אפשר לעשות איתו
הכל רק שמתלווה להכל הזה הרגשה לא נעימה של חרדה והלקאה עצמית מיותרת. ההבדל בין מישהו בעל ביטחון עצמי נמוך למישהו בעל ביטחון עצמי סביר+ עד תקין נעוץ בנכונות שלך להתנסות בחיים ובמה שיש להם להציע כשבראש נמצאים במעין פאזה של "התנסות" ו"למידה" עם קצוות פתוחים והרבה מצבי ביניים (חלקם עמומים לגמרי); ולא בפאזה של "מבחן" או כמיהה לתעודות ביטוח ש"יצליח לך" עוד לפני ההתנסות- עם קצוות סגורים ואיזו תפיסת עולם של שחור לבן / הצלחה כישלון / דברים אבסולוטיים. עוד הבדל קשור לאיזון מציאותי שלומדים לעשות בין משוב פנימי (מה האדם אומר לעצמו ואיך הוא מעריך את פועלו) לבין משוב חיצוני (מה אומרים לו אחרים). נוכח כמעט כל סיטואציה, יש את מה שמרגישים, יש תוצרים שרואים בפועל ויש משוב מהסביבה. אדם בעל הערכה עצמית לא-משו חייב ללמוד לא להסתמך רק על האמירות של עצמו ולהיות נכון לבדוק את המציאות בפועל לסנן יותר טוב משוב שמגיע מאחרים. בקיצור - לאמץ קצת את החשיבה ההגיון והלמידה, ולא לסמוך רק על הרגש כמצפן אבסולוטי. מה שמרגישים הוא לא "עובדה" הוא רק תגובה רגשית של אדם אחד נוכח סיטואציה. כדי להעלות את הביטחון העצמי צריך להיות מוכנים לקבל עוד כמה אופציות לפירוש המציאות מלבד זו העוברת דרך הפילטר הרגשי הפרטי שלך.
