היידה ביבי
אין לי כבר כוח להסביר למה המצב לא טוב. עצוב לי לראות גישה כל כך שטחית של: בואו נשים זין על מי שמעיז לבקר אותנו. אני מסכים שחלק מאנשי התקשורת אינם הוגנים כלפי ביבי ומאשימים אותו במה שהוא לא אשם (כמו למשל אסון הכרמל) ולא יודעים לפרגן לו על הדברים הטובים אבל ביבי אינו מנהיג ואינו יודע לנהל. מעדויות של אנשים שישבו בישיבות ממשלה שמעתי שהבלגן בישיבות האלה חוגג. הלשכה שלו היא על הפנים, הנתונים המוצגים בעייתיים והדיונים שטחיים ולא מסודרים. לא מעט אנשים מתגעגעים לדיונים שניהל אולמרט ובוודאי לימי רבין. מנסיוני האישי בכל הקשור להחלטות הממשלה בנושא המסתננים אני יכול להעיד שכל התהליך בעייתי, מבולבל ומתחמק מקבלת החלטות. למען ההגינות אציין שממשלתו לפחות התחילה לנקוט פעולות בנושא ובעיקר לבנות את הגדר (אומנם באיחור של שנה) בעוד ממשלת אולמרט הזניחה את הנושא. לגבי המצב הכלכלי המשתפר צריך לנפץ בלון גדול אחד: חסידיו השוטים של ביבי טוענים שרק מדיניותו הכלכלית בשנותיו כשר אוצר הצילה את המשק וזה מאד לא מדוייק. אין ספק שהוא נקט כמה צעדים חשובים ובעיקר קיצוץ קצבאות הילדים (אותו השיג רק בזכות מפגת שינוי), אבל שוכחים עובדה פשוטה מאד: ביבי קיבל את תפקידו אחרי שנתיים של ירידה בתמ"ג שנבעה בעיקר מהמצב הביטחוני הקשה. בערך עם כניסתו לתפקיד החל שיפור משמעותי במצב הביטחוני ומס' הפיגועים ירד מאד. זוהי הסיבה בעיקרית לעלייה בצמיחה. הגידול בצמיחה בשנים 2004-2006 היה תיקון של הנסיגה הגדולה בשנים הקודמות (להזכירכם שבשנת 2000 עם כהונתו של ברק הייתה צמיחה של קרוב ל- 10%) בשנים 2006-2009 הייתה צמיחה שהייתה תוצאה של השיפור במצבנו המדיני כתוצאה מההתנתקות מעזה וגם תוצאה של מדיניות נכונה של ממשלת אולמרט שגם התמודדה נכון עם המשבר הכלכלי העולמי ב- 2008. גם ההתאוששות ב- 2009 הייתה רובה תולדה של מדיניות ממשלת אולמרט ושל חוזק המשק הישראלי ובעיקר החשיפה המצומצמת מאד של הבנקים הישראליים למשבר העולמי. צריך לזכור שמדיניות כלכלית של ממשלה משפיעה על המשק רק כחצי שנה עד שנה אחרי כניסתה לתפקיד ולכן את ממשלת ביבי צריך לבחון על ביצועיה בשנים 2010-11 ואלה אכן ביצועים כלכליים טובים. עם זאת, למדיניות הקפיטליזם החזירי יש מחירים קשים מבחינה חברתית וביבי בבסיסו חסיד של מדיניות זו ולכן חיזק מגמות שליליות בתחום הזה. . אפשר לאמר לזכותו של ביבי שיש כמה השגים כלכליים חברתיים שהוא אחראי להם וביניהם הסכמי השכר המצויינים עם 2 ארגוני המורים שנחתמו בתקופתו וגם הסכם השכר של הרופאים. לצערי, הסכם השכר עם העובדים הסוציאליים לא הביא בשורה חדשה ותיקן רק חלק מהעיוותים. אינני חסיד של הורדת המסים שהוא אחראי לה כולל ירידת המסים הצפויה בשנה הקרובה. כתבתי כאן כרב לא פעם שאינני מבין מדוע אנשים המרויחים 15 אלף ש"ח ומעלה צריכים להנות מתנה בשווי של 800 עד 5,000 ש"ח בחודש לעומת המצב שהיה לפני 8 שנים ובוודאי לא ברור לי בשביל מה נתנו השנה עוד הקלה בשווי 120 ש"ח בחודש לבעלי שכר זה. בכסף הזה היה ניתן לפתור לא מעט בעיות נקודתיות של השכבות המוחלשות. גם נכונותו לאמץ את מסקנות ועדת טרטנברג ראויה להערכה, אבל כהרגלו הוא הולך רק על הפתרונות הקלים כמו מתן נקודות זיכוי לאבות ומתחמק כנראה מישום רוב הפיתרונות המוצעים בגלל שלא היה לו האומץ לקצץ בביזבוזים האינסופיים של מערכת הביטחון. ולסיום הנושא המדיני דתי - כבר 44 שנים אנחנו משלים עצמנו שהזמן פועל לטובתנו וזו שטות מוחלטת. אין לי אלא לחזור על הדברים של ישעיהו ליבוביץ: הכיבוש משחית! ממשלת נתניהו מנצחת על אורגיה של חקיקת חוקים אנטי דמוקרטיים שמרחיקים את ישראל מההגדרה "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" ממשלת נתניהו עוצמת עין ומאפשרת ליהדות הקיצונית, בין אם זו החרד"לניקית או החרדית, לקבוע עובדות אלימות בשטח ולסחוף אותנו מבלי שנרגיש למודל האיראני של מדינת הלכה שונאת זרים. לסיכום: אין הצדקה לקטילה מוחלטת שלו (ובוודאי לא להערות אישיות משפחתיות נלוזות) וצריך לתת לו קרדיט על מס' השגים, אבל הדרך הכוללת, החולשה שלו מול מפירי חוק ונכונותו לפגוע בדמוקרטיה צריכות להדאיג כל מי שעוד מאמין שיש סיכוי לקיום דמוקרטיה מערבית ליברלית בישראל 2020. אני אישית כבר לא כל כך מאמין שהסיכוי עדיין קיים ואין לי ספק שכל מי שיצביע ביבי או כל מנהיג ימני אחר, יקרב את סופנו המר והנמהר.