בגלל שהוא לא קיים והסיכוים שאפגוש אותו באמת (מלבד בתוך ראשי) שואפים לאפס ואפילו פחות הרעיון כי אי פעם זה יקרה גורם לחוסר נשימה והאצת דפיקות הלב ולחץ דם גבוה מהרגיל...
שמבחינה רגשית את מכירה בכך שהוא לא קיים.. כשאני מדמיינת פגישה איתו זה נראה לי הדבר הכי טבעי בעולם... למרות שבמקום רציונלי כלשהו אני יודעת שזה כנראה לא יקרה - אבל כשאני שוקעת בדמיון המקום הזה מתנתק אצלי...
לא הכרתי לא מכירה ולא אכיר בעובדה כי הוא לא קיים. מבחינתי הוא אחד החברים הטובים שיש לי. מבחינה שכלית והגיונית אני יודעת שהוא קיים רק בעולם אחר ולא בעולמנו הגשמי בו אני יכולה לפגוש בו...