בטיפול

אנינומי

New member
בטיפול

שלום לכם,
יש לי שאלה ואשמח אם תענו בכנות.
אם הייתם מתחילים טיפול אצל פסיכולוג/ית, האם הייתם משתפים את בן הזוג שלכם במה שהולך בטיפול?
או מהצד השני, אם בן הזוג שלכם היה מתחיל טיפול, האם הייתם שואלים או מחכים שיספר לכם מיוזמתו אם ירצה?
הכוונה לשאולת ממש של על מה מדברים ולא "איך היה?" וכאלה.

תודה מראש וסופ"ש נעים.
 

אנינומי

New member
זה לא חיטוט לשם החיטוט, זאת דאגה. זאת ההרגשה שיש לי כלפי

בן הזוג. אני לא יכול לשבת בחיבוק ידיים אם קשה לו.
זה בנוגע ל"חיטוט" שאמרת.
&nbsp
יחד עם זה, אני כן מבין שזה באמת עלול להפריע לתהליך הטיפול, לכן אני שואל. אני מלכתחילה חשבתי לא לשאול ולא להקשות.
 

aשרון

New member
שלום לך אנונימי...

אני עצמי הייתי בטיפול פסיכולוגי ואני יכול להגיד לך כמטופל שזה מאוד חשוב לשמור לעצמך על מה שנאמר בשיחה עם הפסיכולוג.
אמא שלי תמיד ניסתה לחטט ולשאול על מה דיברתם, מה היו המסקנות, מה, למה, כמה?. והיא לא הבינה עד כמה זה חשוב שהמטופל יהיה מסוגל לעבד בעצמו את המילים שנאמרו במפגש והמסקנות בעקבותיו, בלי לשתף אחרים. היא כמובן שאלה רק מתוך דאגה למצבי.

אם אתה הולך לטיפול זה חשוב שבן הזוג יבין שזה משהו שאתה צריך לעבור עם עצמך והמטפל, בלי לשתף אחרים.
במידה ותגיע למצב בו אתה מרגיש נוח לשתף את בן הזוג בנושא השיחות, עשה זאת, אך רק אם אתה לחלוטין מרגיש שזה יעזור.

וגם להפך, אם בן הזוג הולך לטיפול, אל תלחץ עליו, תן לו להתמודד לבד עם מה שהוא מדבר עליו במפגשים עם הפסיכולוגית, זה שלו פרטי, במידה והוא ירגיש צורך לשתף, הוא ישתף.

נ.ב: ברוך הבא לפורום
 

אנינומי

New member
תודה.

אני באמת לא אשאל ולא אציק.
המבחן האמיתי אבל יהיה איך לא לקחת אישית את זה כעלבון (את חוסר השיתוף)... אנחנו רגילים לספר הכל אחד לשני.
אבל הרבה זוגות עוברים את זה, לא? אני מניח שיהיה בסדר
 
צודק בכל מילה...

מסכים עם כל מה שאמרת פה. כל מילה בסלע.

ואנונימי, ברוך הבא לפורום
, יהיה נחמד לראות אותך כאן יותר.
 

jwin

New member


הטיפול אישי וככה צריך שישאר.
שני דברים : הייתי מעביר בשיחה ישירה מסר ברור לבין הזוג על תמיכתי המלאה, שאני פתוח לכל סוג של שיח ושיעשה כל מה שאפשר לעשות. הייתי מעביר גם מסר דומה (דרך בן הזוג) למטפל.
שום דבר יזום נוסף.
אם בן הזוג נפתח ומספר על הדברים, מיוזמתו, הייתי בעיקר מקשיב. מקשיב. כמעט לא שואל שאלות, בטח לא על התנהלותו של המטפל ולא הייתי מבקר אותה.
מדי פעם הייתי שואל לאיך הוא מרגיש. זו חובתי כבן זוג. זו זכותי. זו דרך להעביר אמפאטיה, עניין והתחשבות.
דיסקרטיות. זה המפתח.
יהודה
 

Acoustic 3

New member
התשובות יחסית זהות אצל כולם

בתכלס, כולם אמרו לך כמה שזה חשוב לשמור את השיחה באופן פרטי. בתכלס, אף אחד לא ציין שזה הדבר הכי נכון לעשות רק *במידה* וזהו רצונו של המטופל. יש אנשים שדווקא היו רוצים לספר, ולכפות עליהם דיסקרטיות שלא מתאימה להם זה קצת דפוק.

&nbsp
יש לי חבר שסיפר לי על עניינים שהוא העלה אצל פסיכולוגית, והוא עשה זאת מיוזמתו הכללית.
לעומתו, חבר אחר שלי סיפר שהוא נפגש עם פסיכולוגית אבל לעולם לא ציין מה נאמר בשיחה.
בשני המקרים - אני לא שאלתי.
&nbsp
במידה וזה יהיה בזוגיות, אני ארגיש צורך להגיד שקודם כל, גם אני מוכן להקשיב לכל מה שירצה שאקשיב (במידה ונוח לו), ובנוסף - כחלק אינטגרלי מחייו, אני בטוח שגם אני עולה בשיחות עם המטפל/ת.
בעניין הזה, יהיה לי חשוב להגיד שאם הוא אי פעם ירצה לשתף אותי בטיפול עצמו (להגיע איתו לפגישה, להגיע לבדי לפגישה איתה) - אז יש בי נכונות מוחלטת לעשות זאת אם זה יסייע לו להמשך הטיפול.
חשוב שידע זאת כיוון שלעיתים אנשים מתביישים לבקש או מבטלים את הרעיון על הסף במידה וזה נמצא על השולחן - כל זאת, מבלי בכלל לדעת שבן הזוג היה ברצון נענה להצעה כי הוא יודע שזה יסייע למטופל.
&nbsp
ויותר מזה, לא הייתי אומר יותר מדי.. מדי פעם הייתי שואל אם הוא שבע רצון מהטיפול, אבל לא מבקש לדחוף את האף לשם (או לכל מרחב אישי של בן הזוג, גם אם הוא לא דיסקרטי באופן רפואי, אלא כל מרחב שהוא מגדיר אותו ושהוא מקובל על שני הצדדים)
 

ItsikH

Member
חלק מהטיפול הוא קביעת הגבול. *אפשרי* לשתף רק
לפי שיקולי המטפל והמטופל יחד ובמידה שתראה להם נכונה. עקרונית - ההמלצה היא לא לשתף, כי הטיפול הוא אישי, והתערבות חיצונית בטיפול אינה רצויה - עדיין זה לא חוק ברזל והגבול נתון לדיון ולמשא ומתן. ודאי שאין זה נכון מצד בן הזוג להתערב או ללחוץ, רק המטופל עצמו רשאי לבחור מה ואיך לשתף.

אפשרי גם להחליט על מפגש משותף עם המטפל לפי הצורך, גם זו דרך להפיג מתיחות אפשרית בין בני הזוג על רקע הטיפול, וגם - יכול כמובן לתרום למטופל עצמו ולטיפול.
 
למעלה