בטבע
שדה. צבעים של אביב. קול הציפורים וזמזום הדבורים ממלא את האוויר. אנחנו פורשים את השמיכה על הדשא הירוק ומתיישבים, עורכים על השמיכה סעודת מלכים. אוכלים לאט. אין לאן למהר. מדברים, צוחקים, מביטים אחד בשני ומחייכים חיוך של אושר. של סיפוק. נשכבים מחובקים אחרי הארוחה ועוצמים עיניים. שוקעים בהרגשה המדהימה של "ביחד", במקום מרוחק מהרעש הסואן של העיר, במקום שהזמן כמו עמד מלכת. אני מביט בעינייך, ורואה שם את הרגש העצום של אהבתך אליי. אותו הרגש שמשתקף מעיניי. אני נושק לשפתייך ברכות, במתיקות, מלטף את פנייך הטהורות ונותן לאצבעותיי לטבוע בים הגועש והשוצף של תלתלייך. את פותחת את פיך כדי לקבל את לשוני, נושכת אותה קלות, כולאת אותה בין שפתייך החמות. הנשיקות שלנו נעשות יותר חמות. יותר חזקות. את מעבירה את ידייך על גבי, תופסת את חולצתי ומרימה אותו מעל ראשי. את מרימה את חולצתך עד לחזה, ומצמידה את בטנך החשופה לבטני. אני מרגיש את העור החם והרך נושק לשלי. אני מוריד את חולצתך ומנשק את הבטן הלבנה והרכה, מתנה אהבין לעור החשוף, משרבב את לשוני אל טבורך. בתנועה פתאומית את מתהפכת ביחד איתי, משכיבה אותי על הגב ומתיישבת עליי. את מביטה בי וחיוך מתוק על שפתייך. אני שולח יד ללטף את שדייך, אבל את עוצרת בעדי, והחיוך שלך גדל. את קמה ממותניי ומורידה את מכנסיי ואת תחתוניי, כך שאני שוכב בפנייך עירום על הדשא הרטוב. את נעמדת מעליי, עינייך סוקרות וסורקות את גופי, נעצרות באיזורים אהובים, ואז את מביטה בי שוב עם החיוך שעדיין לא עזב את פנייך. את מתחילה להתנועע, להזיז את מתנייך בתנועות מעגליות. את לאט לאט פותחת את חזייתך השחורה ונותנת לה ליפול מכתפייך. את מלטפת את שדייך, צובטת קלות את פטמוטייך הוורדות, עדיין רוקדת. עדיין מביטה בעיניי. עדיין מחייכת. את פותחת את כפתורי מכנסייך ומושכת אותם מטה. את נעמדת מעל פניי. רגלייך, מתנייך ואיבר מינך שעדייך עטוף בתחתונים פרחוניות ממלאות את כל שדה ראייתי. את שולחת את ידייך אל בין רגלייך. מלטפת. מענגת את עצמך אל מול עיניי המזוגגות. את מורידה אט אט את תחתונייך ונותנת להם ליפול על פניי. הריח שלך ממלא את חושיי. הטעם שלך על שפתיי המתחננות לעוד. את יורדת על ברכייך ומתמרנת את גופך עד שחמוקייך נושקים לפניי. אני נושם אותך אל תוכי, מיצייך ממלאים את פי, קולות העינוגים שבוקעות מגרונך כמוסיקה לאוזניי. מותנייך רועדות ומרקדות על פניי. את נשכבת לאורך גופי ולוקחת את איברי בפיך. כל שריריי נמתחים למגע לשונך. העונג שלי גורם לי לענג אותך ביתר תשוקה. העונג הגדל שלך גורם לך לענג אותי בחוזקה. וכך אנחנו, נעולים במעגל סגור של עונג ותשוקה. אני מקים אותך ובעדינות משכיב אותך על הגב. אני קם ונעלם מעינייך לכמה רגעים, וכשאני חוזר אני מחזיק בידיי זר של פרחים שקטפתי. אני יורד על ברכיי ליידך ומתחיל לטלוש את עלי הכותרת מהפרחים, עד אשר יש בידיי כמות גדולה של עלי כותרת ריחניים. אני נותן להם ליפול, מפזר אותם לאורך גופך. אני נשכב עלייך, בין רגלייך, שבינינו עשרות עלי כותרת. אני נכנס לתוכך, לאט לאט חודר אל מעמקי גופך. אני לא מסיר את מבטי מעינייך, מעביר לך ללא מילים את כל עוצמת הרגש שלי. אנחנו נעים וזעים בקצב אחיד, לא מהיר מדיי, לוקחים את הזמן. עלי הכותרת הנמעכים בינינו נותנים את ריחם המתוק ונמהלים בזיעתינו. אולי, אם ממש נייחל לזה, היום הזה לעולם לא ייגמר...
