בטח לא תבין

Dovsha

New member
בטח לא תבין

אבל לא אכפת לי - אני שמה זין על מה שתבין ומה שלא תבין. אני כותבת אומרת מסבירה וכל הזמן חוזרים לאותה נקודה. אין לי כוח לדברים האלה - זה ממש לא בשבילי. ``לא בא לך לדבר?`` , לא, פשוט אין לי מה להגיד. תפתחי אליי, תגידי כשכואב - תשמע לבד - תראה! אתה יקר לי מאוד - מוזר אבל נכון רוצה תאמין לא רוצה אל תאמין אין לי כוח כבר להסביר ולשכנע. כל הזמן בוחן, כמה את אוהבת? כמה את רוצה? אתה לא מבין שלא מודדים אהבה?. אם אני אומרת אני מתכוונת. אז כן, חזרתי לימי כיתה י``א... עצב, מחנק, אין אור בקצה המנהרה מה לעשות חיים רק פעם אחת - לא נורא עד החתונה זה יעבור.
 

moran.l

New member
הוי דובשל`ה...

חיבוק גדול ממני. מבינה את ההרגשה.
 

PoshKale

New member
....

אף פעם לא רציתי לגרום לך לעצב, לעצבים, וליאוש. רק הידיעה שטוב לך עושה אותי שמח. אבל אני לא מבין באמת...העצב הזה...האכזבה שלך....את רוצה משהו ומאכזבת את עצמך...אני רוצה....אבל את לא רוצה, אז למה את מאוכזבת ? בכ``א אני תמיד אהיה שם, פה בכל מקום שתהיי...אני חלק מממך ואת חלק ממני, עצוב לך ? תני חיוך אפילו אם מזויף...ואחריו יגיע לבד החיוך האמיתי.
 

Dovsha

New member
ושוב

לא הבנת... ואני לא חושבת שהזכרתי את המילה אכזבה על כל נטיותיה אף לא פעם אחת במה שכתבתי... סתם עצוב לי, עצוב נורא - ואני שונאת שעצוב בעוצמה כזו ואתה יודע שהאשלות שלך של כמה ואיך ולמה לא מוסיפות.
 

רותי ב.

New member
דובשה,

מה קרה?? אני עוברת על ההודעות, ולא מבינה, מה קרה? ואני יודעת שלפחות פה אפשר להקשיב, וגם זה משהו, אבל ממש לא יודעת איך לעודד עוד.
 

Dovsha

New member
רותי מקסימה

זה בסדר, לא צריך להבין [גם ככה קצת קשה להסביר :)], אבל עצם הכתיבה משחררת. זה שיש מקום שאני יכולה להוציא הכל החוצה ולשמוע דעות של אנשים, לטוב ולרע, מאוד עוזר. זה פן שעוד לא חשפתי בעצמי, ובזמן האחרון העצב מטפטף לו לורידים ונכנס לנשמה. לא יודעת להסביר למה ויש כ``כ הרבה דברים לא טובים שקשה לדעת איך ומאיפה להתחיל. אבל אני מאמינה שזו תקופה חולפת, כמו תמיד. חבל רק שאי אפשר להפטר ממנה, כי תמיד, גם כשהאושר רובץ לו שם בפינה - איך שי אמר? ``סוגרים קופה``.
 

רותי ב.

New member
חס וחלילה

שתסגרי לנו קופה, כמו שהוא כתב. ואם כבר, אז ראי את תשובתי כמתייחסת גם אליך, וכמו שכתבתי לו, אני באמת מקוה שתגיעי לשם ולא תעשי את הצעד ההוא, שהוא כתב עליו, שתמצאי את הנתיבים בתוכך שיאירו לך את הדרך, ושתחייכי, כמו פעם, חיוכים ענקיים, נהדרים. קבלי חיבוק וירטואלי אמיתי, דובשה, ופעם, כשהייתי בערך איפה שאת היום, אז כתבתי משהו כזה: `אדוני, אני יכולה להסתדר בעצמי, לא, אין צורך בפנס השחור שיאיר דרכי, כבר אמצא אותה לבד, בשלהבת ליבי הבהירה`. מוקדש לך, דובשה יקרה, בהמון אהבה, ומקוה שתמצאי בתוכך את השלהבת שתאיר דרכך.
 
למעלה