינסטרומנטלי יפהפה, שהגיע למקום הראשון במצעד הבריטי. באותה שנה שקע פיטר גרין, ממייסדי הלהקה, אל תוך עולם הסמים הפסיכדלים והטירוף. הוא החל ללבוש גלימות, גידל זקן וענד צלב גדול על חזהו (למרות שהיה יהודי). הוא סלד מהרעיון שהלהקה מצליחה ומרוויחה כסף. אחרי שהצהיר כי הוא עומד לחלק את כל כספו, הוא הסתכסך עם חברי הלהקה ופרש בין סיבוב ההופעות האירופאי לאמריקאי. במקומו הצטרפה פרפקט, שנישאה למק´ווי בשנת 68´. בשנת 70´ הוציאה הלהקה את האלבום Kiln House, אלבומה הראשון ללא גרין. ספנסר, שהוביל את ההרכב באלבום זה, סבל גם הוא מבעיית סמים קשה, ובמהלך סיבוב הופעות שנערך בארה"ב בשנת 71´ הוא נעלם. מאוחר יותר התברר כי ספנסר הצטרף לכת דתית בשם "ילדי האלוהים". לקראת צאת אלבומה הבא, Bare Trees משנת 72´, צירפה אליה הלהקה את הגיטריסט בוב וולץ´. אחרי צאת האלבום, עזב את ההרכב קירוון, שהיה כוח חשוב בלהקה אבל סבל מפחד במה כרוני, ובמקומו צורף הגיטריסט בוב ווסטון. ווסטון הספיק להקליט עם הלהקה את האלבומים Penguin ואת Mystery to Me, לפני שפוטר בעקבות רומן שניהל עם אשתו של פליטווד. שינויי ההרכב התכופים אילצו את חברי להקה להפסיק את סיבוב ההופעות שלהם, והאמרגן קליפורד דייוויס הקים להקה מחליפה תחת אותו שם. כפילות השמות הובילה את הלהקה למאבק משפטי, שבמהלכו נמנעה ממנה הזכות להופיע באותה תקופה, ושבסופו זכתה הלהקה המקורית בתביעה. בשנת 74´ חזרו פליטווד, מק´ווי, וולץ´ וקריסטין מק´ווי עם האלבום Heroes Are Hard to Find, שלאחריו עזב וולץ´ את ההרכב, והחברים הנותרים עברו להתגורר בקליפורניה. בשנת 75´ הזמינו חברי הלהקה את הצמד האמריקאי Buckingham-Nicks, זוג יוצרים וזמרים שיצר מוסיקת רוק מלודית ורכה, להצטרף ללהקה. לינדזי באקינגהם וחברתו לחיים סטיבי ניקס, הוסיפו ללהקה את המרץ ואת הליטוש שהיו דרושים לה על מנת להפוך לאחת הלהקות המצליחות בעולם באותה תקופה. האלבום הראשון של ההרכב החדש יצא בשנת 75´, ונקרא Fleetwood Mac. הוא זכה להצלחה אדירה ונמכר בלמעלה מחמישה מיליון עותקים בארה"ב. הלהיטים הגדולים שהניב היו "Rhiannon", “Say You Love Me" ו-”Over My Head". על רקע ההצלחה הגדולה, גברו המתחים בין חברי הלהקה. הזוג מק´ווי התגרש וניקס ובאקינגהם נפרדו גם הם, בעוד פליטווד נאבק להציל את נישואיו המתפוררים. דווקא מתוך האווירה המתוחה, צמח אלבומם המצליח ביותר של פליטווד מק, Rumours. האלבום, שיצא בשנת 77´, הפך את הלהקה לאחת הלהקות הגדולות בעולם. הוא נמכר בלמעלה מ-17 מיליון עותקים בארה"ב, והפך לאלבום השני מבין הנמכרים ביותר בכל הזמנים. Rumours הניב שורה של להיטים, בינהם “Go Your Own Way", “Dreams”, “Don’t Stop” ו-”You Make Loving Fun". את צאת האלבום ליוותה הלהקה בסיבוב הופעות. האלבום הבא של הלהקה יצא בשנת 79´. Tusk, אלבום כפול ואקספרימנטלי, נכתב ברובו על ידי באקינגהם. טסק לא הצליח כמו קודמו, אבל הניב להיטים כמו “Tusk” ו-”Sara”. אחרי סיבוב ההופעות שליווה את האלבום, לקחה הלהקה פסק זמן, במהלכו עבדו חבריה על פרוייקטים עצמאיים. ניקס הוציאה את האלבום Bella Donna שהניב את הדואט המצליח עם טום פטי, "Stop Draggin’ My Heart Around". באקינגהם הוציא את האלבום Law & Order שהניב את הלהיט "Trouble”.בשנת 82´ חזרו חברי פליטווד מק עם האלבום Mirage, אלבום מצליח שכלל את הלהיטים “Hold Me" ו-”Gypsy”. אחרי הפסקה נוספת חזרה הלהקה בשנת 85´ לעבוד על אלבום נוסף. בשנת 87´ היה האיחוד הגדול הראשון של הלהקה, במסגרתו יצא האלבום שנקרא Tango in the Night, עם הלהיטים “Little Lies", “Seven Wonder” ו-”Everywhere”. עם צאת האלבום הוחלף באקינגהם (שהכריז כי Tango in the Night הוא האלבום האחרון שלו עם הלהקה) על ידי הגיטריסטים ריק ויטו ובילי בורנט. בשנת 90´ הוציא ההרכב החדש את האלבום Behind the Mask. זה היה האלבום הראשון של הלהקה מאז שנת 75´ שלא הגיע לזהב. אחרי צאתו הודיעו ניקס ומק´ווי שלא יופיעו יותר עם הלהקה, והן ישתתפו רק בהקלטת אלבומיהם הבאים. בשנת 91´, לאחר שויטו פרש ממנה, הוציאה הלהקה את אלבום האוסף The Chain-25 Years. ההרכב הקלאסי של פליטווד מק התאחד בשנת 93´ להופעה אחת, לכבוד הנשיא קלינטון. קלינטון הוא אוהד של הלהקה, והשיר “Don’t Stop" מרומרז היה השיר שליווה את מסע הבחירות שלו עד לבחירתו לנשיא. באותה שנה עזבה ניקס את הלהקה באופן סופי, והיא הוחלפה על ידי בקה ברמלט ודייב מייסון. זמן קצר לאחר מכן עזבה גם קריסטין את הלהקה. בשנת 94´, הוציאה פליטווד מק, להקה ששמה הוא השריד היחיד מעברה המפורסם, את האלבום Time. האלבום לא זכה להצלחה רבה, אולם הופעות מחודשות של ההרכב ב-1997, עם פליטווד, שני המק´ווים, ניקס ובקינגהם, היו כה מצליחים, שהם הוכיחו סופית עד כמה אוהב העולם להתרפק על העבר.