שדה. צבעים של אביב. קול הציפורים וזמזום הדבורים ממלא את האוויר. אנחנו פורשים את השמיכה על הדשא הירוק ומתיישבים, עורכים על השמיכה סעודת מלכים. אוכלים לאט. אין לאן למהר. מדברים, צוחקים, מביטים אחד בשני ומחייכים חיוך של אושר. של סיפוק. נשכבים מחובקים אחרי הארוחה ועוצמים עיניים. שוקעים בהרגשה המדהימה של "ביחד", במקום מרוחק מהרעש הסואן של העיר, במקום שהזמן כמו עמד מלכת. אני מביט בעינייך, ורואה שם את הרגש העצום של אהבתך אליי. אותו הרגש שמשתקף מעיניי. אני נושק לשפתייך ברכות, במתיקות, מלטף את פנייך הטהורות ונותן לאצבעותיי לטבוע בים הגועש והשוצף של תלתלייך. את פותחת את פיך כדי לקבל את לשוני, נושכת אותה קלות, כולאת אותה בין שפתייך החמות. הנשיקות שלנו נעשות יותר חמות. יותר חזקות. את מעבירה את ידייך על גבי, תופסת את חולצתי ומרימה אותו מעל ראשי. את מרימה את חולצתך עד לחזה, ומצמידה את בטנך החשופה לבטני. אני מרגיש את העור החם והרך נושק לשלי. אני מוריד את חולצתך ומנשק את הבטן הלבנה והרכה, מתנה אהבין לעור החשוף, משרבב את לשוני אל טבורך. בתנועה פתאומית את מתהפכת ביחד איתי, משכיבה אותי על הגב ומתיישבת עליי. את מביטה בי וחיוך מתוק על שפתייך. אני שולח יד ללטף את שדייך, אבל את עוצרת בעדי, והחיוך שלך גדל. את קמה ממותניי ומורידה את מכנסיי ואת תחתוניי, כך שאני שוכב בפנייך עירום על הדשא הרטוב. את נעמדת מעליי, עינייך סוקרות וסורקות את גופי, נעצרות באיזורים אהובים, ואז את מביטה בי שוב עם החיוך שעדיין לא עזב את פנייך. את מתחילה להתנועע, להזיז את מתנייך בתנועות מעגליות. את לאט לאט פותחת את חזייתך השחורה ונותנת לה ליפול מכתפייך. את מלטפת את שדייך, צובטת קלות את פטמוטייך הוורדות, עדיין רוקדת. עדיין מביטה בעיניי. עדיין מחייכת. את פותחת את כפתורי מכנסייך ומושכת אותם מטה. את נעמדת מעל פניי. רגלייך, מתנייך ואיבר מינך שעדייך עטוף בתחתונים פרחוניות ממלאות את כל שדה ראייתי. את שולחת את ידייך אל בין רגלייך. מלטפת. מענגת את עצמך אל מול עיניי המזוגגות. את מורידה אט אט את תחתונייך ונותנת להם ליפול על פניי. הריח שלך ממלא את חושיי. הטעם שלך על שפתיי המתחננות לעוד. את יורדת על ברכייך ומתמרנת את גופך עד שחמוקייך נושקים לפניי. אני נושם אותך אל תוכי, מיצייך ממלאים את פי, קולות העינוגים שבוקעות מגרונך כמוסיקה לאוזניי. מותנייך רועדות ומרקדות על פניי. את נשכבת לאורך גופי ולוקחת את איברי בפיך. כל שריריי נמתחים למגע לשונך. העונג שלי גורם לי לענג אותך ביתר תשוקה. העונג הגדל שלך גורם לך לענג אותי בחוזקה. וכך אנחנו, נעולים במעגל סגור של עונג ותשוקה. אני מקים אותך ובעדינות משכיב אותך על הגב. אני קם ונעלם מעינייך לכמה רגעים, וכשאני חוזר אני מחזיק בידיי זר של פרחים שקטפתי. אני יורד על ברכיי ליידך ומתחיל לטלוש את עלי הכותרת מהפרחים, עד אשר יש בידיי כמות גדולה של עלי כותרת ריחניים. אני נותן להם ליפול, מפזר אותם לאורך גופך. אני נשכב עלייך, בין רגלייך, שבינינו עשרות עלי כותרת. אני נכנס לתוכך, לאט לאט חודר אל מעמקי גופך. אני לא מסיר את מבטי מעינייך, מעביר לך ללא מילים את כל עוצמת הרגש שלי. אנחנו נעים וזעים בקצב אחיד, לא מהיר מדיי, לוקחים את הזמן. עלי הכותרת הנמעכים בינינו נותנים את ריחם המתוק ונמהלים בזיעתינו. אולי, אם ממש נייחל לזה, היום הזה לעולם לא ייגמר...